ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

לאורך הים: על פרויקט פארק רדינג

פרויקט פארק רדינג משנה את תפיסת המרחב של תל אביב. לא לחינם זיכה את המתכננות עליזה ברוידא ורות מעוז בפרס קרוון לאדריכלות נוף

"הפרויקט התחיל מקו אחד פשוט ששרטטנו", מספרת אדריכלית הנוף עליזה ברוידא, ומגבה את דבריה בתנועת יד רכה המציירת באוויר קו קשתי. "הקו הזה מסמל בעינינו גישור, וכך בדיוק ראינו את הפרויקט הזה - פרויקט של גישור; בין צפון ודרום, בין מזרח ומערב, בין העיר והים". תנועת ידה הרכה אך ההחלטית מדגימה איך לעתים דווקא הבעיות הסבוכות ביותר מזמנות פתרונות פשוטים להפליא; כאלה המהדהדים את השאלה "איך לעזאזל לא חשבו על זה קודם".

זה המקרה של פארק רדינג. מדובר בפרויקט פיתוח נוף המשתרע לאורך קו החוף של תל אביב, מחלקו הצפוני של שפך הירקון ועד לחוף תל ברוך, שתכננה ברוידא עם רות מעוז, שותפתה למשרד ברוידא-מעוז. הדברים נאמרו במהלך סיור בפארק ביום סגריר. עמדנו על הגשר שבלבו והבטנו לים. הגשר ריחף מעל מפרץ קטן למרגלות תחנת הכוח רדינג. צריך להיות שם, כשהתחנה בגבך והים לפניך, כדי להבין איך במחי קו אחד - המתגלם בצורת גשר - הפך אחד האתרים הקשים בתל אביב למקום קסום, אפילו רומנטי. גשר; איך לעזאזל לא חשבו על זה קודם.

פרויקט פארק רדינג הוא אחת הסיבות שבגינן הוענק לצמד האדריכליות פרס קרוון היוקרתי לאדריכלות נוף בשבוע שעבר. הדרך לשם לא היתה פשוטה. רק לאחר שעיריית תל אביב הגיעה להסכם עם חברת החשמל, שבמסגרתו התחייבה האחרונה לסגת מהשטחים הנרחבים שכבשה בחלקו הצפוני של שפך הירקון, הוסר סוף סוף המחסום המעיק לאורכו של קו החוף. כעת אפשר לטייל מיפו עד השכונות מעברו הצפוני של הירקון ללא הפרעה.

"האזור הזה היה סגור במשך יותר מ-70 שנה", מסבירה מעוז. "כשהחליטו בשנות השלושים להקים כאן תחנת כוח שלחו אותה רחוק מהעיר כדי שלא תפריע לאיש. אף אחד לא חלם שהעיר תגיע עד לכאן. במשך שנים היה נתק לאורך החוף בין הצפון לדרום. גם עליזה וגם אני גדלנו בתל אביב, וכל אחת מאיתנו שטיילה על החוף - עליזה בחלק הצפוני ואני בדרומי - נתקעה תמיד כשהגיעה לאזור התחנה. מבחינתנו, פתיחת המחסום היא בגדר נס".

את הגשר תכנן בפועל האדריכל גידי בר אוריין, בעצה אחת עם ברוידא ומעוז. כמו חלקים רבים נוספים בפארק, הגשר המינימליסטי הוא תולדה של אילוצים. הוא ממוקם מעל מעגן לסירות חברת החשמל, שלא היתה מוכנה לסגת מקו המים ולוותר על הגישה לים. נוסף על כך, הגשר עובר ממש מתחת לנתיב הנחיתה של המטוסים בשדה דב, מה שהגביל את גובהו לשישה מטרים בלבד. התוצאה היא גשר באורך 160 מטר בעל שיפוע מתון ביותר ששאון המטוסים מעליו מרטיט.

שטחו של הפארק הוא כ-50 דונם , וניתן לחלק אותו לשניים: בצפון נמצא הפארק החופי, ובדרום הגדה הצפונית של שפך הירקון. הגשר מחבר בין שניהם. גם באזור הגדה נאלצו האדריכליות להתמודד עם בעיה תכנונית סבוכה למדי: האזור מורכב שכבות היסטוריות המתפרשות על פני 3,000 שנה. על אותה הגדה מתגוררים בשלווה האתר הארכיאולוגי תל כודאדי מהמאה השמינית

לפנה"ס, אנדרטה של החיילים האוסטרלים בצבא הבריטי ממלחמת העולם הראשונה ותחנת הכוח ומגדלור הבטון של הנמל, שניהם משנות השלושים.

רשות העתיקות לא הרשתה לחפור באזור, לכן החליטו האדריכליות לכסות את מרבית השטח בדק עץ. רק שריד יחיד של מצודה עתיקה עשויה כורכר חודר את הדק, וכבר אפשר לראות ילדים משחקים עליו. המגדלור והאנדרטה בולטים גם הם מעל הדק, וספסלי בטון ממוקמים בחופשיות בין לוחות העץ. האזור כולו מזמין לשהייה ארוכה תוך כדי תצפית על המפגש בין הנחל לים.

הדק וספסלי העץ מזכירים במשהו את נמל תל אביב הסמוך. למעוז אין בעיה עם ההשוואה. "יש משהו נכון בחיבור בין החומרים האלה ובין הים. נמל תל אביב יצר שפה חדשה בעיר. עם זאת, יש הבדל גדול בין הנמל, עם כל המסעדות והחנויות, לבין האזור שלנו, שהוא הרבה יותר שקט ורגוע. יצרנו מין הדרגתיות".

הפארק החופי משתרע מתחנת הכוח עד חוף תל ברוך ועובר במקביל לנמל התעופה שדה דב. היות שבאזור הפארק עובר צינור הגז של תחנת הכוח, התבקשו האדריכליות לא לעודד שהייה ארוכה של אנשים באזור. עדיף שישוטטו. גם במקרה הזה האילוץ שיחק לידיהן. צינור הגז עזר להן לשכנע את העירייה לוותר על מדשאות מהוקצעות שיגרמו לאנשים לרבוץ שעות ארוכות על הדשא ו"נתן הזדמנות ליצור משהו שונה", דברי ברוידא: שביל בטון בגוון חולי המתפתל לכל אורך הדרך ומאפשר חוויית טיול רגועה.

ההבדל בין עץ הדק לפארק החופי בולט למדי; אזור הדק מעוצב למשעי ואילו הפארק נראה כאילו לא נגעה בו יד אדם. האחד הוא מוצר מוגמר, האחר תהליך טבעי. במציאות שבה מרבית הפרויקטים החדשים מתהדרים בגימור נוצץ ומהודק, אין זה מובן מאליו שעיריית תל אביב נתנה הסכמתה לפרויקט פיתוח נוף שנראה בלתי גמור. "הציבור נחלק לאלו ששואלים מתי ישתלו פה צמחייה ולאלו שמאוד נהנים מהעובדה שנעשה פה משהו שונה ולא אורבני", מסבירה מעוז. "אני חושבת שהציבור לומד להעריך סוג כזה של עיצוב".

בשלב זה בסיור נעצרת ברוידא פתאום, מתכופפת ובוהה מקרוב בקרקע. היא ראתה ניצנים חדשים שהתעוררו לאחר הגשמים. מיד פוצחות השתיים בדיון סוער על הצמחייה. "לשתול דשא זה דבר מובן מאליו, לבנות דק זה פרטים טכניים. האתגר האמיתי היה בפארק", מספרת מעוז בהתרגשות. "יש פה חגיגה של צמחים ושל טבע. לקח לנו המון זמן להכיר את כל הצמחים המתאימים. להבין מה יתאים ומה ישרוד. ואנחנו עדיין מלוות את העירייה בתחזוקת הפארק. זה תהליך ארוך ונצטרך לעקוב אחר ההתפתחות שלו בשנים הקרובות".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...