הביצה שהתחפשה: כרובית ברוטב מיונז טבעוני
רבים מדירים אותו ממטבחם, אבל יש כאלה שסוגדים לו- המיונז. שחר שילוח מכינה כרובית עם רוטב מיונז שמבוסס על חמאת שקדים במקום ביצים, תחליף קליל, בריא ומומלץ מאוד
למילה 'רוטב', יש שלוש מילים שונות בשפה האנגלית: sauce, מילה צרפתית במקור, שמתארת תוספות כמו מיונז; dressing שמתייחסת בדרך כלל לרוטב לסלט; ו-gravy שמתארת לרוב רוטב בשר או פשוט את הנוזל הסמיך שבו שוחה תבשיל כלשהו.
על פי היסטוריונים של המזון, רטבים מסוג sauce נוצרו בשל אילוץ – בימים שבהם לא היו מקררים וטריות המזון, שלא לדבר על הריח שלו, הייתה מפוקפקת, הרטבים שימשו כדי להסוות את המראה, הניחוח והטעם של מנות שכמעט פג תוקפן.
המיונז עצמו, תערובת מתובלת של חלמוני ביצים ושמן, בא לעולם כנראה ב-1756 כדי לציין את השתלטות הצרפתים על העיר מהון (Mahon) שבאי הספרדי מינורקה. מפקד הכוח היה הדוכס מרישלו, והשף האישי שלו הוא שהמציא את המיונז, רוטב ביצים קרמי שהוגש לראשונה בסעודת הניצחון.
גם היצירה הזאת נולדה מתוך אילוץ: השף הצרפתי, כמו שף צרפתי, רצה להשתמש בשמנת לתבשילים שלו, אבל מכיוון שהמוצר היה חסר במטבחו, הוא אלתר קרם לבנבן מביצים ושמן. אנקדוטה נוספת מאותו סיפור צבאי: מספרים שהדוכס נהג להזמין את אורחיו לסעודות שבהן כל המסובים אכלו ערומים כביום היוולדם.
מעריכים שהשף רב התושייה קרא לרוטב מהונז (Mahonnaise) כדי לציין את כיבוש מהון שלכבודו נוצר. על פי מילון אוקספורד, השם המוכר מיונז (mayonnaise), מקורו פשוט בטעות דפוס. לא כולם מסכימים עם הסיפור הזה. תושבי הערים הצרפתיות באיון (Bayonne) ולס מאיונס (Les Mayons), לדוגמה, טוענים שביתם הוא הוא מולדת המיונז.
המיונז המוכר ביותר היום הוא דווקא הלמנ'ס, אמריקאי ממוצא גרמני. יצרה אותו נינה הלמן, מהגרת גרמניה שחייתה בניו יורק. ב-1910 בעלה ריצ'רד הלמן החל להגיש אותו עם סלטים וכריכים במעדנייה שלו.
עם הזמן, ההלמנים החלו למכור שתי גרסאות של מיונז, וכדי להבדיל אותן זו מזו הם סימנו את המיכלים של אחת מהן בסרט כחול. הביקוש לגרסת "הסרט הכחול" (ואל תתחילו לדמיין דברים שאין להם קשר) היה כה גדול, עד שמר הלמן עיצב את לוגו הסרט הכחול שמופיע עד היום על צנצנות המיונז ועבר לייצור המוני.
מוצר שמבוסס על ביצים ושמן צפוי להיות בעייתי בעולם שסופרים בו קלוריות וחוששים מעודף כולסטרול, ולכן הומצאו גרסאות עם שמות כמו כמויונז ומיוקל. מי שפשוט אינו רוצה לאכול ביצים, מוזמן לנסות רוטב שהוא בהחלט לא-יונז,
ההכנה שלו קלה בהרבה מהכנת מיונז ביתי ומכיוון שהוא נטול מוצרים מהחי, אין בו חשש לסלמונלה וצרות אחרות. הרוטב הזה מבוסס על חמאת שקדים, שעל נפלאותיהם רבות נכתב ונאמר.
למען הצילום צבעתי את הרוטב בעזרת חתיכת סלק, מה שלא השפיע על הטעם אבל הוסיף גוון ורדרד למנה.
המרכיבים:
1 ראש כרובית, מפורק לפרחים
מים לכיסוי הכרובית
שומשום קלוי
לרוטב:
2 כפות גדושות חמאת שקדים
2-1 כפיות מיץ לימון או חומץ תפוחים
שום כתוש, אם אוהבים
מים לדילול
מלח
ההכנה:
1. מניחים את הכרובית בסיר, מכסים במים ומרתיחים. לאחר כדקה או שתיים מכבים את האש, מסננים ומניחים בכל הגשה.
2. מערבבים את חומרי הרוטב. מוסיפים מים כדי להגיע לסמיכות הרצויה ומתקנים תיבול.
3. מזלפים את הרוטב מעל הכרובית ומקשטים בשומשום קלוי.
ניתן להגיש את המנה חמימה או בטמפרטורת החדר.
גיוונים: אפשר כמובן להמיר את הכרובית בכל ירק מבושל או חי שאוהבים, ולהשתמש ברוטב גם לסלטים. מה שעושים עם מיונז אפשר לעשות גם עם הרוטב על בסיס השקדים: להוסיף חרדל, קטשופ ורוטב טבסקו אם רוצים להכין ממנו רוטב אלף האיים; לטחון עם עשבי תיבול ולצבוע עם תבלינים צבעוניים כמו פפריקה, סומאק, כורכום ואפילו כמה טיפות של מיץ סלק.
הזנה: 10. הכרובית מציעה ויטמין C, חומצה פולית, סידן ומינרלים נוספים. מספר מחקרים מלמדים שהיא ואחיה הברוקולי מסייעים במניעת סרטן. הבישול הקצרצר עוזר לשמור על ערכיה התזונתיים הטובים. השקדים עשירים בחלבון, סיבים, מינרלים, ויטמין E, נוגדי חמצון ומכילים חומצת שומן חד בלתי רוויה.
ידידותיות לסביבה: 10. המרכיבים כולם מתוצרת הארץ. שימו לב שאתם קונים חמאת שקדים טהורה בצנצנת זכוכית. הבישול קצרצר ואין כמעט שימוש באנרגיה משום סוג. את מי הבישול מצננים ומשתמשים בהם להשקיית עציצים.
ידידותיות למשתמש: 10. משהו כמו חמש דקות עבודה בלתי מאומצת.
הדאווין: 8. ככה זה, לפעמים הפשטות באה על חשבון הדאווין.
זיל הזול: 7. חמאת שקדים אינה מוצר זול, אבל אין צורך לצרוך ממנה כמויות גדולות. מומלץ לצרף אותה לירקות עונתיים כדי ליהנות ממחיר ומטעם טובים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם