סדר טיפוסי: יינות מומלצים לשולחן הסדר
כולנו יצאנו ממצרים, כולנו נרים כוסית בליל הסדר, אבל מי אנחנו, ומה ימלא את כוס היין שלנו? שי אילן עושה סדר
הטיפולוגיה שלנו היא אחרת לגמרי. יש לנו אחד מליאן, אחד מלמיליאן, אחד תחמן, אחד סטודנט שמאלן. היום אנחנו יודעים שגם יש לנו אחת... לפחות... אחת שובתת, אחת מפרנסת, אחת טסה על חשבון הבונדס, ואחת, או שתיים, מחוברות למצלמת וידיאו ומתעדות את יכולת צריכת האלכוהול שלהן.
והמשותף הוא שכולם, כולן, יצאו ממצרים, למעט חמישית שבאו ממצרים ומשאר מקומות. וכולם ישתו יינות בליל הסדר, למעט מי שפראייר, או שיש לו סיבה טובה אחרת שאני לא יכול להבין.
ולכן הגימיק הפעם הוא יין לכל בן ולכל בת, על פי שיוכם הטיפוסי. אמור לי מי אתה, ואומר לך מה תשתה.
מה לכם אדום, אומר המטרו. שתו לבן. פה הקיץ נצחי, החוביזות פורחות יומיים ואדום מכתים את הבגדים. שתו, למשל, את הויונייה 2009 ירדן של יקבי רמת הגולן. ארומות של פירות קיץ בשפע, אפרסקים, משמשים ותפוח אפוי ממלאות את האף והפה בלגימה. חומציות מתונה, תחושה חמאתית משהו, ונוכחות של עץ. אלגנטי, מאוזן ולא פראייר כלל, אף אם אינו מחולל סערות. 69 שקל.
ואם אתם זקוקים למשהו בתרי זוזי, לכו על השרדונה החדש של רמת הגולן מסדרת
"גמלא". המטרו-אלגנט, אני, לא יודע אפילו אם אני לא מעדיף אותו לפעמים על השרדונה מסדרת "ירדן". יש בו פחות בננה, חמיצות טובה ורעננות, בצד התכונות הרגילות של שרדונה,
אני צריכה להצדיק את השם הבוהמייני ההרפתקני שלי, ולכן לבן לא יעבור את סף דלתי. הכתמים הסגולים על השיניים שלי הם שאריות של ברקן פטי ורדו רזרב 2008. יין יוצא דופן, לא שגרתי כמוני. באף ובחיך פרי אדום בשל. טאניות איתנה בתוספת עץ קלוי ומעושן נותנים גב איתן לפרי. התיבול – עז. הרבה פלפל ירוק ושחור, קצת עשבים. אחרי זמן מה, התחושה החרוכה משהו מתמתנת, ומופיע ניואנס של זיתים סגולים. השילוב של החבית והטאניות נותן קומבינציה שיש בה משהו מעניין. כאילו הטאניות מאזנת את החבית. יין שיתווסת עם הזמן ויתאזן, אבל גם כעת, מדובר בהרפתקה.
ועוד יין שהוא בן בית בדירה סתורת הווילאות שלי, המשקיפה לחצר פנימית מפויחת, הטומאסי ארלה 2008. מיוצר מקורבינה ואוסלטה, הענבים המסורתיים של ונטו, בתהליך הנקרא "אפסימנטו" – ייבוש של הענבים במשך חודשיים עד סחיטתם. יין אלגנטי, עם ניחוח עץ ופרי אדום מתון ומאופק. טאניות קלה, גוף בינוני-מלא, טעמים של חבית, זיתים ירוקים פלפל שחור וקירש. חמיצות לא משתלטת. מאוזן ונאה. נעים מאוד לשתייה, בערך ב-100 שקל. חפשו אותו בדרך היין.
אני סביבתי, מצפוני ועני, וכאלה הם גם היינות שעל שולחני. ואני גם שותה רוזה, כי לא אכפת לי מהסביבה (אופס) וכי זה עוזר נגד התחממות גלובלית. ואם כבר רוזה מקורי, וכזה שבהחלט לא צריך למשכן את חבית הקומפוסט בשבילו, המלבק-קריניאן 2009 של יקבי בנימינה הוא בחירה אחת מצוינת. הוא נעים ופירותי בניחוח, ושופע טעמי תות שדה ודובדבן, בתוספת נעימה של אשכולית. מאוזן עם חמיצות טובה, מעט טחב וניואנס מתובל - ציפורן ופלפל. כשהוא מקורר היטב, אבל לא בהגזמה, הוא מרווה וקליל אבל בלי להיות טריוויאלי. 50 שקל.
לו הייתי רוטשילד, הייתי קונה לי בקבוק של שפוטייה "לה סיזרן". מותר לפנטז, ושפוטייה עושה רק יין אורגני, וכותב על הבקבוקים בברייל. 2008 לא הייתה משהו. 2009 אמורה להיות השנה הטובה ביותר בצפון הרון בהרבה, הרבה זמן האחרון. הבא שתוכלו להשיג זה ה-2007 שגם הוא אמור להיות מצוין, על פי השנה. אבל אני הסתפקתי בבקבוק סמוק נוסף, המסע ישראלי ורוד 2009 של היקב. כרגיל עם ויתקין, יין חושני, מפתה ומעורר תשוקה. ניחוח פרחוני מפנה מקום לטעמי אשכולית אדומה ופטל, עם רובד קל של תיבול – ציפורן ופלפל אנגלי. 65 שקל.
כרטיס האשראי שלי לא מבחין בין דלק ליין, שניהם נשפכים כמים. אני אשתה שני בקבוקים, אחד כנגד כל אחד מכלבי המסטינו נפוליטאני השומרים על חצרי.
אין לי בעיה עם המחיר של "אבני החושן יהלום 2008" של בנימינה, יין שהולם את האופי ההחלטי שלי, ואת החיבה לדברים העשויים מעור, כמו אוכפים ומושבים חדשים. זהו יין צעיר עדיין, שראוי להניח לו לשבת לפחות שעה בכד חדרור לפני ששותים. קברנה וסירה, באחוזים גבוהים, (50 לקברנה, 40 לסירה) מעניקים ליין מאפיינים זניים: בשרניות בצד טעמי קסיס ושזיפים. העץ נוכח אבל לא משתלט. אלגנטי אבל לא משעמם לרגע.
אחחח, ותנו לי לסיום קצת להיזכר בסגל לא מסונן 2007. פלדשטיין חשב עליי כשהוא רקח את היין הזה. כל כך הרבה טעם שקשה לדעת איפה להתחיל.
בצד הפרי, דווקא החלק האדום יותר דומיננטי, לפחות בהתחלה, ואחר כך מגלה גם פרי שחור. כל מה שמאופק בסדרת הסינגל ויניארד שלהם מתפרץ כאן בנדיבות. הוא מתובל, בצד המפולפל אבל גם ציפורן. שוקולדי בגימור, מלא גוף, מרוכז, מפתה, לונה פארק בפה. גימור ארוך, פוטנציאל יישון של לפחות שש-שבע שנים. מזל שכמו שאומר היינן, שגם כשנתקעה ההבשלה הסוכרית, המשיכה התקדמות של הבשלה פנולית. מפל הטמפרטורות אף הקטין או ביטל את נטייתה של הגפן בלילות חמים מדי לנשימה מוגברת. אז תנו לי בקבוק כזה ואומר לכם מה נשתנה הלילה הזה. 225 שקל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם