מסובב על הראש: כובעים הם הדבר החם בניו יורק
לניו יורק יש תשובה חד-משמעית בסוגיה הבוערת: למה כובע? שיחה עם אספן כובעים וביקור בתערוכה "כובעים: אנתולוגיה"
דירתו של קנינגהם, שמתגורר באיסט וילג', נהרסה לאחרונה בעקבות הצפה בבניין. כרגע ריהוט הסלון שלו כולל שני כיסאות מתקפלים ועשרות כובעים מכל העולם. "לאורך השנים פחות ופחות אנשים הלכו עם כובעים עד שהם נעלמו כמעט לגמרי", הוא אומר. "אבל הם חוזרים ובגדול, ואני מקווה שהם חוזרים כדי להישאר. אני מאמין שהדבר המרכזי שגורם לכך הוא סדרות טלוויזיה כמו 'מד מן' וסרטים עם שחקנים קובעי דעת קהל כמו ג'וני דפ וג'סטין טימברלייק.
"אפשר להתאים כובע לכל סטייל שרק חולמים עליו, הבעיה היא שאי אפשר להכריח את זה לקרות. כובע צריך להיות הרמוני לשאר ההופעה, וחשוב להפעיל את החוש האופנתי כדי לזהות מה מתאים ומתי. זה לא משהו שמתאים לכל אחד".
מה מושך אותך בכובעים?
"אני מרגיש שלכל כובע יש אמירה אחרת. כובע קש הוא קול יותר, לעומת כובע מעור שמביא איתו אמירה קשוחה. הצבעים חשובים לי מאוד, וככל שהכובעים מוזרים יותר כך אני אוהב אותם יותר. אני מרגיש שאנשים מתייחסים אליי אחרת כשאני חובש כובע, מכבדים אותי והרבה יותר נחמדים כלפיי. הם בוודאי חושבים שאני מישהו חשוב".
הצעד הראשון לקראת הבנת חשיבותו של האביזר הזה יכול להיות ביקור בתערוכה "כובעים: אנתולגיה", שמוצגת בימים אלה בגלריה BGC הניו יורקית. את הכובעים בתערוכה אסף ואצר הכובען הנודע סטיבן ג'ונס, שעיצב כובעים, בין השאר, לבית האופנה דיור, לקום דה גרסון, לנסיכה דיאנה ולבוי ג'ורג.
ארבעה חלקים מרכיבים את התערוכה. השניים הראשונים מוקדשים לבריאת הכובע ומתעסקים בהשראה וביצירה. לכל כובע מתלווים סיפור או מחשבה,
החלק השלישי במיצג מתייחס לסלון, החדר מלא הכובעים שבו היה נהוג בעבר למדוד, להתלבט, לקבל החלטות ולבסוף לקנות, לפני שכובעים נמכרו ברשתות אופנה ובחנויות כלבו. בזמנים שבהם רכישת כובע היתה משימה משמעותית, נהוג היה להיעזר באיש מקצוע המכונה "Milliner" (או כובען), שהיה אחראי להתאמה, לעיצוב ולחיפוש אחר הכובע הראוי.
החלק הרביעי והאחרון מוקדש ללקוח ומבהיר שבחירת כובע הוא תהליך אישי. המיצג חולק כבוד ללקוחות מפורסמים וחובבי כובעים כמו מיק ג'אגר, נשות המלוכה הבריטית ושרה ג'סיקה פרקר, עם השיח הירוק שצמח על ראשה בפרמיירת הסרט "סקס והעיר הגדולה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם