ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

קשה באימונים: צעדים ראשונים בתרגול הרוחני, פרק 9

כמה פעמים התלוננתם שאתם לא מוצאים זמן לעבודה רוחנית, שקשה לכם להתמיד במה שאתם אוהבים? דורית בר מחדירה בכם משמעת עצמית

כמה פעמים שמעתם את עצמכם מתלוננים שאתם לא מוצאים זמן לעבודה רוחנית, שקשה לכם להתמיד בעשייה שאתם אוהבים, שלפעמים אין לכם כוח להרים את עצמכם וליצור משהו באמת משמעותי בחייכם? סביר להניח שיותר מפעם אחת.

מדוע זה קורה? מהן הסיבות העמוקות לכך שאנחנו לא מצליחים למשמע את עצמנו ליצור את חיינו כפי שאנחנו באמת רוצים לחיות אותם, ומהי אותה משמעת עצמית חמקמקה הדרושה מכל מחפש רוחני אמיתי?

ברוב המקרים יש בתוך כל אדם הרבה יותר מקול אחד - אני רוצה לתרגל מדיטציה עכשיו ואני רוצה גם לאכול עכשיו, וגם אין לי כוח לכלום, ואולי אני אתקשר לחבר/ה שלי,

וגם החיים חסרי משמעות, וגם תרגול רוחני הוא ממש חשוב ועוד ועוד. כל כך הרבה קולות, כוחות פנימיים שמושכים לכיוונים שונים. ברור שבמצב כזה אנחנו לא באמת יודעים למה להקשיב ואיך לפעול.

דממה היא הקרקע היחידה שמתוכה יכול לבקוע קול אחד ויחיד שהוא ביטוי של האמת. במובן הזה צדממה היא ידידתו הטובה ביותר של המחפש הרוחני.

בעזרת החיבור לדממה שבתוכנו אנחנו לומדים להבחין בין 'רעש פנימי' ל'חכמה פנימית' שיודעת ויכולה לכוון, שלוקחת בחשבון את הטוב הנעלה. יש קשר ישיר בין יכולתנו לפעול מתוך משמעת עצמית לבין היכולת שלנו להיות שקטים באמת.

בתרבות המערבית המונח 'משמעת עצמית' מעורר לעתים קונוטציות שליליות של נוקשות, אלימות וכניעה לסמכות. אחת הנורמות החברתיות המקובלות במערב היא לעשות מה שעושה לנו נעים וטוב, ואם מתחשק לי עכשיו אוכל/סקס/סמים/אלכוהול אין עם זה שום בעיה כי מה שחשוב הוא שנעשה מה שבא לנו.
 

האם זאת אמת? האם כמחפשים רוחניים זרימה מתמדת עם התשוקות שלנו מקדמת את ההתפתחות שלנו? מה ההבדל בין היענות חסרת גבולות לתשוקות לבין הקשבה פנימית אמיתית לקול הגבוה ביותר שבתוכנו שיכול להנחות אותנו?

ככל שנעמיק לתוך המילים 'משמעת עצמית' נגלה שהן לוקחות אותנו לעבר הקשבה פנימה. הנוקשות שמחוברת אסוציאטיבית בתודעה הכללית למילה 'משמעת' מוטעית ביסודה, ומקורה בכך שאכן כאשר אנחנו ממושמעים אנחנו פועלים מתוך נאמנות מוחלטת והתמסרות לסמכות הפנימית העמוקה שבלבנו. אנחנו לומדים להבחין בינה לבין אינסוף הקולות האחרים, ובכך מתחילים להרחיב את הקשר שלנו עם חכמתנו הפנימית.

גאוטמה הבודהה טבע את המושג 'דרך האמצע' שנמנעת משני הקצוות: "קצה אחד הוא החיפוש אחר אושר באמצעות תענוגות החושים, שהוא 'נמוך, המוני, לא משתלם – כדרכם של האנשים הרגילים'; הקצה האחר הוא החיפוש אחר אושר דרך עינוי עצמי בצורות שונות של סיגוף, שהוא 'כואב, לא כדאי ולא משתלם'.

אחרי שהבודהה ניסה בעצמו את שני הקצוות האלה ומצא ששניהם חסרי תועלת, הוא גילה דרך חוויה אישית את דרך האמצע. בדרך כלל מתייחסים לדרך אמצע זו כאל הדרך הנאצלה כפולת השמונה משום שהיא מורכבת משמונה סעיפים: "השקפה נכונה, מחשבה נכונה, דיבור נכון, עשייה נכונה, אורח חיים נכון, מאמץ נכון, קשב נכון, ריכוז נכון" (מתוך 'מה שלימד הבודהה', ואלפולה ראהולה).

מה שניתן ללמוד מהתבוננות ראשונה בדבריו של הבודהה הוא שיש מקום למשמעת – יש מקום להיררכיה בין הקולות השונים שאנחנו שומעים בתוכנו – כמובן שהדבר רלבנטי רק במקרה שאנחנו מתעניינים ביצירת חיים מודעים שמוקדשים לשחרור, הארה ונירוונה.

התבוננות עמוקה יותר בדברי הבודהה מלמדת שעל פי תורתו המתרגל הרוחני מחויב לדרך חיים הדורשת אימון. "זו משמעת עצמית של הגוף, השפה והתודעה, התפתחות עצמית וטיהור עצמי. אין לכך דבר עם אמונה, תפילה, סגידה או טקס.

במובן זה, אין לכך ולא כלום עם מה שמכונה באופן פופולרי 'דת'. זוהי דרך שמובילה להגשמת המציאות המוחלטת, לחופש מוחלט, לשמחה ולשלום באמצעות שלמות מוסרית, רוחנית ואינטלקטואלית" (מתוך 'מה שלימד הבודהה', ואלפולה ראהולה).

הדרך הבודהיסטית מתאימה לחלק מאתנו – אך לא לכולנו. אנו חיים כיום בעידן אינדיבידואליסטי, ובהתאם לכך נדרשים לדעת בעצמנו מהי פעולה נכונה הנובעת מהידיעה הפנימית שבלבנו.

כאמור, התבססות במצב של דממה היא הצעד הראשון – היא דורשת תרגול קבוע של מדיטציה, המאפשר לנו לפגוש שוב ושוב את אותו מקום בתוכנו שלא זז מול החיים, את אותה מציאות מוחלטת וחסרת גבול שנגישה לנו בכל רגע, והיא בעצם מהותנו האמיתית והיחידה.

הצעד השני הוא נאמנות מוחלטת לקול הפנימי. פיתוח של משמעת עצמית דורש מאתנו להקשיב ולפעול רק מתוך מה שאנחנו יודעים שנכון באמת ברגע מסוים. מה שנכון, הוא לא בהכרח מה "שבא לנו" אלא מה שאמיתי, אותו קול מעודן שאנחנו לומדים להבחין בינו לבין שלל הקולות האחרים שבהכרח מוביל אותנו לעבר יותר כנות, לקיחת אחריות, בגרות ובריאות.

אם אני מתלבטת בין לאכול עוד פרוסת עוגה לבין לוותר עליה, הבחירה תהיה פשוטה מרגע שאני יודעת מה באמת חשוב לי - התפתחות רוחנית או עונג רגעי. הקסם שמתרחש ככל שאנחנו ממוקדים בידיעת הלב הוא שאותה ידיעה מתרחבת – זה אומר שבפעמים הבאות יהיה לנו קל יותר לזהות מבין שלל הקולות את הדרך הנכונה לפעול או להגיב.

למעשה, כאשר אנחנו מקשיבים לעצמנו באמת אנחנו מתחברים לחכמת החיים עצמה, לאותה אינטליגנציה רחבה לאין שיעור שעומדת בבסיס הקיום. 'אינטליגנציה היא מה שאנחנו. אנחנו תבונה טהורה, יצירתיות טהורה ויכולת בריאה טהורה...נסו לדמיין לרגע כיצד כל כולכם הופך להוויה של אינטליגנציה טהורה. מיד תחושו כיצד כל תא ותא בגופכם הפיזי מתפוצץ מידע ומתעורר לטבעו האינטליגנטי, המודע' (מתוך ספר הסתרים, שי טובלי).

מה שיכול לסייע לנו ברמה המעשית והישירה להסתנכרן עם האינטליגנציה של החיים עצמם היא להשתמש בשאלה. כאשר אנחנו נמצאים בצמתים וברגעים שבהם אנחנו לא יודעים כיצד לפעול, קולות רבים נשמעים בתוכנו ואנחנו לא מצליחים להפריד את עצמנו מהכאוס הפנימי, נוכל לשאול מה החיים רוצים ממני עכשיו.

כמובן שדרושה כאן כוונה אמיתית ונכונות לממש את התשובה שתופיע. מידת היכולת שלנו להיענות ולפעול מתוך הקול האחד היא שתקבע את מידת נוכחותו בחיינו.



לאתר של דורית בר, אימון אישי

קורס מדיטציה 'לפגוש את הדממה שבתוכנו' בהנחיית דורית בר ייפתח בתל אביב ב-8.7

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

דורית בר

מנחה בכירה בשיטת האור הלבן ובטכניקת השאלה, מאמנת אישית ועסקית. בוגרת לימודי פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי. מדריכה להתפתחות אישית ורוחנית בתחומים הגשמה עצמית, מיניות ומדיטציה

לכל הטורים של דורית בר