מחוץ למזרון: הערה על הארה
מי מאתנו לא רוצה תוצאות מידיות? מי מאתנו לא דורך על אחרים כדי להשיגן? כמה זמן יידרש עד שנבין שתוצאות רוחניות מתגלות בזמנן והחיפזון הוא מן השטן?
הוא הסתכל דרך החלון, בשמיים עדיין נצנצו כוכבים. על אף השעה המוקדמת, הכרתו היתה ערנית לחלוטין וליבו היה מלא התרגשות. הוא זינק מהמיטה והלך בזריזות לעבר הנהר. הוא טבל את גופו במים הקרים פעם ועוד פעם, ועוד פעם אחת ארוכה כשהוא מרגיש כיצד הנהר מטהר אותו מכל טומאה וחטא.
לאחר שעה קלה חזר אל ביתו וסידר בצורה נאה על מגש את כל המטעמים שהכין. הוא עיטר את המנחה בפרחים רעננים שקטף בדרך מן הנהר, וכיסה את המגש בבד צחור ומבושם.
הבגדים המגוהצים חיכו לו בארון, לבנים, בוהקים. הוא לבש אותם בזריזות, לקח את המנחה בידו והתבונן בבבואתו שהשתקפה אליו מן המראה הגדולה שהייתה תלויה בכניסה לבית. חיוך גדול התפשט על שפתיו ומשם מילא את כל הווייתו בתחושת סיפוק עצמי עדין ונעים.
חלפו כבר עשר שנים מאז שפגש את המורה. פעמים רבות ביקש לקבל חניכה כתלמיד, אך התשובה חזרה על עצמה שוב ושוב, "הזמן עדיין אינו בשל, תרגל עוד, טהר את הלב". והנה הרגע הנכסף הגיע, ההפצרות המרובות הניבו פרי והשעה היעודה מתקרבת והולכת.
בצעדים נרגשים הוא יצא מן הכפר בדרכו אל המערה של המורה. הכרתו לא חדלה מלדמיין את הרגע המבורך. צמרמורות עברו לאורך גופו, מעבירות בו גלי נועם והתרגשות.
כשהוא שקוע בעולמו הדמיוני הוא לא שם לב למנקה הכפר שעמל מולו כשהוא שקוע כולו בדחיפת ערימת אשפה אל מחוץ לכפר.
המום מעוצמת ההתנגשות הבלתי צפויה ומהנפילה שבאה בעקבותיה, הוא נזקק לעוד רגע על מנת להתעשת. עיניו סרקו את הבגדים המוכתמים, המטעמים שנפלו על החול מעורבבים באשפה שהתפזרה לכל עבר, רגע ארוך עבר כמו נצח.
צמרמורות הנועם התחלפו בגל של זעם שהלך והציף כל תא בגופו, מנקה הכפר המסכן שראה את הסכנה המתרגשת לבוא החל לנוס מן המקום. כשהוא רץ אחריו ומקלל בכל כוחו הוא מצא את עצמו לאחר כמה דקות כמטרים ספורים מהמערה. המורה שיצא לקראתו הביט בו בחמלה ואמר בשלווה "אני מצטער בני, הזמן עדיין אינו בשל, תרגל
שנה עברה, שנה שלמה של הכנה, תרגול, ציפייה. הסימנים האסטרולוגים ציינו את בואו של מועד מבורך נוסף. הכל היה מתוכנן לפרטי פרטים. הפעם הוא לא ייתן לדמיונות שווא להתל בו. הפעם הוא יעמוד על המשמר מפני כל מכשול או מלכודת!
השמיים היו צלולים וזרועי כוכבים. ההתרגשות הקיצה אותו מבעוד מועד. הוא יצא בזריזות לטבילה בנהר. ער לכל רחש מסביב, הכרתו פעלה כצייד ביער. הוא התלבש בזריזות ולקח את המנחה המעוטרת. הוא לקח את הזמן והלך לאטו, שומר על ערנות חדה וממוקדת ונזהר על כל אחת מפסיעותיו.
בהגיעו אל הבית האחרון בקצה הכפר, חיוך קטן של סיפוק החל לעלות על שפתיו, כשפתאום ענן של אבק עלה מעבר לפינת הבית. האבק נכנס לעיניו, לפיו, כיסה את בגדיו ואת בגדי המנחה.
הוא פסע אל מעבר לפינה וראה את מנקה הכפר מטאטא את החצר, לא מודע לאיום המתקרב אליו.
המגש השמיע רעש מחריד כשהוא פוגע בקיר הבית, לאחר שנזרק בחימה. עיניו יקדו אש כשהוא נעץ אותן במנקה המסכן. המרדף ארך דקות ארוכות והסתיים רק כשנתקל במבטו החומל של המורה.
"כנראה שהזמן עדיין אינו בשל, תרגל עוד, טהר את הלב...."
בשנה הקרובה הוא תרגל כפי שמעולם לא חלם שיצליח; הוא צם, מדט והתפלל בשיברון לב לחסדי שמיים. ביום המיועד הוא התעורר כשבלבו שמחה שלווה. הוא יצא החוצה עם המנחה וחיוך על שפתיו. בלב נרגש וצעדים קלילים הוא צעד ברחובות הכפר ושיר הלל על שפתיו. הוא הסתכל סביבותיו וחיפש אותו.
לאחר מספר רגעים הוא שמע קולות מוכרים ונע בזריזות לעברם. היה זה המנקה שעצר לרגע את נשמתו כשראה אותו. הוא פסע לעברו, חיבק אותו ואימץ אותו אל ליבו. לאחר מכן האכיל את המנקה ההמום מן מנחה שבידו, ולאחר שזה שבע, לקח את ידו והלך אתו בשמחה אל המורה.
המורה, שחיכה בפתח המערה, הסתכל עליו בחיוך גדול של אושר ואמר, "הלב טוהר כהלכה, עכשיו ניתן לתת לאור החכמה האלוהי לזרוח בו ולהאיר את העולם כולו".
מי מאתנו לא רוצה תוצאות מידיות? מי מאתנו לא דורך על אחרים על מנת להשיג אותן? כמה זמן יידרש עד שנבין שתוצאות רוחניות מתגלות בזמנן, והחיפזון כאן הוא מן השטן?
אני נזכר בשיר של היוגית והקדושה ההודית מירה באי מהמאה ה-16. היא כותבת בחכמה מופלאה על אודות החיפוש אחר תוצאות אינסטנט של יכולות וכוחות רוחניים:
"למה תרצה הו שוטה לעופף באוויר, הלא גם ציפור מסוגלת לכך!
למה תרצה הו שוטה לעצור את נשימתך למשך שעות, הלוא גם לווייתן מסוגל לכך!
למה תרצה הו שוטה להיות נוכח בו זמנית בכל מקום, הלא גם השטן מסוגל לכך!
מירה אומרת, טהר את לבך היטב ותן לאלוהי לשכון בתוכו, רק לכך שווה לשאוף ידידי".
בדרך הרוחנית אנו לומדים מהר יותר או מהר פחות שלהתקדם משמעותו "להיות יותר מנחם מאשר מנוחם, להיות יותר מבין מאשר מובן, לאהוב יותר ומכל הלב מאשר להיות אהוב...".
אם בכך אנו רוצים, כפי שמבקש הקדוש פרנסיס (Saint Francis of Assisi) מאביו שבשמיים, ללא ספק אנו נמצאים על דרך הישר.
לאתר של מרכז שיבננדה יוגה תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם