משחקת באש: ראיון עם המעצבת ענבר ספקטור
אחרי שהלבישה את ריהאנה וליידי גאגא, הציגה ענבר ספקטור קולקציה בהשראת השריפה בכרמל. "אני מתמודדת דרכה עם תחושת הזרות שלי כיהודייה וכישראלית בלונדון", היא אומרת

חשיפה עצומה. ריהאנה עם בגדים שעיצבה ענבר ספקטור גטי אימג'ס
זאת לא היתה בחירת השראה תמוהה לעולם האופנה הנוטה לאסקפיזם?
"הקולקציות שלי תמיד מתאפיינות באפלוליות ובמורבידיות מסוימת. אני מתמודדת דרכן עם תחושת הזרות שלי כיהודייה וכישראלית בלונדון ועם הגעגועים לבית. באותה תקופה התלבטתי מאיפה להתחיל לעצב את הקולקציה החדשה, והשריפה בכרמל היתה נקודת מפנה בעבודה עליה".
בגיל 33 רושמת לזכותה ספקטור רזומה מפואר של קריירה עצמאית, והיא מהישראלים הבודדים שזכו להציג בשבוע האופנה בלונדון. את לימודיה בשנקר סיימה בשנת 2004, אז התבלטה בזכות קולקציית גמר שעסקה בשאלה מהו יופי והציגה דגמי קוטור שנוצרו בהשראת מחוכים וקרינולינות. לאחר זמן קצר החליטה לעבור להתגורר בלונדון, לוותר על עבודה כשכירה בבתי אופנה ולנסות את מזלה כמעצבת עצמאית. מדירת חדר קטנה תפרה דגמים בעצמה והציגה אותם לקניינים, וההזמנה להציג בשבוע האופנה לא איחרה להגיע.
דגמי הקוטור המורכבים שלה זכו לתשומת לב מיידית, ומיד לאחר הצגת הקולקציה הראשונה נוצרו סביבה עניין וחשיפה עצומים בתעשיית האופנה: מבלוגרים מובילים, דרך סטייליסטים ועד הפקות אופנה וראיונות. בהמשך מכרה את דגמיה לזמרות אסטל, ריהאנה וליידי גאגא. בקרוב גם ניקי מינאז' עתידה להגיע אל הסטודיו לאחר שבחרה דגם של ספקטור לסיבוב ההופעות הקרוב שלה, וכתבת פרופיל על אודותיה תתפרסם בגיליון הקרוב של "ווג" הבריטי.

דגמי קוטור מורכבים. מתוך תצוגת אביב-קיץ 2012
טוני וולינגטון

סוג של חלום בלהות. מתוך תצוגת אביב-קיץ 2012 Tony Wellington
למרות ההשראה שהגיעה מישראל קשה לומר שהקולקציה של ספקטור משדרת ישראליות או מקומיות. "זה נכון, התוצאה הסופית משדרת בדיוק ההפך. אפילו קיבלתי תגובות שזה בכלל היה צריך להיות מוצג בשבוע הקוטור בפריז", היא אומרת. "הרעיונות שמאחורי הקולקציה שאובים מהחוויה האישית שלי. נקודת הפתיחה לקולקציה היתה העובדה שידעתי שיהיה בה הרבה זהב ושהיא תשדר אלימות. רציתי ליצור שמלות נשף אקסטרווגנטיות עם ווליומים עצומים שכמעט יוצאים משליטה. הן מאיימות, כמו סוג של חלום בלהות. החוויה הישראלית בשבילי תמיד משלבת שמחה עם עצב. היא אף פעם לא נקייה לחלוטין מפחדים ומחרדות".
עבור הקולקציה הנוכחית פיתחה ספקטור לראשונה גם את הבדים שמהם נתפרו הדגמים, כ-40 פריטי לבוש שונים. "עבדתי עם מפעל שעוסק ביצירת טקסטיל ורקמות יוקרתיות מאוד. זה מפעל ותיק שפועל
בפריז יותר מ-100 שנה, ומייצרים בו טקסטילים עבור בתי קוטור כמו שאנל ודיור. כשהגעתי לפריז לביקור במפעל ביקשתי להיכנס לארכיון שלהם, ושם מצאתי בד שמשלב משי וצמר ששבה את לבי. הוא נראה מאוד וינטג'י, וביקשתי לעשות בו שינויים שיהפכו אותו לעדכני יותר. להפתעתי הניסוי הצליח, והבד הפך לחלק המרכזי בקולקציה החדשה, בעיקר בז'קטים המחויטים. לצדם עיצבתי גם בדים דמויי עור שנחתכו באמצעות חיתוך לייזר שהופך אותם למעין תחרה".
קולקציית הקיץ משלבת בתוכה גם טכניקות אוריגמי סיזיפיות בשיפון משי בעבודת יד בשמלות ובחצאיות. את מרבית הגזרות פיתחה בדיגום חופשי, המאפשר את בניית הבגד על ידי הנחת הבד ישירות על גבי בובת החייטים. "לשים בד שטוח על גוף תלת-ממדי זה פחות מעניין בעיניי. ליצור בגד שיש לו קונטור משל עצמו, והוא עומד בפני עצמו".

טכניקות אוריגמי סיזיפיות. מתוך תצוגת אביב-קיץ 2012
Tony Wellington

קולקציה שלא מתאימה לכל חנות. ספקטור Tony Wellington
על תפירת הקולקציה עבדה ספקטור במשך חצי שנה בסטודיו שלה, הממוקם מרחק הליכה מרחוב אוקספורד, עם עשרה סטאז'רים, תופרות וגזרנים, ועוד שני עובדים לא צפויים שהצטרפו לצוות לקראת התצוגה - הוריה של ספקטור. "הם מאוד תומכים בבחירה שלי למרות שפירושה הוא שביומיום אני רחוקה מהם", היא אומרת. "הם ישבו איתי בסטודיו ועזרו לי לסיים את הדגמים הכי קשים של הפינאלה, ועשו את זה בסבלנות ובאהבה".
עכשיו התצוגה מאחורייך, מה השלב הבא?
"אני מצלמת קטלוג ושולחת אותו לקניינים ספציפיים. זו קולקציה שלא מתאימה לכל חנות. ראשית היא מתאימה יותר לערב, ומעבר לכך סוגיית המחיר היא גורם חשוב בדגמים שאני יוצרת".
איך מתפרנסים מקולקציה כזו, שלא נחשבת לבישה ויומיומית?
"לאחרונה הקמתי חנות אונליין בתוך האתר שלי, וההיענות מדהימה. כל הקולקציה תימכר שם ישירות ללקוחות. מבחינתי זה כמובן עדיף כי המחירים הופכים לאטרקטיביים יותר, וזה מאפשר לי ליצור לפי הזמנה - באתר אפשר להזמין לפי מידות אישיות ולבחור את הצבעים. מעט חנויות מוכרות היום בגדים של מעצבים צעירים בטווח המחירים שלי, שנע סביב 1,000 פאונד לז'קט או לשמלה. מעל הכל זה הופך אותי לנגישה יותר לכל מי שאוהב ומעריך את העבודה שלי, וזה אף פעם לא דבר מובן מאליו בעיניי".