בית לחם: להכין לחם ביתי במינימום זמן וכסף

בפחות מארבעה שקלים ועשר דקות עבודת כפיים אפשר להכין בבית יופי של לחם, ולהפסיק להכניס לקיבה לחמים שמכילים יותר מדיי חומרים שמתחילים באות E

יובל הימן | 28/6/2011 15:51 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אם המציאות הייתה מכתיבה לנו חיים על הלחם לבדו מצבנו הבריאותי היה בעייתי, בעיקר של מי שלא יכול לקנות לחמי בוטיק טריים ב-15 שקל הכיכר. עבור מי שלא יכול לרכוש ממיטב המאפיות המצוינות שיש בכל הארץ, נותרות אופציות לא מזהירות במיוחד על המדפים של הסופרמרקט הקרוב. הכוונה היא ללחמים שמשווקים בשקיות, ותוקפם עומד על שבעה ימים לכל הפחות.

השבוע הלכתי לסופר וקניתי לחם אחיד פרוס בשקית, ואלה היו הממצאים: המחיר המומלץ לצרכן לכיכר לחם אחיד פרוס עומד על כמעט שבעה שקלים וחצי. על פניו, לחם שמחירו חצי ממחיר כיכר הנמכרת במאפייה טובה אמור לקרוץ לצרכן קשה היום, אלא שעיון במרכיבי הלחם מגלה תמונה מדאיגה.

ואלה שמות הרכיבים שמייצרים מהם את הפופולרי שבלחמים: קמח חיטה כהה, מים, שמרים, מלח, שמנים צמחיים - חלקם מוקשים - חומר מתחלב E481, חומרים משמרים E202 ו-E282, חומר מייצב E-412, חומר מווסת חומציות E-330, חומר מעכב חמצון E-300, אנזימים. ואני לתומי חשבתי שלחם מכינים מקמח, מלח, שמרים ומים.

כאן עולה עוד שאלה: מהו קמח חיטה כהה? לא ברור. האם מדובר בחיטה ששהתה יותר מדיי זמן בשמש? האם זאת חיטה בעלת פיגמנטציה צפופה, האם היא לא לבקנית? העניין לא ברור.

צילום ארכיון: פלאש 90
אופציה לא מזהירה במיוחד. לחם אחיד. צילום ארכיון: פלאש 90

אבל הדבר המדאיג ביותר הוא השימוש הפזרני בכל מיני חומרים שמתחילים באות E. בשביל מה לעזאזל צריך את כל אלה? למה לדחוף לגוף כמות כזו של רכיבים שאיש אינו יודע מהם, איך הם מועילים לנו ובעיקר כיצד הם מזיקים לנו?  בואו נערוך ניסוי קטן: קחו פרוסת לחם אחיד ונסו למעוך אותה. לא להאמין באיזו קלות הפרוסה הופכת לגוש דמוי פלסטלינה, שמשאיר עקבות שמנוניים לא נעימים על כף היד.

לא תורה מסיני.
לא תורה מסיני.  יובל הימן

אל חשש, יש פתרון לעניין הזה - אפיית לחם בבית. לא רק שזה לא מסובך, זה גם משתלם יותר כלכלית ולא גוזל זמן רב. קילו קמח של חברות שידועות כיקרות עולה כשבעה שקלים. מהקילוגרם הזה אפשר להפיק שתי כיכרות לחם דמויות לחם לבן אחיד. לכך צריך להוסיף מים (לא יודע כמה עולים 650 מ"ל מים), מלח בשווי כמה אגורות, משהו כמו עשרה גרם שמרים יבשים (חבילה של 125 גרם עולה ארבעה שקלים וחצי) וקצת פחות משעתיים עלות הפעלת תנור. בחישוב גס, כיכר לחם באפייה ביתית עולה חצי מכיכר לחם אחיד פרוס מלא רכיבים שמתחילים באות אי. וזה בלי לדבר על הריח הנעים שיתפזר בבית.

אפייה אינה תורה מסיני. את שתי הכיכרות שבתמונה אפיתי ברישול
והן יצאו טובות מאוד. לא צריך להיות אופה מדופלם או מדען חלל כדי להוציא לחם מעולה מתנור ביתי. וחוץ מזה, בניגוד לדעה הרווחת, גם לא צריך סוכר. כמעט בכל המתכונים יספרו לכם ששמרים נזונים מסוכר. זה נכון, אלא שבקמח יש מספיק מזון לשמרים. לעומת זאת, המלח הכרחי, כי בלעדיו השמרים לא יוכלו להתחיל את עבודתם.

בסופו של דבר, לחם טוב - כזה שאפשר להכין ממנו סנדוויצ'ים, וגם לטבול ברוטב של שקשוקה או לכסות בממרחים מתוקים - לא צריך יותר מארבעה מרכיבים בסיסיים ועשר דקות של עבודת כפיים, אם אין מיקסר בבית. מעבר לכך, צריך שעתיים ו-25 דקות סבלנות, ובסופן יהיה לכם לחם נהדר, חף מחומרים משמרים ושאר זוועות.  

לחם ביתי

החומרים:

קילו קמח
2.5 כפיות שמרים יבשים
1.5 כפיות מלח
650 מ"ל מים

ההכנה:

1. מכניסים את כל החומרים יחד למיקסר או לקערה ומתחילים ללוש. אחרי שנוצר בצק דביק מעט ממשיכים ללוש, תוך ששורש כף היד דוחף את הבצק מן הגוף כלפי חוץ. לשים במשך עשר דקות, לא פחות, כדי שהגלוטן יתפתח כראוי.

2. מניחים את הבצק בקערה גדולה, מכסים בניילון או מגבת ועוזבים לשעה לפחות. בזמן הזה הבצק יכפיל את נפחו. לאחר זמן ההתפחה מוציאים את הבצק מהקערה, ואם צריך מפזרים מעט קמח כדי להקל על מלאכת עיצוב הכיכר.

3. טופחים היטב על הבצק כדי לשחרר ממנו את הגזים שנוצרו במהלך ההתפחה. חותכים אותו לשני חצאים ומעצבים שתי כיכרות עגולות או ארוכות - תלוי בנחתום.

4. מרפדים מגש בנייר אפיה או משטח סיליקון, או שמפזרים עליו כמות נדיבה של קמח או סולת. נותנים לכיכרות לתפוח עוד שעה כשהן מכוסות. בתום השעה חורצים חריץ בעומק של חצי סנטימטר לאורך הכיכר, או שנים–שלושה חריצים לרוחב. חריצת הבצק חשובה, מכיוון שהיא מאפשרת לגזים שמתפתחים בשעת האפייה לברוח ומונעים מהבצק להתפוצץ. רגע לפני ההכנסה לתנור משפריצים מים על פני השטח, כדי שיתפתח קרום פריך.

5. מחממים תנור ל-250 מעלות ואופים כ-25 דקות. כדאי לבדוק את הכיכרות אחרי 20 דקות מהסיבה הפשוטה שתנורים, משוכללים ככל שיהיו, אינם מדויקים במיוחד. הלחם מוכן כשחלקו העליון שזוף היטב, וכאשר נוקשים על חלקו התחתון יש רעש עמום. אפשר לבצוע את הלח כבר אחרי רבע שעה, אבל עדיף לחכות כשלוש שעות.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_leisure/food/ordering_new_2/ -->