שכר גלובלי: פרשת השבוע בראי הקבלה
הכניעה לנוחות עצמית על חשבון הכלל, שמתבטאת בשימוש מוטרף בפלסטיק והשמדה שיטתית של הצומח, מביאה בין היתר להרס התזמון העדין של האקולוגיה בבריאה. פרשת עקב
אחת הטרגדיות הבסיסיות שקרו ליהדות הינה מעבר מסיבי של היהודים לאמונה כי אלוהים הוא דמות כל יכולה שאם רק תתחנף אליה מספיק היא תגמול לך בשכר, או לפחות לא תעניש אותך על חולשותיך האנושיות. הרי קשה לרובנו אפילו לחשוב על מצב שבו אנחנו מתפללים לאלוהים מבלי שנרצה משהו ממנו. מי לאחרונה התפלל רק בכדי למסור לאדון עולם ש"הכל בסדר, רציתי לחלוק איתך משהו טוב שקרה לי היום" מבלי להגניב בין לבין איזו בקשה קטנה לסידור פיננסי או הטבה רפואית..?
התרגלנו לתפוס את אלוהים בתור סוג של בוס גדול בעל קשרים בלתי נדלים שזקוק באופן אובססיבי לכבוד ולהערכה מאתנו, וכמה שיותר - יותר טוב. אנחנו מתפללים כי "הוא צריך" את התפילות שלנו, אנחנו מקיימים מצוות כי "הוא זקוק" לציות עיוור, ואנו משוכנעים שככל שנגדיל לשחד אותו בחנופה ומעשים ש"הוא רוצה" שנעשה, כך ייטיב האדון עמנו בצרכינו אנו, הקטנים. כך פיתחנו במשך אלפיים שנה תרבות "מסחרה" עם הבוס
בעל הסולם, הרב אשלג, מבהיר באופן שאיננו משתמע לשתי פנים: "האם הקב"ה מבקש כבוד מהנבראים, שיכבדו אותו לטובתו חס ושלום?! הלא הוא לא נצרך לדברים מה ששייך לבשר ודם...". פשוט. אבל כאן, בנקודה זו ממש, מגיעים האנשים שעדיין קוראים בתורה ומתפללים מדי פעם, וזורקים בפניי ישירות מתוך הסידור והמקרא: "באמת? פשוט תקרא את פרשת עקב ותראה שהבורא דורש, לא, הוא מצווה (!) באופן מפורש שאנו נכבד ואפילו נאהב אותו! כמצווה! ולא רק זאת, אלא שהוא מבהיר באופן חד-משמעי שאם לא נאהב אותו, יבואו סנקציות קשות על ראשינו!".
ואמנם, הקריאה בפשט הפסוק לכאורה לא משאירה מקום לספק: "וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם - לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ".
ואם לא תקיימו את מצוותי ולא תאהבו ותכבדו אותי אזי העונש לא יאחר לבוא: "וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר יְהוָה, נֹתֵן לָכֶם...". זהו פשט הכתוב והוא די ברור.
כאן המקום להזכיר שחז"ל הזהירו פעמים רבות שאין לקחת את דברי המקרא כפשוטם בלבד. ישנן כידוע ארבע רמות פרשנות לתורה: פשט, רמז, דרש וסוד - ובראשי תיבות : פרד"ס. הפשט הוא המילים עצמן במובנן הפשוט. ישנם מפרשים רבים למילים אלו כמו רש"י, אור החיים, קסוטו, אונקלוס ואחרים, ועל פרשנויות אלה נאמר שיש "שבעים פנים לתורה".
מאידך, כמות הפרשנויות מצטמצמת משמעותית ברמות רמז ודרש המייצגות את דברי חז"ל במשנה ובגמרא (שהם התלמוד) ומהן נובעת ההלכה שהיא קוד חיי האדם היהודי.
לבסוף, ברמת הסוד, שהיא תורת הקבלה, ישנה אמת אבסולוטית אחת. הציבור היהודי מתחלק היום לכאלה שההלכה היא מהותם ומרכז חייהם ומאידך, אלה שמתרחקים מההלכה ומקיום מעשי של מצוות ומתרכזים בלימודי קבלה בלבד. החדשות הן פשוטות - אין האחד בלי השני. אדם החי פשט והלכה בלבד הינו עוסק ב"מלבוש" התורה, אופייה החיצוני בלבד ופוסח על מהותה הפנימית.
מאידך, אלה העוסקים בקבלה בלבד עוסקים בפנימיות התורה אך חסרים את חיצוניותה שהיא חיונית בדיוק באותה מידה. דומה הדבר להכרת אדם על פי לבושו ומראהו החיצוניים בלבד, או הכרתו דרך שיחות נפש ארוכות בטלפון מבלי שראיתם אותו כלל. כל אחת מהדרכים מובילה להכרת צדדים מסוימים באדם אך לעולם לא את כולו.
כך גם ביהדות; אין פשט ללא סוד ואין סוד ללא פשט. ההלכה, קיום המצוות והקבלה משלימים זה את זה ושזורים זה בזה באופן מוחלט ובלתי נפרד. כל אמירה אחרת הינה לא פחות משקר פופוליסטי. חז"ל קראו לזה "לחבר שמים [קבלה] וארץ [הלכה ומצוות]". אם נישאר רק ברמת הפשט, הרי המשפט לעיל, המהווה את דרישת אלוה ואזהרותיו למה שיקרה אם לא נעמוד בדרישות אלו, עלול להתפרש כלא פחות מסחיטה באיומים.
פרשנות הפסוק על פי הקבלה מאפשרת לנו להבין את המילים הקדושות שניתנו לנו בפרשה זו והרלוונטיות העצומה שיש להן על חיינו כיום.
ראשית, נתחיל בתיקון חשוב: להבדיל ממה שרבים חושבים, על פי הקבלה, אהבת השם = אהבת הכלל או אהבת הזולת ולא אהבה כפויה לשליט עליון שיש להתחנף אליו.
בעל הסולם, הרב אשלג, מבהיר זאת באופן חד-משמעי: "אשר כאן בנקודה הגבוהה הזאת מתחברים אהבת ה’ ואהבת חבירו לאחת ממש...". ועוד מדגיש: "צורתה הכללית של עבודתו ית’[עבודת השם], שכל מהותה איננה אלא אהבת זולתו...".
הרב אשלג מחסל גם כל סיכוי לחשוב שאלוהים נזקק לדבר מה בכלל מאתנו: "שהאדם מבין בשכלו זה שהבורא נתן לנו מצוות אהבת ה' אינו זה חס ושלום שהבורא צריך לאהבה שלנו...". אלוהים לא זקוק מאתנו לכלום. כל מהותן של המצוות הנדרשות הינן אך ורק לטובת האדם. לא כי אם לא יקיים ייענש אלא כי אם לא יקיים - יפגע האדם בעצמו.
הדבר זהה לאזהרה הניתנת בתקיפות לאדם שלא יקפוץ מגג בניין או שלא יאכל אוכל מזיק. אין כאן מעניש אקטיבי אלא מערך של חוקים פיזיקליים פשוטים שכדאי ליהודי (ולכל אדם אחר) להכירם ולקחת אותם בחשבון. אין כל כפייה.
על פי הקבלה, קיום המצוות לשמה (ללא כל ציפייה לשכר) אמור לאמן את היהודי לשליטה מלאה באגו שלו ומכאן העניין פשוט: כל עוד אתם עבדים לאגו - אתם תפגעו בעצמכם באופן אנוש.
קהלת כבר אמר כי "לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים". על פי תורת הסוד, כל דבר ביקום עובד בסנכרון מדהים ומדויק, לכל פעולה בבריאה יש "עת" ו"זמן" וכל מרכיבי הבריאה - אנשים, חיות, צמחים, פלנטות, ומה לא - כל אלה קשורים בהרמוניה של סנכרון ותזמון הדדיים. "...עת ללדת... עת לטעת ועת לעקור נטוע...הכל עשה יפה, בעתו [בתזמון]" אמר החכם באדם.
מכאן סלולה הדרך להארה בהקשר למשפט המדובר. נקרא אותו שוב בעיניים חדשות המחברות שמיים וארץ: "והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי [אם תשלטו באגו שלכם ולא הוא ישלוט בכם]... לאהבה את יהוה [לשם טובת הכלל] ... ונתתי מטר ארצכם בעתו [תזמון היקום ישמר תמיד]...” - והוא לא שיקר.
האגו שלנו (של הגברים) שולט בנו ומביא אותנו לרכישת מכוניות ענק הבאות כנראה כדי לפצות על נחיתות אנטומית כלשהי, אך הן גם מזהמות את העולם באופן מחריד. הכניעה לנוחות עצמית על חשבון הכלל, המתבטאת בשימוש מוטרף בפלסטיק והשמדה שיטתית של הצמחייה ועצי היערות (כדוגמאות "קטנות" בלבד), מביאה לאפקט החממה, הרס האקלים ו(איך לא) - הרס התזמון העדין של האקולוגיה בבריאה.
גשם באוגוסט? זה לא "מטר בעתו". אין חלב? אין לימונים? החום הבלתי סביר לעונה הרס מטעים שלמים של ירקות ופירות? הרי הובטח לנו: "וְהָאֲדָמָה, לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָה". מעל ארבעים מעלות חום ושריפות ענק ברוסיה הקרה, שיבוש שנת החורף של הדובים בעולם (כי כבר לא ברור מתי זה "חורף"), צונאמי בתאילנד וביפן - מה לא ברור?
ניתן לנפנף את הטיעון ולא להתייחס למילים אלו כלל. אך ניתן גם לנסות ולראות מעבר. מילים אלו הן אקטואליות יותר מתמיד, רק צריך לקרוא אותן באמת, על כל "פרדס" הרבדים של פרשנותן ולהבין, ש"הוא" איננו זקוק לאהבתנו אלא אנחנו הם אלה שזקוקים נואשות, למען לא פחות מאשר הישרדותו של המין האנושי, ללמוד להתעלות מעל אהבת העצמי ההרסנית שלנו ולאהוב את השם, שהוא הכל, שהוא הכלל, שהוא אנחנו האמיתי. אמן כן יהי רצון.
לאתר קורסי הקבלה של אלי רייפמן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם