רוחנו-אקטואליה: על מה הרעש?
הרבה יותר כיף לחפור בשאלה האם אנחנו צריכים להיות נחמדים לטורקים או לא מאשר להתעסק בדברים המפחידים והפרטיים שלנו, בצד הזה של הגבול. שחר שילוח עושה סדר בקאץ' הניו-אייג'י
רעידת האדמה בטורקיה השפיעה גם עלינו הישראלים. האדמה כאן לא פערה את פיה, אבל ציבור הפייסבוקאים, הפוליטיקאים והטוקבקיסטים פערו גם פערו – אם לא את הפה אז את המקלדת. שפע מחריד של תגובות שמחה לאיד (וזה לא שאנחנו ארמנים), דיונים סוערים האם צריך או לא צריך להציע סיוע והאם הסיוע אמור או לא אמור להיות קשור להתנצלות, ניתוחים מעמיקים של הקארמה של העם הטורקי ופנינים נוספות שטפו את מסכי המחשבים והטלוויזיה.
מה שקצת היה חסר בבליל השוצף הזה הוא התייחסות לעובדה שבתור מדינה שיושבת על השבר הסורי-אפריקאי ונמצאת קרוב מאוד לטורקיה למודת רעידות האדמה, מה שאמור להעסיק אותנו הוא לא השפם של ארדואן אלא רעש האדמה המזרח תיכוני הבא, שמי יודע איפה יהיה המוקד שלו.
האסון שפקד את טורקיה הוא עוד חוליה ברצף של אירועי טבע רבי עוצמה שהפכו לאיום על שלומן של קהילות שלמות: הצפות קשות באירלנד, שיטפונות בתאילנד, ההוריקן רינה במקסיקו, ואלה הם רק הקצה של רצף מפחיד ומתמשך מהשנים האחרונות. שלא כמו אירלנד, תאילנד ומקסיקו, ובניגוד לשיטפונות ולהוריקנים, טורקיה נמצאת קרוב ורעידות אדמה הן כן משהו שכדאי מאוד להקדיש לו כאן תשומת לב. רק מה, זה לא כל כך סקסי וגם לא ממש נעים.
אז נכון, כבר לפני כמה ממשלות הוכרזה התוכנית המכונה תמ"א 38 שמציעה הטבות למי שישקיע בחיזוק מבנים ומדי כמה רעשים צץ מדען אפרורי שמזכיר שהשאננות מסוכנת ושיום אחד גם אצלנו ירעדו אמות הסיפים ואיתן עוד כמה דברים. אבל לנו הרבה יותר כיף לצחוק על הטורקים במקרה הרע או לרחם עליהם במקרה הטוב ולהתווכח אם מגיע להם שנהיה נחמדים אליהם הפעם.
זה כיף יותר מאשר
אולי בגלל הנטייה האנושית הזאת להתחמק, עניינים רגשיים לא פתורים צצים החוצה בצורה של מחלות, כאבים ותופעות גופניות אחרות שהרופא בקופת חולים לא יודע להסביר, אבל אולי להומיאופת, לפסיכולוג או למטפל ברפואה סינית יהיה מה להגיד עליהם. ככה, בדרכה הערמומית והמרושעת במקצת, הבעיה שנמצאת עמוק בפנים מזכירה לנו שלא נוכל להתעלם ממנה לנצח ומאלצת אותנו לטפל בה.
אולי התגובות שלנו לרעידת האדמה בטורקיה הן מקבילות לתסמינים כמו כאבי ראש, הפרעות שינה ואלרגיות שמהם סובלים לפעמים אנשים שמדחיקים את מה שבאמת מציק להם בלי קשר הכרחי לשינויי מזג האוויר ולפריחת האורנים.
עכשיו בא הקאץ'. כשאני אומרת שצריך להסתכל קודם כל על הג'יפה שבפנים, האם אני נופלת לאותה קלישה ניו אייג'ית, שלפיה התעסקות בעניינים חיצוניים, נגיד צדק חברתי או צדק סביבתי, היא חסרת ערך כי "קודם כל צריך לעשות שלום פנימי ורק אחרי זה הכול יהיה טוב בעולם"?
הרי גם גורואי הניו אייג' העיקשים ביותר הולכים לאחות כדי לקבל חבישה אם הם נחתכים מסכין חלוד ולא בודקים לפני כן האם החתך מייצג קרע בין העצמי הנוכחי שלהם לבין הילד הפנימי, ואני משערת שרובם יפנו למשטרה אם יפרצו להם הביתה, קצת לפני שיעשו התבוננות וינסו לגלות מה יש לעזאזל בקארמה שלהם שזימן את הפורץ מהקוסמוס.
התשובה היא שענייני הפנים לא מבטלים את ענייני החוץ, ולהפך. מי שעסוק רק בענייניו הפנימיים - או גרוע מזה, בטיפוח תחושת קדושה עצמית - יכול למצוא את עצמו רעב, מנותק, אנוכי או כעוד קורבן של מערכת כלכלית ששמחה מאוד על התרבותם של אנשים שאינם עוסקים במאבקים חיצוניים. מנגד, מי שעסוק רק בעניינים חברתיים, ציבוריים ופוליטיים, עלול להתעורר יום אחד עם מיגרנה איומה ולעולם לא להבין שהיא לא היתה קורית לו אילו פתר סוגיה או שתיים מעיקות ביחסים עם אבא שלו.
בשורה המסכמת, הדיונים על הגשת סיוע לטורקים לגיטימיים, אבל לא היה מזיק אם בעקבות רעידת האדמה נבדוק מה קורה עם יסודות המבנים שלנו. ובקיצור, עזבו אתכם מארדואן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם