פרשת השבוע בראי הקבלה: עושים באהבה
אהבת אמת לא נבחנת בכך שהיינו מוכנים לתרום כליה או לוותר על הקידום והמעבר לארה"ב בשכר כפול. לא די להקריב את עצמנו באקט אחד דרמטי עבור מושא אהבתנו. פרשת וירא
אמונה. רובנו טועים לחשוב שמילה זו מתארת את יחסו של אדם לאלוהים ובעיקר את הכרתו בעצם קיומו כיישות בעלת תכונות אלו ואחרות. למעשה, המילה אמונה מופיעה בתנ"ך ללא כל קשר למשמעות המודרנית שאנו מייחסים לה. אמונה היא בעצם מילה נרדפת לנאמנות או אמת, ומופעיה הרבים במקרא מתקשרים אך ורק למשמעויות אלו.
המעניין הוא שבדרך כלל אמונה ביהדות באה בצמידות רעיונית לאהבה ובעיקר למונח הדתי אהבת השם, ומכאן נעשה חיבור ברור בין שתי מילים אלו. היות שאמונה משמעותה אמת, אזי הצירוף בין אהבת השם לאמונה הביאו את המושג האוטופי שאליו כולנו שואפים - אהבת אמת.
בקלאסיקה ההוליוודית "הנסיכה הקסומה" שני אוהבים צעירים חוצים מרחבי מכשלות של מרחק וזמן מתוך רצונם להתאחד על בסיס אהבתם. "אהבת אמת" היא הציר שסביבו נע הסיפור הרומנטי הנצחי הזה. אהבת אמת הן המילים שאותן פולט ווסלי הנסיך לאחר שכבר מת מעינויים בבורות הייאוש והמכשף הזקן מנסה לחלץ מגופתו את הסיבה לרצונו לחזור לחיים. אהבת אמת היא גם הציר שסביבו סובבת פרשת השבוע.
אברהם, האבטיפוס המקראי לאנושות החדשה, הוא המודל שסביבו בונה היהדות את מושג אהבת האמת. גם אם הדוגמאות שבאות ללמדנו את רזי האהבה חסרות במעט את הקסם ההוליוודי, הרי אין לטעות בעוצמת המסר לעצם ההגדרה של מושג האהבה עצמו, ויש לנו כאן, לכולנו, ההזדמנות ללמוד לאהוב, באמת.
ראשית, אהבת אמת איננה לעולם נמדדת במילים - רק במעשים. אין כל משמעות להצהרות אהבה מלאות דרמה ופאתוס כאשר בסופו של יום אין לאהבה זו ביטוי מעשי. למען הסר ספק, אהבת אדם לבת/בן זוגו נמדדת בנקודה אחת בלבד - נכונותו לעשות דבר למענם ללא כל מחשבה על עצמו או נוחותו או רצונותיו הוא.
זה די פשוט: בכל מקום שבו אתה נמנע לעשות דבר מה למען אושרה של זוגתך (או להפך כמובן) בגלל שזה לא נוח לך מכל סיבה שהיא, ואף ההגיונית ביותר, אזי אהבתך זו היא איננה לזוגתך אלא לעצמך. מבחינה זו, אין כל דרך לבחון את האהבה במילים אלא רק במעשים.
שנית, המהות היא לעשות למען אושרה/אושרו של בת/בן זוגך גם כאשר אין כל אינטרס בעשייה זו, כאשר לא יוצא לנו דבר וחצי דבר מכך מלבד סיפוק אושרו של מושא אהבתנו. אברהם קיבל הבטחה בברית בין הבתרים, צאצאים כחול אשר על שפת הים, הגנה, ארץ... ואז הגיעה דרישת העלאת בנו כקורבן להשם, עקדת יצחק. דרישה זו למעשה מבטלת את כל ההבטחות הקודמות וסותרת אותן לחלוטין.
חז"ל מעירים כי היה לאברהם בסיס לפתחון פה מלא, מעין בסיס "תביעה" משפטית כנגד אלוהים שלכאורה מפר ברית, חוזה בין שניהם. אך לא כך באהבה ובטח שלא באהבת אמת. גם כאשר כל התמורות לאברהם נגוזות מעצם הדרישה לרצוח
שלישית, אין כל רעש וצלצולים בנכונותו וברצונו לעשות דבר עבור אהבת האמת המפעפעת בו לאלוהיו. פעמים רבות, גם כשאנחנו כבר (סוף סוף) מספקים את רצון אהובתנו, אנחנו דואגים להדגיש בתופים, תרועות והצהרות שאנו עושים דבר "גדול" זה למענה. חשוב לנו שיידעו, שישימו לב שאנחנו "עושים מאהבה". לפעמים אפילו ננסה להבהיר עד כמה הדבר עלה לנו במאמץ. לא כך מבטא את אהבתו אברהם, מודל האנושות לאהבת אמת.
לאחר קבלת הדרישה לעקדת בנו, אין כל שיחה, הצהרות או תוכחות בסגנון "תראה מה אני מוכן לעשות בשבילך", ישנה רק עשייה שקטה: "וישכם אברהם בבוקר" ויפנה לספק את רצון מושא אהבתו. להבדיל מהצהרות האהבה הענקיות של מעמד הר סיני, של "נעשה ונשמע" וכל הפירוטכניקה סביב מאורע זה, אברהם איננו מצהיר דבר - הוא עושה. ומאידך בני ישראל, על כל הטרראם ושבועות הנאמנות, לא הוכיחו אהבתם במעשים אלא נפלו בבגידה שהיא חטא העגל ארבעים יום בלבד לאחר "הצהרות האהבה הנצחיות" שנתנו להשם.
רביעית, אהבת אמת איננה נמדדת לעולם במעשה הרואי אחד, אפילו לא הקרבת חיי אדם עבור מושא אהבתו. מסירות נפש, המצב שבו אדם מוכן למסור נפשו - למות - בעבור אדם אחר או רעיון, הינה מהיפות שבדוגמאות לאנושות אלטרואיסטית, אך אין היא אבן בוחן לאהבה. אהבת אמת נמדדת במבחן היהודי הנקרא "בכל מאודך".
הרב עדין שטיינזלץ מבהיר שמסירות נפש, גדולה ככל שתהיה, דורשת אך רגע אחד בלבד של החלטה, ובזה נגמר העניין, בעוד ש"בכל מאודך" לעולם איננו נגמר ומהווה מיליוני "מסירות נפש" כל יום וכל דקה, ללא גבול וללא סוף.
לא די להקריב עצמנו באקט אחד דרמטי בעבור מושא אהבתנו. אין אהבת אמת נבחנת בכך שהיינו מוכנים לתרום כליה או לוותר על הקידום והמעבר לארה"ב בשכר כפול רק כי אהבת ליבנו לא רצתה לעזוב את אמא בבת-ים.
ישנם ייסורים קשים לאין ערוך ממוות, ייסורים של טיפין טיפין, כמו עינוי סיני של טפטוף מים על המצח, מצב מתמשך ונצחי המגמד את הקושי שבהתמודדות עם ויתור נקודתי או הקרבה נקודתית זו או אחרת בעבור מישהו שאנחנו טוענים שאנו אוהבים. "בכל מאודך" הוא אפוא לא הבחירה החותכת שבין חיים למוות אלא העמידה בייסורים שבאים על האדם מעט מעט וללא הפסקה או תקווה לסוף.
כאן, בנקודה זו ממש, עולה היצר, יצר ההישרדות הגשמי, החומרי, אותו היצר שעוסק ב"אני מרכז עולמי" ומנסה למנוע את הקרבת הנוחות הפרטית והחומרית שלך למען אושרה של מושא אהבתך. וכאן גם מלמד אותנו אברהם שוב את עקרון ההתגברות על מסע ההסתה של היצר כנגד אהבת אמת וביטול ה"אני" מולה.
במאה ה-15 רבי יצחק אברבנאל התייחס לפסוק: "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו..." ואמר כך: "חבש (אברהם) את החומר, את היצר שלו". התעלות האדם על תאוותיו ויצרו המנסה לשלוט בו גם בקיצוני שבמאורעות ולמנוע ממנו את הנגיעה באור האמיתי שהוא אהבת אמת.
לסיכום, אלה הם ארבעת פניה של אהבת אמת:
1. אהבה הנמדדת במעשים ולא בדיבורים.
2. מעשים אלה צריכים להיות נקיים מכל אינטרסאישי לתגמול מלבד הרצון לספק את אושרו של מושא אהבתינו.
3. כשעושים מעשים אלה יש להתמקד בעשייה שקטה ולא ברעש ובצלצולים.
4. חייב אדם האוהב באמת להיות מוכן לעשייה תמידית עבור אהבתו ולא להתמקד באירועים חד-פעמיים כאלה ואחרים.
אהבת השם של אברהם אבינו היא היחידה שזכתה להיות דוגמה לאהבת אמת ובכך גם זכה אברהם להיות האדם היחידי במקרא כולו שהוגדר כ"אוהב השם", או כפי שאמר הבורא עצמו מפיו של ישעיהו הנביא: "אברהם אוהבי". ואם אנו לא יודעים איך להגיע למדרגה גבוהה זו של אהבת אמת, אזי ממליצים לנו חז"ל על אוטוסוגסטיה (שכנוע עצמי) בסיסית ופשוטה: עלינו לרצות באהבה זו כמו שאנו רוצים וחושקים בממון, ורק כשנרצה אהבת אמת בחשק כה רב, רק אז, נזכה בה - באמונה.
לאתר הקבלה של אלי רייפמן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם