שוחד לאלוהים: פרשת השבוע בראי הקבלה
אלוהים הזהיר לא פעם שהאויב הנורא מכל הוא היצר הרע ושמוטב לנו לקיים את מצוותיו למענינו בלבד, אחרת נשתעבד לאגו וניפול לחיים שכל מטרתם היא סיפוק עצמי. פרשת "כי תבוא"
תשעים ושמונה פסוקים של קללות. לא סתם זכתה פרשה זו לכינוי פרשת התוכחה. רגע לפני מותו, משה נושא דברים אחרונים לעם החדש שעומד להיכנס לארץ זבת החלב והדבש. הוא לא אוהב את העם שהנהיג, וזאת בלשון המעטה. נוטף תסכול וחוסר אמון, הוא מנסה (באופן כמעט נואש) להבהיר בפעם המי יודע כמה מהי הדרך הנכונה לראות את ההסכם בין בני ישראל לבורא עולם.
לעתים קרובות, גם האמן הגדול ביותר קולט את מלוא משמעות יצירתו רק לאחר מעשה. ציירים, פסלים, משוררים וסופרים, מביטים לאחור על יציר כפיהם וקולטים רק בדיעבד את הגדולה של עבודתם או הטעויות שלא שמו לב אליהן בזמנו. אין לי ספק כי לו היה משה חי היום ומביט לאחור על נאומו, היה רואה את כל המקומות שבהם לא היה מספיק ברור או לא מספיק חד בכל הקשור למהות האמיתית של המצוות, ועל ידי כך, אולי בעקיפין, גרם ל-3,200 שנות אובדן היהדות.
הוא ניסה להזהיר את העם, להבהיר מה יקרה אם לא יילכו במצוות השם ולא ישמרו את חוקותיו. המדהים הוא שכל אחד ואחד מפסוקי אזהרותיו התקיים בפועל! ניתן לשייך כל אחד ואחד מהם למאורעות בחיי היהודים בכל הזמנים ולעתים יותר מפעם אחת.
זה מתחיל מנבואה פשוטה על שיעבוד תחת עם אחר: "...יוֹלֵךְ יְהוָה אֹתְךָ, וְאֶת-מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ, אֶל-גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ..." על פי חז"ל זהו חזון כיבוש אשור, בבל ורומא (המתחלק בין פרשה זו לפרשת בחוקותי). נושא המלחמה בעמים זרים ועוינים לנו הוא בלב היהדות.
הרי את תיאור האויב האכזר ללא נשוא "... גּוֹי, עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן..." ניתן לראות בכל כך הרבה מקרים וגם בימינו ברצח משפחת פוגל בו לא הבדיל האויב בין מבוגר לילד בן שש שנרדם על הספה ורצח את שניהם באותה מידה של שוויון נפש.
היהודים חיו רוב זמנם בגולה כעם נרדף החרד לגורלו על בסיס יומי, ומשה רבנו הזהיר שכך יקרה: "... וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא-יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלֶךָ... וְהָיוּ חַיֶּיךָ, תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד; וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ...".
מחלות חשוכות מרפא? איידס? אבולה? בבקשה: "...יַכְּכָה יְהוָה בִּשְׁחִין רָע, עַל-הַבִּרְכַּיִם וְעַל-הַשֹּׁקַיִם, אֲשֶׁר לֹא-תוּכַל, לְהֵרָפֵא...".
מחלות נפש כדרך חיים? תרבות פרוזאק? בטח: "...יַכְּכָה יְהוָה, בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן; וּבְתִמְהוֹן, לֵבָב...".
שלא לדבר על פריצות מינית והתמוטטות מסגרות המוסר המוסכמות בלהיט
איבוד הנוער לטובת שטחיות, לטובת שליטי עמים כגון אלילי ביבר וגאגא, לטובת מותגים ופופולריות אישית כמרכז חייהם? יש לנו ציטוט גם לזה: "...בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר, וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת, וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם, כָּל-הַיּוֹם; וְאֵין לְאֵל, יָדֶךָ...".
אפילו בעיית השב"חים (השוהים הבלתי חוקיים מסודן, אריתריאה וסין שהגיעו כבר לקרוב למיליון
איש בארצנו) הוזכרה כאזהרה ברורה: "... הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ, יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה; וְאַתָּה תֵרֵד, מַטָּה מָּטָּה...." - וזהו רק אוסף להיטים קצר.
כבר למדנו שהאויב היחיד שקיים מבחינת תורת הקבלה הינו יצר הרע השוכן בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. האגו, השטן, הנפש הבהמית השואפת לשים את עצמה כמרכז העולם ומקדמת אגואיזם וסיפוק תאוות על חשבון כל אחד וכל דבר אחר ביקום.
משה ניסה כל כך להזהיר מפני אויב זה, מפני השתעבדות למה שדוחף אותנו לאכול כמו מטורפים על ידי אשליה של רעב וצמא, שגורם לנו לנאוף ולעבוד את אלוהי הזימה והעירום ואלוהי הממון והבצע, כי גם אם יש לנו הרבה, האגו/האויב נותן לנו לחוש שאנו בחוסר כל כדי שנרצה עוד ועוד ועוד עד לאובדננו ממש: "...וְעָבַדְתָּ אֶת-אֹיְבֶיךָ, אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְהוָה בָּךְ, בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם, וּבְחֹסֶר כֹּל; וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל, עַל-צַוָּארֶךָ, עַד הִשְׁמִידוֹ, אֹתָךְ...".
אחרי משה החרו, החזיקו כל גדולי הקבלה בכל הדורות. המאור הקדוש ר' שמעון בר יוחאי, גדול המקובלים, רבנו יצחק לוריא - האר"י הקדוש, הרמב"ם, הרמב"ן, רש"י, בעל הסולם הרב אשלג, ר' משה קורדוברו... כולם!
כולם הזהירו: האויב היחידי שיש לפחד ממנו הוא האגו האנושי, יצר הרע, שבכניעתנו לו אנו מחריבים עולם. כולם הזהירו, ואנחנו לא שמענו. אולי לא רצינו לשמוע. עמדנו שם ושמענו סלקטיבית רק שאנחנו עם סגולה ושאלוהים תמיד יאהב אותנו, כמו אבא, ולא משנה מה נעשה. זה כל מה ששמענו וכל מה שהעברנו לילדינו במשך 3,200 שנים.
הטעות האיומה כאילו אלוהים זקוק לקיום מצוות הינה לב ליבה של הרס היהדות. זה הגראונד זירו שלנו. כל מהות המצוות היתה מאז ומתמיד כנשק במלחמה באגו. אדם המקיים יומיום מצוות לשמה, ללא כל ציפייה לשכר או פחד מעונש, הוא אדם המתאמן יומיום בהוצאת עצמו מהמרכז, בביטול המחשבה האוטומטית ש"טובתי האישית קודמת לכל".
זהו אדם הבונה בתוך עצמו את האמונה המוחלטת שיש משהו גדול ממנו וחשוב ממנו, ובראשו טובת הכלל. וכאשר אלוהים מבטיח את כל הרעות המופיעות בפרשה זו אם "לא נשמע בקולו", אין מדובר כאן כלל על עונש של ישות כל-יכולה וזועמת שהמרו את פיה, אלא באמירה אוהבת מאין כמוה של אב או אם לילדם: "אם לא תשמע בקולי אתה תיכווה מהמחבת החמה!", או "אם לא תשמע בקולי אתה תטבע בים!". אלו הן אזהרות אוהבות שמטרתן חינוך והקניית כלים.
אלוהים בסך הכל אומר לנו: "אם לא תשמעו בקולי ולא תקיימו את המצוות, אז לעולם לא תצאו משליטת אויבכם שהוא היצר הרע, האגו שמוביל אתכם ואת כל מעשיכם, ואז תיפלו לחיים שכל מטרתם היא סיפוק עצמי על חשבון אחרים.
תתנהלו במכוניות מזהמות כדי לקבל כבוד תוך כדי שאתם הורסים את האקולוגיה, תשתעבדו למין וזימה ותהרסו את האחדות והכוח של התא המשפחתי, תעבדו את אל הממון והבצע עד אשר תאבד דעתכם ותהיו מוכנים להרוס כל חלקה טובה של חברות או מוסר בשביל צבירת עוד כסף, ובסוף בסוף, במקום שתהיו כחול אשר על שפת הים - תהיו מתי מעט ותשמידו את עצמכם לחלוטין". "...וְנִשְׁאַרְתֶּם, בִּמְתֵי מְעָט, תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב...", וכל זאת - "... כִּי-לֹא שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ".
האסימון הזה לא נחת מעולם. עד היום, אנו מאמינים בתרבות השוחד - קיום מצוות נועד לעשות נחת רוח לאלוהים וכך אנו משחדים אותו לתת לנו טובות הנאה בתמורה - כסף, פרנסה, זיווגים, רפואה...
לא בכדי אמרו חז"ל: "שכר מצווה - מצווה".
לא ייתכן שכר לקיום מצוות כמו שלא ייתכן שהורה יקנה רכב מתנה לילדו כי הוא הסכים ללמוד. שכר הלימוד הוא הלימוד עצמו וכך גם שכר המצווה מובנה בעצם קיומה ולא מעבר לכך. והרי לא ייתכן שכר על שכר או תגמול על תגמול.
רבנו בחיי, דרשן ומקובל ענק בן המאה ה-13 לספירתם שחי בספרד, אמר את זה טוב מכולם: "... כי אין מעלת ישראל להיותם נקראים בשם סגולה אלא בשמירת המצוות”. כלומר, אין ולא היתה מעולם סגולה ליהודים שהיא מובנית מעצם היותם. ללא קיום המצוות לשמה - שהוא הדבר המעלה את היהודים מדרגת בהמה לדרגת אדם - אין אנו עם סגולה! אי אפשר להישאר אדישים לנוכח נבואות שמתגשמות. לא ייתכן שנמשיך לחיות חיינו באדישות כלפי מורשתנו היהודית.
החילונים שבינינו חייבים להתעלות מעל הדחייה המובנית שהם חשים כלפי הדת ולבחון שנית את העניין. והדתיים שבינינו חייבים להפסיק לחפש שכר תמורת עבודת השם ולהבין שללא קיום מצוות לשמה נישאר לעולם בבחינת בהמות המחפשות לעצמן שכר לכל דבר ולא משתחררות לעולם מעולו של אויבנו האמיתי - האגו האנושי. ואם נבין כי אין אויב מלבד האויב שבתוכנו - אולי נפסיק להבחין בין דתיים לחילוניים ופשוט נתאחד כיהודים להילחם את המלחמה המשותפת לכולנו.
לאתר הרצאות הקבלה של אלי רייפמן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם