פרי עץ הדעת: חטיפי מנגו קפואים
לא תמיד חייבים ללקק גלידה כשבא משהו מתוק. שחר שילוח מספרת על ההיסטוריה הבודהיסטית של פרי המנגו וגם חולקת מתכון קסום
בשביל רוב הישראלים מדובר בלא יותר מפרי קיצי עסיסי וטעים - במיוחד אם מישהו אחר קילף וחתך אותו בשבילנו - אבל עבור ההודים,המנגו מגיע כמעט לדרגה של קדושה.
הודו היא מולדתו של מנגו הבר, פרי קטן, סיבי ולא טעים במיוחד, שמוצאו במרגלות ההימלאיה וממנו התפתחו הזנים התרבותיים. עד היום ארץ המסאלה היא היצרנית העיקרית של המנגו בעולם, והוא גם הפרי העיקרי שמגודל בה.
הפרי הכתום-ירוק נפוץ מהודו לרחבי אסיה, בהמשך נדד לארצות ערב ולאפריקה ומאוחר יותר גם לחלקיה הטרופיים של יבשת אמריקה. בארצות השונות שבהן הוא גדל היום, המנגו לא נאכל רק כפרי מתוק. בהודו הוא מיובש, נטחן לאבקה ומשמש להכנת צ'אטני וגם עושים ממנו "פיקל" – כבושים חריפים שמצטרפים למנות מבושלות. במקסיקו אוכלים אותו במצבו הבוסרי כמתאבן עם לימון ומלח, ואילו מעיראק קיבלנו את העמבה, שאף סביח לא שלם בלעדיה.
אבל עדיין, אין מקום בעולם שבו המנגו פופולרי כמו בהודו. מוצאים אותו לא רק בצלחת אלא גם בטקסי דת ובפולקלור ההינדואיסטי והבודהיסטי. אחד מסיפורי הבודהא המפורסמים קושר את המנגו לעשיית נסים. אחד מתלמידיו של הבודהה חולל נס שזיכה אותו בקערת נדבות עשויה מזהב. הבודהה, שלא ראה זאת בעין יפה, אסר על תלמידיו לחולל ניסים.
כמה אנשים לא-בודהיסטים שמעו על האיסור וחשבו שכעת גם הבודהה עצמו לא יוכל עוד לעשות ניסים ולכן זימנו אותו לתחרות. באותם ימים היה מקובל שמאמיני דתות שונות מופיעים בפני מלכים בתחרויות שבהן הפגינו יכולות על-טבעיות. אבל האיסור חל על התלמידים בלבד והבודהה נענה לאתגר שבוצע תחת שיפוטו של פרסנאג'ית, מלך קוסאלה. התחרות התקיימה בסארסוואטי בירת קוסאלה.
הבודהה החליט לחולל את הנס שלו תחת עץ מנגו מחוץ לעיר. אולם, כאשר הוא ופמלייתו הגיעו למקום, הם גילו שכל עצי המנגו שם נגדעו. בהתקרבם לאתר התחרות, גנן ששמו גאנאדה קיבל את פניו של הבודהה בהגשת פרי מנגו. הבודהה אכל את הפרי וביקש מתלמידו אנאנדה לוודא שגאנאדה ישתול את גלעין המנגו. באופן פלאי הגלעין נבט וצמח מיד לעץ בוגר עמוס פירות.
בבוקר המחרת התרחש ליד העץ הנס הכפול של סארסוואטי. הבודהה התרומם לאוויר והוציא להבות אש מכתפיו ומים מכפות רגליו. לאחר מכן הוא פיצל את עצמו לגופים רבים וגרם לכך שמול כל אחד מהנוכחים עמדה דמות של הבודהה ושוחחה עמו באופן אישי. הניסים האלה הדהימו את הלא-בודהיסטים והביאו לניצחונו של הבודהה בתחרות. לפי כמה גרסאות, המפקפקים גם המירו את דתם והפכו לבודהיסטים.
מאז מטעי מנגו נחשבים בהודו למקום שמתחוללים בו נסים, וגם אם לא קורה בהם שום דבר על-טבעי, העץ הגדול והיפה, הפירות הטעימים והצל העשיר שהוא מספק הם פלא בזכות עצמם.
ממתקי המנגו האלה ישאירו אצלכם בבית את טעמו של הפרי הנפלא גם אחרי שהעונה תיגמר. בתוספת של רוטב פרי אדמדם מתקבל קינוח צבעוני וטבעי, עלי הלואיזה מוסיפים גוון ירוק וארומה שמשתלבת מצוין עם טעם המנגו.
החומרים (12 יחידות):
3 מנגו גדולים, קלופים וחתוכים לקוביות
½ כוס חלב קוקוס (מוצר ללא תוספים אפשר למצוא בבתי טבע)
לרוטב:
2 שזיפים סגולים (או כמות זהה של אפרסק, נקטרינה או מלון), בשלים מאוד, חתוכים לקוביות
2 כפיות סירופ רימונים או סירופ פירות יער טבעי
לקישוט: עלי לואיזה
ההכנה:
1. המנגו - טוחנים בבלנדר מנגו וחלב קוקוס. יוצקים את התערובת לתבנית שקעים, כוסיות אספרסו או לעטרות מסיליקון ומקפיאים.
2. הרוטב – טוחנים ביחד את הפרי והסירופ.
3. להגשה – משחררים את ממתקי המנגו הקפואים מהכלי, מניחים בכלי הגשה ומקשטים ברוטב האדום ובעלי לואיזה.
הזנה: 9. מנגו עשיר בוויטמינים C, A ובוויטמינים מקבוצה B, יש בו ברזל, אשלגן וסידן בשפע וכמובן, הרבה סיבים. במנגו אין חלבון, אך יש בו חומרים שמסייעים בפירוק חלבונים ולכן הוא טוב לעיכול. המנה עשויה מכמעט 100% פרי, אבל הטחינה גורמת לאיבוד חלק מהוויטמינים.
ידידותיות לסביבה: 9. חלב הקוקוס המיובא והארוז מוריד מהניקוד, אבל משתמשים בערך ברבע פחית. כל יתר המרכיבים עונתיים ומקומיים.
ידידותיות למשתמש: 10. כל מה שצריך לעשות זה לטחון ולמזוג.
הדאווין: 9. לא בגלל שזאת יצירה מסובכת, אלא בגלל שהמנה פשוט יפה.
זיל הזול: 8. יש פערים עצומים במחירי המנגו בין ירקנים, שווקים ורשתות שיווק, אבל עדיין מדובר במוצר זול יחסית כשהוא בעונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם