סדר עולמי: להחזיר את המלוכה
עוד שנה באה עלינו לטובה ואיתה גם ההמלכה השנתית של השליט הכל יכול, זה שדואג שכל מה שקורה, קורה לטובתנו. רן ובר בטור לראש השנה
"כן." עניתי בפשטות. "מה הבעיה?"
"מה הבעיה?" שאל רפי, "אני אגיד לך מה הבעיה. זאת תמיד הבעיה שלי עם כל הדברים האלה. נניח
לרגע, כן, שיש מלך. אז מה הוא צריך שימליכו אותו? מה אכפת לו בכלל? אני לא מבין את כל ההמלכות האלה ואת כל התפילות האלה ואת כל הדברים שאתה עושה. ממש מוזר."
"ועדיין. מוזר או לא מוזר. ראש השנה הוא יום ההמלכה של הקדוש ברוך הוא. זה גם יום הדין - אבל זאת עוד נקודה. ולא סתם הם 'נופלים' באותו היום."
"מי?"
"יום ההמלכה ויום הדין."
"אה. עזוב אותי עכשיו מדינים קשים – תענה לי על השאלה. מה האין סוף או הקדוש ברוך הוא כמו שאתה קורא לו צריך שמישהו כמוני ימליך אותו? אה? אתה יכול להסביר את זה?" רפי עטה עכשיו על פניו את הפרצוף המרוגז. העיניים שלו היו מכווצות ומבטו התריס כנגדי. הוא חיכה לתשובה.
"מה אתה אומר?" שאלתי.
"אל תתחיל להיות לי יהודי. אל תענה לי בשאלות."
"טוב טוב. אז זה בעצם מאוד פשוט. הוא באמת המלך,
אתה צודק. כביכול לא אמור להיות לו הבדל אם אתה ממליך אותו או לא. ההבדל העיקרי שאנחנו מדברים עליו עכשיו הוא מצדך – מצד הנברא ולא מצד הבורא. חשוב שנבין את המקום של כל דבר בעולם, על מנת שנכניס סדר לעולם ללא סדר.
השם יתברך הוא המלך, שליט עולם השולט בכל דבר, מגדול ועד קטן. יש סדר מעל התפיסה שלנו של סדר והכל מגיע לטובה ובדיוק בזמן הנכון אם יש לי קשיים או יסורים הכל בא לתיקוני, הכל לטובתי העליונה, גם אם אני לא מבין את זה כרגע." ראיתי שהוא מתחיל לרתוח.
"אה," אמר בחיוך, "יעני גלולת הרגעה כזאת? פשוט להרגיע את עצמך אז אתה אומר – יש מלך. ואתה המלך ואתה מחליט הכל ואני בורג קטן. ולא צריך לחשוב ולא כלום ולא צריך לעשות שום דבר כי אתה המלך וכאלה אה?"
התחלתי לצחוק, "אתה הופך הכל רפי. אני צריך לעשות בכל מקרה את מה שאני צריך לעשות. רק אני צריך להבין שאני עושה את חלקי, את ההשתדלות שלי, אבל אני לא מחליט מה קורה בעולם. אני לא יכול לדעת אם מה שאני עושה ישפיע כמו שתכננתי או לא. אני מתחיל לעשות – והוא יתברך מסיים את העשייה. אני רק עושה השתדלות. אני לא מנהיג את העולם."
"תקשיב בגין, לפני שאתה מטריף אותי – לא ענית לי בכלל. מה העניין הזה של ההמלכה? מה זה אירופה הפיאודלית? נגמרו כל המלכים וכל העניינים האלה. זה ממש מחפיר שאתה מצמצם את האינסוף לאיזה רודן מרפובליקת בננות שצריך להעלות לו קורבנות.
הוא אינסוף. אין לו שום עניין שתמליך אותו. תאמין לי. אתה מבזבז את הזמן. תבוא איתי – יש מסיבה חבל על הזמן." וקרץ לי.
"תודה על ההזמנה רפי. בכל אופן – כמו שהתחלתי להסביר, לאדם יש דברים שקורים לו בחיים. חלק מהם הוא מרגיש שהם 'כסדר', שהם הולכים עם הרצון שלו וחלק מהדברים הוא מרגיש שהם 'שלא כסדר' - הם דברים שנוגדים את הרצון שלו.
לדוגמא, מישהו הולך לתחנת אוטובוס ומגיע בדיוק בזמן אבל אז נאמר לו שהאוטובוס שלו עבר לפני שתי דקות. הוא מרגיש שזה ממש לא בסדר, זה ממש לא פייר,
"נו? אז מה? אז במקום להתפלל בראש השנה – שיקנה פרייבט."
"לא לא רפי." חייכתי, "תשאר איתי רגע – העניין בראש השנה להבין שהכל מאיתו יתברך. להבין שאם האוטובוס הגיע בשעה מסויימת, זה מה שהיה צריך לקרות ואני צריך להבין שהכל פה לטובתי. שיש בורא לעולם והוא מנהיג את העולם. גם הדברים שנראים לי טובים וגם אלו שנראים לי לא טובים - כי הם הפוכים מהרצון שלי, הם לטובתי. על ידי המלכת המלך אני מחזיר את המלכות לשורשה."
"שו?"
"אוקיי. אני אלך עוד צעד אחורה. תראה, אם אני שוכח שיש מלך בעולם ששולט בכל רגע ובכל פינה (וכולנו לצערנו שוכחים את זה רוב הזמן, כל אחד בדרגה שלו), אז אני מגיע למסקנה האומללה שרק אני יכול לשלוט בעולם. שאני יכול "לעזור לסדר פה את העניינים". זה נקרא כוחנות. אני מנסה בכוח להגשים את הרצונות שלי. יש תור בסופר אבל האדם שלפני הסתכל רגע ימינה, אני אדחוק את העגלה שלי קדימה ואדחף לפניו."
"נו? מה הוא רוצה, הוא התחיל לחלום בתור וגם הלך לרגע לדבר בטלפון, אז אתה ניצלת הזדמנות, מה הביג דיל? קורה הרבה." אמר בקול מבוייש.
"זאת דחיקת שעה, זאת כוחנות. זה בדיוק הפוך ממה שאני אמור לעשות בעולם. אני צריך להבין שהכל פה בהשגחה ולהודות להשם על הכל ולא להלחם באופן כוחני במציאות. לעשות את ההשתדלות שלי."
"אני לא מבין מה ההבדל בין השתדלות לכוחנות. זאת סתם מכבסת מילים רבינו."
"כוחנות זו התעלמות מכל אדם אחר, זה להשיג את הרצונות שלי בכח תוך דריכה על אחרים, תוך התעלמות מהם והרבה פעמים תוך התעלמות מעצמי. השתדלות זה להבין שאני אמור לעשות דברים בעולם, ואם השם יתברך רוצה שאני אעשה אותם, אני לא צריך להאבק בכח אלא פשוט בנחת לעשות את מה שאני צריך לעשות. זה לא לקפוא על שמרי, זה לא לנוח כל היום בערסל ולא לעבוד. זה יותר קשה כביכול אבל זה העניין – לעשות ולהרפות."
"אז איך כל זה קשור לראש השנה? אתה מתחיל לבלבל אותי עם התורים בסופר וכל זה."
"זה בדיוק העניין. להחזיר את בחינת שלא כסדר לבחינת כסדר. להבין שהכל מהשם יתברך. להחזיר את המלוכה לשורשה. תשובה – מלשון תשוב+האות ה, זאת האות האחרונה בשם השם, המלכות, השכינה, כנסת ישראל. להבין שהכל מחובר, שהכל מאוחד. שמה שקורה הוא לתיקוני – ולהודות בזה. זה כל העניין. להבין שהוא המלך ואז לפעול לפי זה. אם הוא המלך – מה אני אמור לעשות בשנה הקרובה? איך אני אמור לחיות."
"זה נשמע כבד אחי." היה זיק של פחד בעיניו של רפי, "כבד ומפחיד."
"למה מפחיד?"
"נשמע כבד כזה. הוא המלך ואני צריך לעשות דברים. מרגיש כמו איזה עבד."
"יש בחינה של עבד – זה צד היראה אבל יש בעיקר בחינה של בן – בנים אתם להשם אלוקיכם. אתה נקרא בן של מלך, זה אחלה דבר. יש מלך בעולם ואתה הבן שלו. אתה נסיך רפי! ואתה צריך לחיות כמו נסיך. לאו דווקא בחיצוניות אבל להבין שמגיע לך טוב בחייך."
"וואלה?" אמר והסתכל עלי בחצי חיוך, "נסיך?"
"אחלה נסיך שבעולם. וכל העולם לא נברא אלא בשבילך. אבל זה בפעם אחרת. עכשיו אנחנו עסוקים בראש השנה – להמליך את המלך, מתאים?"
"מתאים. שנה טובה אחי."
"שנה טובה. שהשם יתברך ימלא את כל משאלות ליבך לטובה. שנזכה השנה לאחדות ביננו לבין עצמנו, בכל עם ישראל ושפע ושלום וטוב בכל העולם. שנזכור שיש בורא עולם, שהוא המלך ויכול לתת לנו את כל הטוב, אם רק נבנה את הכלים לשפע שלו להכנס לתוך החיים שלנו."
רפי חייך והניד בראשו ואמר - "אמן."
לאתר של רן ובר
לספרו החדש – התגלות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם