הכי טובים 2011: בחרנו את המכוניות הכי חסכוניות
מחירי הדלק שקופצים לצד עליית המודעות לאיכות הסביבה מחייבים אתכם לחשוב פעמיים לפני שאתם לוחצים על דוושת הגז או רוכשים רכב. בחרנו עבורכם את המכוניות שיספקו מענה לצורכי הנסיעה שלכם, יחסכו דלק - ולא ימלאו אתכם בעשן
אפשר להניח שכבוד אבוד - לאו דווקא של השוק הישראלי אלא של מרצדס כחברה וכמותג - עמד מאחורי המוטיבציה של מרצדס להחזיק את פרויקט סמארט בחיים לאורך רוב העשור שחלף, אף שמבחינה מסחרית היה מדובר בפצע מדמם.
למעשה, סמארט, שהושקה לראשונה ב-1998, הקדימה את זמנה בעשור שלם כאשר הציעה בשעתו פתרון תחבורה יעיל וחסכוני, מלא חן וסגנון. הסמארט המקורית הציעה מנוע קטן וחסכוני (600 סמ"ק), מרכב קטן וקל, כושר תמרון עירוני מעולה, תיבת הילוכים רובוטית ובולטות מרשימה ברחוב - אבל אפילו כל אלה לא סייעו מספיק למוצר ולא הפכו אותו להצלחה שיווקית או מסחרית.
במספר ערים גדולות באירופה סמארט נמכרה לא רע בכלל, אבל בסך הכל מדובר במכונית אקזוטית, שנותרה נדירה מאוד גם באירופה וכמעט לא פרצה מגבולות העולם הישן. מי שכן התעניינו בסמארט ובמכוניות חסכוניות אחרות היו דווקא שוחרי איכות הסביבה, לנוכח המודעות הגוברת לנזקים האקולוגיים האדירים של שריפת דלקים.
חיסכון בדלק וצמצום זיהום האוויר שיוצרים כלי רכב הם שני הצדדים של אותו מטבע. כלל הזהב הוא שככל שנשרף פחות דלק, כך נוצר פחות זיהום אוויר. מבחינה זו, הטכנולוגיה שהחדירו היצרנים למנוע פחות חשובה מהתוצאה הסופית: פחות דלק פירושו צמצום ההוצאות לנהג והפחתת הנזק הסביבתי.
אלא שאצלנו, למרבה הצער, לשני הצדדים של אותו מטבע אין כל השפעה על התנהגות הצרכנים. הצד של "חיסכון בדלק" נמחק לחלוטין בעידן הליסינג הישראלי, שבו כ-70% מהמכוניות החדשות בקטגוריות המרכזיות נמכרות לחברות ליסינג ולציי רכב. לאנשים שמקבלים מכונית צמודה ממקום עבודתם ומשלמים מחיר קבוע וגבוה תמורת התענוג הזה יש מוטיבציה לנסוע עוד ועוד, כדי לנצל את ההטבה ככל האפשר.
בגלל עיוות טיפשי במדיניות המיסוי, מדינת ישראל מעודדת את אזרחיה לשרוף הרבה מאוד דלק, לגדוש את הכבישים - ולהגדיל את ההסתברות של תאונות דרכים. למעשה, חיסכון בדלק לא היווה עד לאחרונה שיקול משמעותי בהחלטה לקנות מכונית בישראל.
בכל הנוגע למודעות הסביבתית בישראל, המצב גרוע אף יותר: זו נדחקת לתחתית רשימת הנושאים שגודשים את הדיון הציבורי אצלנו, וטרם נמצא הקופי-רייטר שיעצב סיסמה קולעת לחיזוק תדמיתם של רוכשי רכבים ירוקים.
מי שלקחו את העניינים לידיים לפני כ-4 שנים היו אנשי האוצר, שניסו לשנות מעט את המציאות וקבעו שיטה חדשה של "מיסוי ירוק". הרעיון, שיישומו החל כבר בינואר 2010,
בפועל מאחורי מהפכת המיסוי הסתתרה העלאה של המיסוי המוטל על כלי רכב, אם כי במקביל נוצרה העדפה קלה לטובת מכוניות שמזהמות פחות את הסביבה.
בשנת 2010, שבה נמכר מספר המכוניות החדשות הגדול ביותר בתולדות ישראל (למעלה מ-220 אלף), אפשר היה לחוש כבר בשינוי מסוים בשוק השמרני שלנו - וגם בשני "ניסים? שהתרחשו בעקבות רפורמת המיסוי.
ראשית, לראשונה החלה לפרוח במקומותינו קטגוריית ה"מיני" הכוללת מכוניות קטנות במיוחד. הלהיט בקטגוריה הזאת היתה סוזוקי "אלטו" הקטנה, ולצידה נמכרו גם יונדאי i10 הקטנה ופיז'ו 107. שנית, אלפי רוכשים בחרו לשוב אל מכוניות בעלות תיבות הילוכים ידניות, אחרי שני עשורים של שליטה מוחלטת של תיבות ההילוכים האוטומטיות.
שתי התופעות נובעות מאותו מקור: חיסכון בצריכת דלק, שמוביל לצמצום פליטת מזהמי האוויר, שמוביל ל"ציון ירוק" גבוה יותר ולהטבת מס גבוהה יותר.
רכישת מכונית ירוקה הגיונית הן משיקולים סביבתיים גרידא, הן מסיבות כלכליות והן מרצון "לצמצם את צריכת הנפט שמניע את גלגלי הטרור", כפי שטוען שר התשתיות עוזי לנדאו. לאור זאת, ליקטנו עבורכם כמה כללי ברזל לרכישת מכונית ירוקה.
צרכן האנרגיה הגדול ביותר במכונית שלכם הוא המשקל שלה. ג'יפ לעולם יצרוך יותר דלק ממכונית פרטית, ללא קשר לסוג או לנפח המנוע שמותקן בכל אחד מהם. לכן לפני שאתם בוחנים כל נתון אחר, זכרו שנתון המשקל של כלי הרכב הוא קבוע וילווה אתכם החל בקילומטר הראשון ברכב ועד לאחרון.
צרכן האנרגיה השני בחשיבותו הוא אתם, הנהגים. צורת הנהיגה שלכם יכולה להגדיל או להקטין בכ-40% את צריכת הדלק של הרכב: נהיגה רגועה ושקולה תפחית משמעותית את צריכת האנרגיה של הרכב - ותשתלם לכם גם מבחינה כלכלית.
צרכן אנרגיה חשוב נוסף הוא תיבת ההילוכים ברכב, ותיבה אוטומטית קונבנציונלית מגדילה את צריכת האנרגיה ביחס לתיבה ידנית. אחד השדרוגים של השנים האחרונות הוא תיבות הילוכים רובוטיות, כלומר תיבות ידניות שבהן הוחלפו ההילוכים באמצעות "רובוט" ואין צורך ללחוץ על דוושת המצמד.
אפשרות נוספת הן התיבות הרציפות (CVT) שמלוות אותנו כבר שנים ארוכות. הן פוטרות את הנהג מהצורך להחליף הילוכים, ולאחרונה הן זכו לעדנה מיוחדת. ככלל לא מדעי אפשר לומר שצריכת הדלק של מכוניות המצוידות בתיבות ידניות שקולה לזו של מכוניות עם תיבות רובוטיות או רציפות ונמוכה מזו של מכוניות אוטומטיות קונבנציונליות.
מבחינה תיאורטית, אפשר להשוות בין מכוניות גם לפי נתוני צריכת הדלק הרשמיים של יצרני הרכב, שמתחלקים לצריכת דלק עירונית, בין-עירונית וממוצעת. באופן מעשי, נתונים אלה נבדקים בתנאי מעבדה ולכן הם רחוקים מלשקף את צריכת הדלק האמיתית. בנוסף לכך, סטיית הנתונים בין המכוניות גבוהה ולכן לא נכון להשתמש בנתונים אלה באופן השוואתי.
אפשרות אחרת היא להיעזר בנתוני צריכת הדלק שמפרסמים ציי רכב שונים, אולם חלק מהנתונים חשודים כמגמתיים בהתאם לאינטרסים נסתרים. בנוסף, אף צי לא מחזיק בכל דגמי המכוניות, לאף אחד אין שליטה מדעית בטיב האיסוף, הניתוח וההפצה של הנתונים, ובכל הדגמים נוהגים נהגים שונים לצרכים שונים ובתנאי נהיגה שונים.
ממשלת ישראל יכלה לסייע לאזרח המתלבט בנקודה זו לו היתה מפרסמת באופן ברור את נתוני "הציון הירוק? של כל אחת מהמכוניות המשווקות בארץ. הציון הזה הוא מדד ייחודי למדינת ישראל, המבוסס על נוסחה שמסכמת את הפליטות של 5 מזהמי אוויר שונים, כפי שנמדדו עבור יצרני הרכב. כל יבואן רכב נאלץ להעביר את הנתונים הללו לאגף הרכב במשרד התחבורה, ולפיהם מקבלת כל מכונית ציון ירוק ומשויכת-מרגע עלייתה על הכביש ועד אחרית ימיה - ל"קבוצת זיהום" (מ-2 עד 15).
היות שלרפורמת המיסוי הירוק שותפים משרדי האוצר, התחבורה והגנת הסביבה, אפשר היה לצפות שהמשרדים הללו יציגו את הנתונים לאזרחי ישראל באופן ברור וגלוי, וכך יוכל כל אדם להתייחס לציון הירוק של כל דגם שבו הוא מתעניין.
השוואת מכוניות בהתאם לציון הירוק שלהן (להבדיל מקבוצת הזיהום שאליה הן שייכות) יכולה היתה להוות כלי צרכני ראשון במעלה, והיה ניתן להציגה באמצעים פשוטים ביותר. מי שיתעקש לחטט בנבכי אתר האינטרנט של משרד התחבורה יוכל למצוא שם מנגנון פרימיטיבי שמגלה אילו דגמים קיימים בכל קבוצת זיהום - אבל כרגיל במשרד התחבורה שלנו, זהו מנגנון מביך וחסר פשר.
המנגנון לא מגלה את הציון הירוק של כל מכונית, אלא רק את קבוצת הזיהום ודגמי המכוניות מופיעים לפי קוד הדגם שלהם - שהוא רצף מספרים חסר משמעות עבור האזרח המצוי.
לאור זאת, לא ניתן להבחין בין מנועים שונים (1.4 ליטר או 1.6 ליטר) ובין רמות אבזור שונות. מביכה לא פחות העובדה שבמנגנון הזה מופיעים לא מעט דגמים שכלל לא נמכרים בישראל מסיבות שונות, ובהם גם דגם אחד (שאליו עוד נגיע בהמשך) שנאסר לשיווק באופן שערורייתי על ידי אגף הרכב.
אז איזה אוטו לרכוש בכל זאת? כמו שאמרנו בתחילת הדברים, סמארט היא המכונית העירונית האופטימלית, לפחות על הנייר: היא קלה, יש לה תיבת הילוכים רובוטית ומנוע קטן וחסכוני. המכונית חודשה ב-2007 ולאחרונה עברה מתיחת פנים נוספת: כיום הוא מונעת באמצעות מנוע בעל 3 צילינדרים מתוצרת מיצובישי בנפח 999 סמ"ק, שמספק 71 כ"ס.
גרסה נוספת של אותו מנוע, מוגדש טורבו ועם 84 כ"ס, נמכרת במקביל לגרסה הבסיסית אבל צורכת יותר דלק ומזהמת יותר את האוויר.
סמארט תופסת מעט מאוד מקום על הכביש והרבה יותר קל למצוא לה חניה מאשר לשאר המכוניות - אלא שתכונה זאת נובעת מהפשרה הגדולה ביותר שמי שמתעניין בה צריך לעשות: לוותר על המושב האחורי.
מי שיכול להסתפק במכונית דו-מושבית יצטרך לעמוד בפשרות נוספות, בראש ובראשונה - תג מחיר של 125 אלף שקל, סכום שיספיק לרכישת שתי סוזוקי "אלטו". תמורת מחיר גבוה במיוחד מציעה סמארט רק שני מושבים, ויתור על נוחות, מהירות המוגבלת ל-145 קמ"ש - והרבה מאוד אופי וסגנון, השלובים במכונית חסכונית ודלת זיהום.
רוב רוכשי המכוניות הפוטנציאליים, גם מי שלא באמת משתמש במושב האחורי, הצביעו עד כה ברגליים ונמנעו מרכישת סמארט בעולם - וזה עוד לפני שמכשלת המחיר הפילה את מרבית הלקוחות שהיו מוכנים להסתפק בשני מושבים. אלה שנותרו ברשימה ודאי לא חושבים על חיסכון, בטח לא חיסכון כספי, מפני שבהפרש המחירים אפשר לקנות הרבה מאוד דלק.
סמארט מוכיחה לנו שגם לקוחות המודעים לסביבתם לא ממהרים להתפשר על הנוחות, וגם אם אינם סוחבים איתם נוסעים נוספים, הם מעדיפים עוד צמד דלתות ולכל הפחות עוד שני מושבים מאחור.
בנישה הזאת מציע שיתוף הפעולה שבין פיז'ו-סיטרואן לבין טויוטה 3 מכוניות עירוניות המיוצרות יחדיו בצ'כיה על אותו קו ייצור. לגרסה של פיז'ו קוראים 107, לזו של סיטרואן קוראים C1 ולטויוטה קוראים "אייגו". תחת שינויי עיצוב קוסמטיים בלבד מסתתרת ממש אותה המכונית - עם אותם מנועים מתוצרת טויוטה, אותן תיבות הילוכים ואותם נתונים של יכולת הגנה בעת תאונה, תקני זיהום אוויר וכל פרמטר מדיד אחר.
עד לא מכבר ייבאו יבואני פיז'ו-סיטרואן את פיז'ו 107 והחלו לייבא את סיטרואן C1, אלא שאז נכנסו יבואני טויוטה לתמונה וביקשו לייבא את הגרסה של טויוטה לאותה המכונית. אנשי אגף הרכב במשרד התחבורה - במהלך שראוי להיכנס לרשימת "10 הצעדים המטומטמים של משרדי ממשלה לשנת 2011" - הגיעו למסקנה שאין לאפשר את היבוא של טויוטה, מפני שבקשת הרישום שלה בישראל בוצעה לאחר שינוי מסוים בתקינה האירופית.
כאשר שאלו אנשי טויוטה, בצדק מבחינתם, כיצד אושר הייבוא של סיטרואן (שהרי מדובר בדיוק באותה המכונית), תפסו אנשי אגף הרכב את הראש, טענו (עוד טענה משוללת יסוד ומטופשת) שיצרן הרכב רימה אותם - ואסרו לייבא את סיטרואן C1.
מדינת חלם (ישראל) היא המדינה היחידה בעולם אשר מאפשרת את היבוא והמכירה של פיז'ו 107 אבל אוסרת את המכירה של שתי המכוניות הזהות לה לחלוטין - ובכך כמובן מצמצמת את אפשרויות הבחירה של אזרחיה. כך או אחרת, מי שלא יכול להסתדר ללא מושב אחורי ומעוניין במכונית ירוקה, צריך לעלות על פיז'ו 107, שגם לה לא חסרים אופי וסגנון בכל הקשור לעיצוב חיצוני.
מנוע 1.0 הליטר של טויוטה משודך לתיבת הילוכים ידנית או רובוטית. הוא מבטיח רמת אמינות גבוהה מהמוכר בדרך כלל בפיז'ו וצריכת דלק צנועה, שמבטיחה לו מקום של כבוד בקבוצת זיהום האוויר 2. החסרונות : חוסר נוחות, תא נוסעים סגפני ודי צפוף ומעט מקום למטען.
שתי הבאות ועולות לאחר ה-107 מיוצרות בהודו וחולקות גם הן מקום בקבוצת הזיהום 2. סוזוקי (מארוטי) אלטו, כאמור, היא המכונית הנמכרת ביותר בקטגוריית המיני לשנת 2010, בין השאר מפני שהיא המכונית הכי פחות יקרה שהוצעה בישראל "עם ניילונים". מבחינה זאת סוזוקי מוסיפה להיות המכונית הירוקה האטרקטיבית ביותר למבקשים לחסוך - מפני שאת השילוב של מחיר נמוך, אמינות גבוהה (סוזוקי) ותצרוכת דלק נמוכה (במיוחד בגרסה הידנית) לא מציעה בינתיים אף חברה אחרת בארץ.
סוזוקי מוצעת עם מנוע 996 סמ"ק (68 כ"ס, 9.2 קג"מ-מומנט) בתג מחיר של 60 אלף שקל (ידנית), ועם גרסה אוטומטית שעולה 72,600 שקל .
יונדאי, שהתקנאה בהצלחתה של סוזוקי, מיהרה להוסיף אל מגוון דגמיה את הגרסה הידנית של i10 עם תיבת הילוכים ידנית, שמחירה 64 אלף שקל. בקבוצת זיהום 2, עם תג מחיר לא רע בכלל, עם מנוע מעט יותר גדול (1.1 ליטר) וחזק (69 כ"ס, 10.1 קג"מ), ועם מכונית נוחה ומרווחת יותר, i10 הידנית מהווה אופציה אטרקטיבית מאוד יחסית לאלטו. מי שיבחר בגרסה האוטומטית (73 אלף שקל) או בגרסה בעלת מנוע בנפח 1.25 ליטר (88 אלף שקל) ישלם יותר - לא רק בכסף, אלא גם בתצרוכת הדלק ובזיהום.
"הדבר הירוק הבא" הוא שברולט "ספארק", עוד מכונית עירונית שמככבת בקבוצת זיהום האוויר 2. לספארק יש מנוע בנפח 1.2 ליטר (82 כ"ס, 11.3 קג"מ-מומנט), והיא מוצעת אך ורק עם תיבת הילוכים ידנית (67,500 שקל). ספארק שוקלת 950 ק"ג - לעומת 1,000 הק"ג של יונדאי. זה כמובן יתרון, אלא שסוזוקי אלטו שוקלת 880 ק"ג - וזה, כמובן, עוד יותר טוב.
אם הפרש המשקל (כ-100 ק"ג לטובת סוזוקי) לא עושה עליכם רושם, חכו עד שתלחצו על דוושת התאוצה - ותגלו שספארק מגיעה אמנם למהירות סבירה, אבל דורשת מכם לא מעט סבלנות בדרך לשם. יתרונותיה של ספארק - בנוסף לעיצוב החיצוני הצעיר והחתיכי - הם ביצועים טובים יותר במבחני הריסוק וגם מושב שלישי, אמצעי, מאחור. אף שמדובר במושב תיאורטי בלבד, זהו יתרון יחסית לסוזוקי ולפיז'ו, וגם האבזור הבטיחותי (6 כריות אוויר) חריג לטובה.
טיפוס גבוה יותר במעלות הגודל הפיזי, אך עדיין במגבלות קבוצת זיהום האוויר 2, מביא אותנו אל ניסאן "מיקרה" החדשה לגמרי: מכונית סופר-מיני עם מנוע בנפח 1.2 ליטר, שמספק 80 כ"ס ו-11.2 קג"מ. מיקרה נראית טוב והיא מרווחת מכל הנזכרות לעיל, יש לה תיבת הילוכים רציפה והיא שוקלת 940 ק"ג בלבד. לא פלא שצריכת הדלק שלה תחרותית מאוד ומציבה אותה במקום של כבוד בין מכוניות צפופות ממנה.
החיסרון שלה הוא תג מחיר של 97 אלף שקל לגרסה הבסיסית ביותר, ואף טיעון לא ישכנע אותנו שמיקרה באמת שווה 30 אלף שקל או 50% יותר מאשר שברולט ספארק. אגב, עבור מי שכסף לא מהווה שיקול בעיניו מציעה פיאט את אחת המכוניות הירוקות הנאות ביותר שבנמצא תמורת מחיר זהה למיקרה הבסיסית.
פיאט 500 עם מנוע 1,242 סמ"ק, 69 כ"ס ו-10.4 קג"מ של מומנט מוצעת עם תיבת הילוכים ידנית ושוקלת רק 865 ק"ג. היא משלבת סגנון יוצא דופן עם ירקרקות אמיתית וחיסכון בדלק (אך לא בסך-כל העלויות).
ההבטחה הגדולה ביותר בתחום החיסכון בדלק אמורה היתה להגיע מכיוון המכוניות ההיברידיות, שמסתייעות במנוע חשמלי כדי להקטין את הצריכה של מנוע הבעירה הפנימית ולסייע לו כאשר נדרש כוח. החיסרון של ההיברידיות הוא שעליהן לסחוב גם מנוע "רגיל", גם מנוע חשמלי וגם סוללה כבדה - וזה אומר שצריכת האנרגיה שלהן גדולה יותר מצריכתה של מכונית דומה שאיננה היברידית.
מאידך, המערכת ההיברידית מייעלת את השימוש באנרגיה ומסוגלת לצמצם את צריכת הדלק ואת זיהום האוויר, ומדינת ישראל אפילו בחרה להעניק לטכנולוגיה הזאת הטבת מס, שמקזזת את העלות הנוספת של הרכב.
רשימת ההיברידיות שנמכרות בישראל נפתחת עם הונדה "ג'אז" הקטנה (117 אלף שקל), ממשיכה עם הונדה "אינסייט" (130 אלף שקל) ועם הונדה CR-Z הספורטיבית (155 אלף שקל) ומגיעה עד הונדה "סיוויק" סדאן (151 אלף שקל), שהיא ההיברידית השימושית ביותר מתוצרת הונדה.
אבל הטכנולוגיה של הונדה מבוססת על מערכת היברידית מצומצמת ביותר, ולכן יתרונותיה בצמצום צריכת הדלק מצומצמים בהתאם.
המכונית ההיברידית ה"מלאה" הראשונה שנמכרה בישראל היתה "פריוס" של טויוטה, וכעת בדור השלישי שלה זאת מכונית מוצלחת מאוד לכל דרישה "משפחתית". פריוס מרווחת מאוד, נוחה ונינוחה, ומי שמגיע ממכונית קומפקטית (משפחתית קטנה) או אפילו משפחתית גדולה, לא יצטרך להתפשר בכל הנוגע לאיכות, למרחב הפנימי ואפילו לביצועים. המקום היחיד שבו נדרשת הקרבה הוא בחשבון הבנק, שכן פריוס עולה 152 אלף שקל.
זאת כמובן הנקודה שבה יש מי שיקפוץ ויאמר שאין מה להשוות בין מכוניות מקטגוריות שונות. זה נכון, אבל אם הסיבה אשר לשמה התכנסנו כאן היא חיסכון בדלק ובזיהום אוויר, הרי ששתי אלה עושות את אותו הדבר בדיוק בשתי דרכים שונות.
אפשרות אחת לחסוך בדלק ובזיהום היא לבחור במכונית קלה, קטנה וזולה. האפשרות השנייה היא לבחור במכונית גדולה, כבדה ויקרה - וכאן כבר נכנסים לתמונה הצרכים והאילוצים של כל נהג. פריוס ראויה למקום הראשון כמכונית הירוקה הטובה ביותר, מפני שהיא היתה ההיברידית המלאה הראשונה ומפני שהיא כבר השתפשפה והשתפרה והפכה למכונית נוחה ושימושית מאוד.
אם כסף לא מהווה בעיה ובמקביל לשאיפה לשמור על כדור הארץ ולצמצם את צריכת הדלק אתם מבקשים גם תחושת סיפוק מיוחדת, מי שמציעה את הפתרון המהנה ביותר היא "לקסוס", מותג הפאר של טויוטה.
לקסוס החלה לשווק לאחרונה את CT200 שהיא, למעשה, פריוס שהתחפשה ללקסוס. מדובר כמובן במכונית מאובזרת למדי שמעוצבת כמו לקסוס ומחזיקה בכל המאפיינים של חוג הפרימיום - אבל מתחת לברזלים נמצאת פריוס הטובה והמוכרת, וזה דווקא יתרון ולא חיסרון.
בסיכום רשימת המכוניות הירוקות הכי טובות לשנת 2011 - אלה שמזהמות פחות ושורפות פחות דלק - המכונית הנחשקת ביותר היא ללא ספק לקסוס CT200. לצד צריכת דלק סבירה מתקבלת מכונית נאה מאוד ושימושית למדי, וזאת גם האפשרות הכי זולה לקפוץ מדרגה אל מותג היוקרה לקסוס, על כל הכרוך בכך.
במקום השני ראוי להציב את המכונית הכי פחות יקרה בישראל, סוזוקי "אלטו". תמורת שליש ממחירה של CT200 מתקבלת מכונית אמינה, פשוטה, חסכונית בדלק אך לא מהנה באף מובן אחר. שלישית, רק מפני שהשתיים הקודמות תפסו לה את המקום, ראויה להימצא טויוטה "פריוס", שמשלבת חיסכון בדלק ובזיהום עם מעט מאוד ויתור על כל הדברים האחרים, למעט חשבון הבנק.
מכאן ומטה ראוי לפצל את הרשימה בהתאם לצרכים האמיתיים של המשתמשים, ולכן לא כדאי להוסיף ולדרג את המכוניות בסדר מספרי. מי שכסף לא מהווה בעיה מבחינתו ומבקש מכונית ירוקה אך סטייליסטית, צריך להתלבט בין סמארט, הונדה CR-Z ופיאט 500.
מי שמבקש מכונית שימושית, עירונית, קטנה ולא יקרה, צריך להביא בחשבון את שברולט ספארק, את יונדאי i10 ואת פיז'ו 107. אבל מי שצרכיו מסתכמים בנסיעה עירונית בלבד עם בן או בת זוג ומעט קניות מהסופר השכונתי - ובהנחה שהוא לא מוכן לשמוע על הפתרון ההגיוני באמת (קטנוע או אופניים)( - יצרוך הכי פחות אנרגיה אם ירכוש סמארט, חדשה או משומשת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם