מקסיקו האחרת. ים, אוכל והכנסת אורחים

בעוד שברדיו מדווחים על מלחמת הסמים, בלה פאז שלחוף ים קורטז לוגמים בירה ואוכלים צדפות. העיר נהנית מ-340 ימי שמש בשנה המושכים המוני חובבי קיאקים, אופני ים וצלילה

מאיר בלייך | 3/1/2013 10:32

נתן בורצ'לט, וושינגטון פוסט

שהיתי שלושה ימים בלה פאז שבמקסיקו, והדבר המסוכן ביותר שעשיתי היה לצלול עם אריות ים. בעת כתיבת שורות אלה ישבתי בחלק המוצל של מסעדת בימרקצ'יטו ליד שולחן ארוך, עמוס במאכלי ים, שבו יושבים כל באיה. ברקע בהקו המים הרגועים של ים קורטז, בעוד שתושבי לה פאז שוטטו להנאתם על הטיילת ונהנו משמש הצהריים החמימה.

מצב תמידי של חופשה, מקסיקו. SXC

על השולחן הונח מגש של צדפות שוקולד, שקיבלו את שמן מצבען - גוון קקאו בהיר. שכני לשולחן, תושב מקומי, הראה לי איך לאכול את המעדן - סוחטים מיץ ליים לתוך בשרן של הצדפות ואז מוסיפים רוטב סויה או רוטב סלסה פיקנטי. התחושה מרהיבה - המאכל דחוס ומרענן. שילוב מושלם של טעמים.

לגמתי בירה קורונה עם תוספות של ליים, קוביות קרח ומלח שעוטף את שפת הכוס. וכך, צללתי אל תוך ים ההנאות שהעניק לי האוכל הפשוט. הנאות ששולבו בזיכרונות ממעללי היממה האחרונה שבה טיילתי ברחובות הנעימים של העיר, פידלתי באופני ים, צפיתי בלהקת דולפינים מקפצים מול סירת המנוע שעליה שטנו ושחיתי לצד מושבת אריות ים חביבים.

בערך באותה עת דווח ברדיו שנמצאו 49 גופות ערופות ראש על כביש מהיר בצפון מקסיקו, בין העיר מונטריי לגבול עם ארה"ב. אני חושב על חוויותי כאן ועל האירועים המדווחים מן הצפון. שני דברים כל כך מנותקים זה מזה. איני ממעיט בערכם של אותם חסרי מזל שנקלעו למלחמת הסמים במקסיקו וגם איני מגמד את הזוועה. העניין הוא ששני הקטבים האלה - ליהנות ממאכלי ים טריים כשבאותה שעה באזורים אחרים מתרחשים אירועים מחרידים - מסייעים לתאר את משבר הזהות שמקסיקו לכודה בתוכו.

מצד אחד יש את מקסיקו שמכירים מהחדשות, וזו גם התדמית של המדינה שמצטיירת בעיני התיירים. מצד שני יש את מקסיקו שאני חוויתי, זו שמתקיימת מעבר לכותרות העיתונים ומהדורות החדשות, מקום רגוע ושטוף שמש עם ים כחול, מגוון בעלי חיים, תושבים מכניסי אורחים, אוכל מדהים וסגנון חיים נינוח. זוהי המקסיקו שלה פאז מייצגת.

למזלה של לה פאז, היא ממוקמת בקצה הדרומי של חצי האי באחה בתוך מפרץ קטן בים קורטז, מרחק של 18 שעות נסיעה במכונית ובמעבורת מהמקום שבו התגלו הגופות. שיעור הפשיעה בעיר נמוך בצורה מדהימה. לפי המכון הלאומי המקסיקני לסטטיסטיקה ולגיאוגרפיה, בשנה שעברה אירעו בלה פאז 15 מקרי רצח. לפני נתוני הבולשת הפדרלית של ארה"ב, באותה שנה נרשמו בסן דייגו 38 מקרי רצח, בסן פרנסיסקו 50 ובלוס אנג'לס 297 מקרים.

מה שכן יש בלה פאז, ובשפע, זה שמש. העיר נהנית מ-340 ימי שמש בממוצע מדי שנה בשנה. בנוסף לכך, החוף והרוח הנעימה שנושבת במהירות של 10 עד 15 קשר מושכות לעיר המוני חובבי קיאקים, אופני ים וצלילה - גם כאלה שמסתפקים בשנורקל וגם כאלה שעושים זאת בצורה יותר מקצועית.

בעיר מתגוררים 252 אלף תושבים והמספר כולל גם כ-6,000 שהגיעו מארה"ב ומקנדה. כל זר שפגשתי כאן אמר שהוא הגיע ללה פאז לחופשה ולא חזר למדינתו. העיר גם מושכת אליה הרבה מקסיקנים מהיבשת.

לה פאז מתגאה בריכוז הגבוה ביותר של מקסיקנים בעלי תואר דוקטור ופירוש שמה בספרדית הוא שלום. אין ספק שהטיילת מספקת הצצה לאווירה הנעימה והשלווה השוררת בעיר. היא שופצה בשנת 1997 ומפרידה בין העיר לבין הים. בערב הראשון שלי כאן, בעת שהשמש דיממה לתוך הים בגוונים של צהוב, כתום וזהב, התקבצו סביבי הרבה תושבים מקומיים.

זוגות צערים צעדו יד ביד, ילדים שיחקו כדורגל על החוף, בני נוער נסעו על סקייטבורד ותיירים הצטלמו ליד הפסלים בנושא המים: פסל של בנות ים רודפות אחר דולפינים ואחרים שמתארים מפרשים המתנופפים

ברוח.

רק כאשר מביטים מעבר לטיילת מגלים את מה שבאמת מושך בלה פאז: ים קורטז - הים שז'אק קוקטו כינה "האקווריום הגדול ביותר בתבל". יותר מ-85 אחוזים מהיונקים הימיים באוקיינוס השקט ויותר מ-35 אחוזים מהיונקים הימיים בעולם מגדירים את הים הזה כביתם. בין אוקטובר למארס אפשר לצפות מהטיילת בנדידת לוויתנים, ובין דצמבר לפברואר לוויתני הכריש האדירים נותנים את הופעת האורח העונתית שלהם.

בים קורטז יש גם יותר מ-900 איים, ש-244 מתוכם הוגדרו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית של שימור ביולוגי. הים משמש אזור מחיה של אריות ים ופוקדות אותו ציפורים נודדות רבות. האזור כולו הוא גן עדן לשיט קיאקים ימי וצלילה.

כפי שניתן היה לצפות, התיירות היא המנוע הכלכלי העיקרי של לה פאז, ורק הממשלה מספקת יותר מקומות עבודה (בעיקר תודות לעובדה שלה פאז היא בירת באחה קליפורניה). למרבה השמחה, לה פאז מגלמת את ההיפך המוחלט של המנטליות של פיתוח בכל מחיר, שהפכה את קאבו סאן לוקאס, הממוקמת 200 ק"מ דרומית ללה פאז, לקולאז' ראוותני של גורדי שחקים ומלונות הכל כלול.

קחו למשל את קוסטה-באחה, אתר הנופש שבו התאכסנתי, במרחק רבע שעה נסיעה צפונית ללה פאז. כמעט לא הרגשתי שאני במקסיקו: כיום יש שם מרינה ל-250 סירות, חנויות, חברה לסיורים מודרכים, מסעדות ומוזיאון צדפות. מלון ובו 115 חדרים בתוספת ספא מאפשר גישה לשלושה חופים מבודדים ולקאנטרי קלאב. מגרש גולף שלם ועוד מרכיבים דומים נראו לי כבר מוגזמים לגמרי. הדשא שהגיע ביבוא מיוחד מדרום אפריקה זהר כמו ניאון על רקע הנוף הצחיח סביב.

גם מערכת ההשקיה של המגרש נראתה בזבזנית ותלושה מהמציאות, במיוחד בהתחשב בעובדה שלה פאז סבלה שלוש שנות בצורת. אבל לזכותו של קוסטה-באחה ייאמר שכל המים מקורם באתר. מתקן התפלה שהוקם במקום שואב מים מהאוקיינוס השקט והופך אותם למי שתיה לבית המלון ולבתים סביב. מי שופכין מושבים שומרים על הצבע הירוק של כל המדשאות.

ושוב, למרבה השמחה, המודעות הסביבתית בקוסטה-באחה איננה חריגה לאזור. המחסור במשאבי טבע בלה פאז, פירושו שבניגוד לקאבו ולאתרי נופש אחרים שמושכים אליהם תיירים רבים, כל פיתוח בעיר חייב להיות מלווה בתכנית שתבטיח פגיעה מינימלית בסביבה. העובדה הזו לבדה כמעט שיכנעה אותי לנסות לשחק גולף. אולם לוח הזמנים הקצר שלי איפשר לי רק עוד יום מלא אחד בלה פאז, והחלטתי להקדיש אותו לים קורטז.

בבוקר בהיר ושטוף שמש התייצבתי ב"פאן באחה", חברה לסיורים מודרכים שממוקמת במרינת קוסטה-באחה, כדי לצאת לסיור בן שש שעות לאספיריטו סנטו, קבוצת איים שמורכבת מחמישה איים קטנים המשמשים מקום מפגש לציפורים ואי גדול יותר המשתרע של שטח של 155 דונם, המציע צוקים, לגונות וחופים קטנים.

הגענו עם הסירה למפרץ קטן, מוגן מפני האוקיינוס השקט ההפכפך. מרחוק ראינו את אנסנדה גרנדה, חוף ארוך ולא מאוכלס. פרקנו מהסיפון קיאקים והבאנו אותם לחוף, יחד עם שף צמוד, בחור מקומי חסון עם חיוך לבבי. שבנו למים הפתוחים ולאחר שיט של עשר דקות הגענו אל איסלה פרדיטה, אי קטן שמשמש בית לאוכלוסיה אדירה של אריות ים. הם היו בכל מקום, נהנים מהשמש, מביטים בנו בסקרנות מסוימת. המדריך שלנו, לורנצו, קפץ ראשון למים, ואחר כך אנחנו הצטרפנו.

ברגע הראשון המים היו קרים מאוד והתחרטתי שלא לבשתי חליפת צלילה שהציעו לנו. אבל כששחינו אל תוך תוך קבוצות של אריות ים חביבים במהרה הכל נשכח. הקפדנו לשמור מרחק בטוח מהגדולים שביניהם.

לורנצו ביצע צלילות ארוכות, בנסיון לגרום לגורי אריות הים להסתובב ולרקד סביבו. ניסיתי לעשות את אותו תרגיל ונשארתי מתחת למים עד שהריאות שלי איימו להתפוצץ. הגורים הקדישו לי הרבה פחות תשומת לב מאשר למדריך, אז פניתי לעבר קשת צרה החצובה בתוך סלע גבוה.

שחיתי מתחתיה וצבע המים הפך לכחול מדהים. כאשר שבנו אל החוף, שנראה כמו גלויה, השף כבר המתין לנו שם עם ארוחה של טאקו דגים ובירה קרה. בשעתיים שנותרו היינו חופשיים. נכנסתי למים על אופני ים ואז עברתי לקיאק ימי.

בדרך חזרה זיהתה להקת דולפינים את הסירה שלנו והחלה לדלג סביבנו. כשפנינו לעבר הנמל הפניתי את מבטי לעבר השמש, עצמתי את עיניי וחשבתי על היום שביליתי כאן ועל מה שג'ון סטיינבק כתב על לה-פאז ב:"The Log From the Sea of Cortez"- "זה היה יכול להיות טוב לחיות במצב קבוע של חופשה, לעולם לא לעזוב או להישאר, אלא להיות תקוע באותה הרגשה זהובה של אהבה וכמיהה; להיות אהוב בלי שובע".

ספרו של סטיינבק יצא לאור בשנת 1951 ומילותיו עדיין משקפות את לה פאז של היום - מהמים השקטים של חופיה, דרך המצעד הנינוח של המקומיים על הטיילת מדי ערב ועד הטעם המדהים של צדפות שוקולד שחוויתי שעות ספורות לפני שטסתי הביתה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טיולים וידיעת הארץ -