פוגעים ובורחים: רוחנו אקטואליה
כולם שונאים את קלוד, אף אחד לא מדבר על צדק. שחר שילוח במבט מפוקח על פשע הפגע וברח האחרון
למרות הכול, במקרה של זיתוני התקבצו מאפיינים שגורמים לסיפור העצוב להישאר בתודעה ובכותרות זמן ארוך יותר. למעשה הוא נראה כמעט כמו סצנה טראגית שפותחת או סוגרת סרט דרמה: בחורה יפה עוזבת את הקיבוץ בצפון ומחפשת את מזלה בעיר הגדולה. נראה שהמזל מאיר לה פנים – יש לה עבודה, יש לה תוכניות לעתיד, היא מצאה אהבה חדשה, ובצעד נמרץ היא יוצאת אל יום חדש. אבל אז מגיח בפראות, כמו משום מקום, ג'יפ BMW גדול עם לוחית זיהוי זרה, בתוכו יושב קלוד אייזק, תייר יהודי מצרפת.
אייזק דורס את לי במרכז תל אביב, לאור יום. זה לא מונע ממנו להמשיך לנסוע. תוך כמה שעות, למרות עדויות הראייה וההבטחות של המשטרה שהנהג הדורס ייתפס, הוא כבר יושב בביתו בניכר. משם, בלי להתבלבל, הוא מוסר לעם ולמשפחת זיתוני שלא עצר כי ראה אותה "רק כשהייתה המכה" ואף מוסיף: "סליחה. עשינו טעות גדולה אבל לא בכוונה. זה תאונה. אני יהודי, אני מתפלל כל יום, מניח תפילין. לא יודע למה אלוהים נתן לי לעשות דבר כזה." (אלוהים נתן לו לעשות דבר כזה!) מאוחר יותר מתברר שאייזק וחברו בעל הג'יפ, אריק רוביק, גם הוא אזרח צרפת, באו לארץ במסגרת "עסקים" עם ארגון הפשע של צ'רלי אבוטבול.
שילוב של כל המרכיבים האלה, יחד עם העובדה שהתאונה קרתה בשלהי קיץ שבו העם החל לדרוש צדק חברתי ולצאת להפגנות, הפכה את דריסתה של זיתוני למקרה איקוני.
יופיה של הנדרסת עודד את מהדורות החדשות בטלוויזיה ואת עורכי העיתונים לפרסם עוד ועוד תמונות שלה, מה שלא קרה במקרים קודמים, ובכך היא יצאה מאלמוניותה; הידיעה שנהג ה-BMW הרצחני היה תייר יהודי מצרפת, בזמנים שבהם בסמוך לשכונת מגדלי היוקרה ליד מחלף ההלכה (אהלן, אהוד ונילי) מופיעים שלטי פרסום לנדל"ן בצרפתית בלבד ובמקביל נעקרים בכוח אוהלים של מחוסרי דיור מבת ים ותל-אביב - תורמת גם היא את שלה.
האם העיסוק, המוצדק לחלוטין, במקרה של לי זיתוני וההיענות לקריאתו של בן זוגה רועי פלד לפעול להסגרתו של אייזק היו קורים בלי כל הנתונים האלה? אני מרשה לעצמי לנחש שלא. על
תרגיל להתבוננות: נניח שקורית תאונת פגע וברח דומה, רק שבמקום לי זיתוני נדרס קשיש ערירי שלא הצטלם ב-25 השנים האחרונות. במקום אייזק וה-BMW, הדורסת היא מורה ללשון מרחוב גורדון שנוהגת במאזדה 3. היא איכשהו מצליחה לצאת מהארץ, ומדירת מסתור בניו ג'רסי מספרת על הפחד מ-20 שנות מאסר שגרם לה לברוח. האם היינו מגיבים בצורה דומה? לכמה כותרות, אייטמים בטלוויזיה ופוסטים בפייסבוק היה זוכה סיפור כזה?
אני לא מנסה להגן על אייזק. האיש וחברו ביצעו פשע איום. הם יכולים לחזור לכאן ולתת את הדין על מעשיהם, אבל בחרו לא לעשות זאת. השאלה היא האם יש לכל זה קשר למרכיבים האחרים שהפכו את פרשת לי זיתוני לצבעונית ומתסיסה כל כך. בתחילת יולי נדרסו למוות בשולי כביש 4 בני הזוג חי-זיו ושני קריאף מקרית מלאכי. נהג המשאית שפגע בגבר הצעיר ובאשתו ההרה נמלט מהמקום. זוהי טרגדיה איומה לא פחות, אבל שני הקורבנות האלה כבר נמחו מהזיכרון הציבורי ובטח שלא עוררו את אותן תגובות.
אנחנו ראויים לצדק ולביטחון אישי ואנחנו צריכים לצעוק. אם השוטרים היו עסוקים בהגנה על אזרחים ולא רק על שליטים, אם הממשלה הייתה מבינה שצריך להשקיע בביטחון בתוך גבולות הארץ ולא רק מול איומים מבחוץ, אולי היו קורות כאן פחות תאונות דרכים. רוצחים בפוטנציה, הקולגות של קלוד אייזק ושל נהג המשאית שדרס את חי-זיו ושני קריאף, משתוללים בכבישים ללא חשש כי הם יודעים שאף אחד לא יעצור אותם. כל זה שווה צעקה, לא צריך לחכות שאישה צעירה ויפה כמו לי זיתוני תידרס על מעבר חציה בתל אביב.
מצד שני, אולי מרכיבי פרשת הפגע וברח האחרונה, עם הקורבן תכולת העיניים, ה-BMW והחבר היהודי-צרפתי של צ'רלי אבוטבול, הם שיביאו סוף להפקרות הפרועה שכולנו קורבנותיה הפוטנציאליים. לא בגלל שאנחנו שונאים את קלוד, בגלל שאנחנו רוצים לחיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם