ארזתי לבד: מתכון לסלט תירס
רשתות השיווק טורחות לארוז בעבורנו פירות וירקות, ומתעלמות מהעובדה שאמא טבע דאגה לעטוף את הפרי בקליפות מוצלחות בהרבה. שחר שילוח חולמת לקלף בעצמה קלחי תירס, אבל בינתיים היא מכינה מהם סלט
רק מה, לאחרונה המשווקים מצאו לנכון להגיש לנו את הירקות הטריים ארוזים במגשיות קלקר ופלסטיק. זה התחיל עם הפטריות, עבר לתירס, התפשט לפלחי הדלעת המנוילנים במקרר ועכשיו גם מלפפונים, עגבניות ופלפלים נשקפים מעבר לעטיפת אל-תיגע-בי שקופה ובלתי מגרה. תמצאו אותן פחות אצל הירקנים השכונתיים ובשוק, אבל דווקא בבתי הטבע וברשתות הסופרמרקטים העלק-בריאים שלמראית עין מפגינים מודעות סביבתית, האריזות האלה רובצות במקררים ומצננות את התיאבון.
לא חבל? הטבע יודע לארוז הרבה יותר טוב מאיתנו את מה שהוא מפיק והעטיפות שהוא מספק לא רק מתכלות, הן גם ממלאות עוד כמה פונקציות שמיטיבות עם ה"יצרן" וגם איתנו. הקליפה של הבננה מאותתת לנו באמצעות צבעה האם הפרי בוסר, בשל או על סף ריקבון. היא קלה לקילוף, חושפת את המזון בהדרגה ועוזרת לנו לשמור על ידיים נקיות כשאנחנו נוגסים בפרי.
הקליפה של התפוז גם היא מלמדת על מצב הבשלות ומגינה על הפרי מזעזועים. פירות ההדר מצוידים בנוסף לקליפה החיצונית גם באריזות פנימיות שומרות טריות ואכילות, וזה עוד הרבה לפני שמישהו המציא את חבילות הוופלים המשפחתיות.
האריזה של הרימון לא רק הופכת אותו לפרי יפה ונחשק, היא גם מצוידת ברפידות צהובות אווריריות שמחזיקות כל גרגר במקומו מבלי להוסיף כמעט משקל למוצר השלם, שלא לדבר על זה שהיא מצטיינת בשמירת טריות לאורך זמן.
הקליפה של הפסיפלורה היא בעצם כוס חד-פעמית מתכלה שנוח לאכול מתוכה. הקליפה הקשיחה והשעירה של הקוקוס הופכת את האגוז לצידה מושלמת לדרך שאין צורך לעטוף בשום שכבה נוספת שתגן על האגוז הטעים מפני נוזלים, לכלוך או טלטלות.
במקום ללמוד מהירקות ומהפירות איך אורזים בחוכמה, אנחנו עוטפים אותם בשכבות של חומרים מזהמים שהופכים כל חסה תמימה או עלה של רוקט למוצר מתועש, ואת פח הזבל הביתי למקום צפוף במיוחד. גם ירקות שיודעים לשמור על עצמם מצוין מוצאים את עצמם על המגשיות המאוסות.
העלים הירוקים של התירס שומרים על לחות הגרעינים, והשערות הצהבהבות מרמזות על מצב הבשלות. אז למה בשנים האחרונות קשה כל כך למצוא תירס בלתי ארוז אצל הירקנים, שלא לדבר על רשתות השיווק? הם מפשיטים אותם כמעט לגמרי, משכיבים אותם בקלקר ומכסים בפלסטיק נצמד, שבסופו של יום ייצמד גם לאפם של צב ים, יעל או שועל.
כצרכנית כבדה של תירס וכמעריצה של שבטי הילידים האמריקאים שגילו באיזה נכס מופלא מדובר, וגם השכילו לבשל ולאכול אותו לצדן של שעועית ודלעת וכך לתת לגוף את כל מה שהוא צריך, אני יוצאת בקריאה נרגשת למי שזה לא יהיה – שחררו את התירס, הוא יודע להסתדר מצוין בעצמו.
אפילו אצל הירקן שלי, שדווקא משכיל להביא ירקות ופירות בלדי ותפוחי אדמה שטרם הסירו מהם את האדמה, בדרך כלל התירס ארוז. קניתי בכל זאת והכנתי סלט קליל ומשביע שעשוי ממרכיבים עונתיים. כדאי לקלות יותר פלפלים ממה שצריך לסלט, מפני שמתקבל מעדן שטעים מאוד להוסיף לכריכים, לפסטה ולרטבים שונים.
המרכיבים:
10-8 פלפלים אדומים
2-1 פלפלונים חריפים (לנועזים בלבד)
8 קלחי תירס
לרוטב:
¼ כוס שמן זית
4 כפות חומץ תפוחים
1 כף סירופ מייפל טהור
1 כפית שטוחה מלח
4 כפות גרעיני דלעת (אם רוצים אפשר לקלות אותם מעט על מחבת יבשה)
ההכנה:
1. חוצים את הפלפלים (ואת הפלפלונים, אם אתם אוהבים חריף), מנקים אותם ומברישים בשמן זית. מניחים בתבנית כשצדם החיצוני כלפי מעלה ומכניסים לגריל שחומם ל-180 מעלות. קולים עד השחמה. מכניסים את הפלפלים החמים לצנצנת זכוכית כדי שיזיעו בפנים. אחרי שהפלפלים מתקררים מסירים מהם את הקליפה הדקה וחותכים לרצועות דקות.
2. מבשלים את קלחי התירס, מצננים, בעזרת סכין חד מסירים את הגרעינים מהקלח לתוך קערה. מוסיפים את הפלפלים.
3. הרוטב: ממיסים את המלח בחומץ, מוסיפים את השמן והמייפל ומערבבים היטב.
4. מוסיפים את הרוטב לסלט, מערבבים ובודקים תיבול. מפזרים את גרעיני הדלעת.
הזנה: 8. התירס, המרכיב העיקרי, הוא דל קלוריות ויש לו ערך גליקמי נמוך (שזה טוב לשומרים על המשקל), עשיר במינרלים אך לא בסידן ומכיל חומצה פולית ואת נוגד החמצון לוטאין. למרות שהוא משביע, הוא אינו מכיל חלבון מלא, וכמו דגנים אחרים מומלץ לאכול אותו עם קטניות.
ידידותיות לסביבה: 5 או 9, תלוי איך קניתם את התירס.
ידידותיות למשתמש: 8. המנה פשוטה בתכלית, אבל ההכנה המוקדמת של הפלפלים מורידה נקודות.
הדאווין: 7. לא עושים עניין מסלט תירס.
זיל הזול: 10. המרכיב העיקרי זול ועונתי, כך גם הפלפלים. משאר המרכיבים צריך מעט מאוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם