אני אהבה: ואל אישך תשוקתך – ברכה או קללה?
התפיסה הרווחת גורסת שאני לא שלמה עד שאני מוצאת את עצמי אשה לגבר ואמא לילדים. ההתניה הזו כל כך מושרשת בנו שאנחנו בכלל לא שמות לב שאולי זו רק מחשבה מקובעת
ואל אישך תשוקתך – ברכה או קללה? כשהשאלה הזאת נשאלת בתוכי אני מרגישה שאלוהים מחייך אלי חיוך מלא חן, אומר לעצמו, מי זו האשה הזו שבכלל מעיזה להטיל ספק, מי היא זו ששואפת לשנות סדרי עולם כפי שהם ידועים לאנושות מאז ומעולם?
בספר בראשית יהוה אומר לאשה 'ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך' (פרק ג, פסוק טז)/ הרוח שבה נאמרים הדברים בהכרח מרמזת שמדובר בעונש על כך שהיא אכלה מעץ הדעת ועל כך שהאכילה את אדם. באותו פסוק ממש הוא גם אומר לה 'הרבה ארבה עצבונך והריונך, בעצב תלדי בנים'.
לצד זאת, כל אשה תסכים להעיד על כך שהאהבה וההתמסרות לגבר נשגבים בעיניה, מהווים שער לנשיותה
אם כן, האם הדחף הבלתי נלאה להתמזגות עם גבר הוא הברכה האלוהית לגילוי שלנו בתור האהבה או שמא עונשנו וסבלנו על כך שאנחנו מאמינות שמשהו שנמצא מחוצה לנו הוא מקור האושר שלנו? כמו כל אמת גבוהה, אני מאמינה שהתשובה נמצאת במיזוג שבין שתי האפשרויות לאפשרות שלישית עמוקה יותר ובלתי רגילה.
פעמים רבות, כנשים, אנחנו הולכות לאיבוד בתוך התשוקה לגבר, שוכחות את עצמנו, מותנות למערכת יחסים בכל מחיר, חשות חסרות כאשר אנחנו לא נמצאות בתוך קשר זוגי, מתפללות, עולות לקברי צדיקים ומוכנות לעשות הכל כדי שיימצא הגבר המיוחל שאיתו נוכל להתאחד וסוף סוף לנוח בתוך הדימוי הכל כך מקובל בתוכנו – שאנחנו צריכות גבר.
בבסיס התפישה הזאת מצויה האשליה שאני יכולה לגלם את נשיותי רק במידה וגבר יהיה לצדי. אני זקוקה לאובייקט חיצוני, לאדם שיזכיר לי מי אני. האם זאת אמת? האם כל אשה צריכה להיות במערכת יחסים עם גבר כדי לגלם את נשיותה?
אני יודעת, מחוויה ישירה, שאהבה היא המהות שלי. אין ספק שמפגשים עם גברים ומערכות יחסים איתם מזכירות לי זאת – אולם אז אני מחייכת לעצמי ויודעת שתמיד הייתי אהבה, תמיד אהיה אהבה, ובעצם אינני זקוקה לדבר. הדחף הבלתי נלאה למערכת יחסים מסתיר בתוכו את המתנה המופלאה של הוויה חסרת פנים ומגבלה שטבעה הענקה, טוב ואכפתיות אמהית אינסופית כלפי כל היצורים החיים בפלנטה.
האם יתכן שההשתוקקות למערכת יחסים היא ביולוגית, חברתית, תרבותית ודתית? ישנה תפיסה מקובלת שמספרת לי שאני לא שלמה עד שאני מוצאת את עצמי אשה לגבר ואמא לילדים. אני מרגישה שההתניה הזו כל כך מושרשת בנו, שאנחנו בכלל לא שמות לב שזו רק מחשבה שהתקבעה בתוכנו, שהיא לא משהו שבחרנו בו בצורה מודעת וחופשית, היא כמו משהו שהושתל בתוכנו, הרגל שמלווה את ההיסטוריה הנשית לאורך כל הדורות. אני זוכרת את עצמי כילדה, קוראת אגדות על נסיכים ונסיכות, ורוצה להתחתן בגיל שש (!!!). זה לא נשמע לי כמו בחירה חופשית.
ניתן להקשיב לדחף הנשי להתמזג עם גבר מהיבט נוסף – הכמיהה העמוקה למזג את הזכרי והנקבי בתוכנו. לעתים מערכת יחסים יכולה לעודד ולאפשר זאת ולחשוף את האפשרויות הטמונות בהתמזגות הזאת. בסופו של דבר, החלוקה שבין אנרגיה זכרית לנקבית ביקום היא גורפת ואין לי ספק שהיא טומנת בחובה סוד וחכמה. ברמה העמוקה ביותר האפשרית לאדם, המיזוג והאיזון שבין הזכרי לנקבי בתוכו יכול להביא לקריסה של הקטבים לעבר אחדות עם הכל.
אם כך, כל אשה יכולה לבחור להעניק כוח לחלק בתוכה שחושב שאיזושהי תשובה מצויה מחוצה לה. כאשר זה קורה הכוח הזה מושל בה והיא הופכת להיות מותנית על ידי התשוקה לגבר. לצד זאת, הקשבה מעודנת יותר לאפשרות הגלומה כאן עשויה להוביל לרצון למזג ולאזן בין הזכרי והנקבי שבתוכנו, להבין שהאחדות הזאת שאנחנו כל כך כמהות לה היא חסרת פנים, היא לא קשורה לגבר או אשה חיצוניים לנו, כי היא האחדות העמוקה שאנחנו כהוויה.
בתור נשים כאלה המפגש שלנו עם גברים יראה אחרת, פחות תלותי, פחות נזקק, יותר קשוב לרגע, משוחרר מקונספטים כמו "אני חייבת להיות בזוגיות כמה שיותר מהר" או "אני לא יכולה לדמיין את עצמי בלי הילדים שלי", "גבר זה המשלים שלי, אין מה לעשות" וכו'.
בסופו של דבר, מפגש בין גבר לאישה (או בין גבר לגבר, או בין אישה לאישה) הוא מפגש של נשמות, של שני אנשים שיש להם מתנות האחד עבור השנייה. עם זאת, אחד המפתחות החשובים לגילוי של עצמנו כמקור של אהבה אינסופית בתוך הקשר הוא המוכנות לחקור תמידית את האמונה – "אני צריך/ה את בן/בת זוגי".
התבוננות אמיצה פנימה עשויה לחשוף מרחב פנימי משוחרר מצורך או רצון, פנוי למפגש ישיר ונטול חוקים ומגבלות, מסוגל באמת לראות את הצד השני כשותף, מבלי להעמיס על הקשר תפישות מחשבתיות ורגשיות מגבילות וחונקות.
נראה שהגיעה העת לזנוח ולנקות אמונות שהתקבעו בתוכנו והפכו ל"אמת" מקובלת שלא נחקרה. האמת היא שאיננו זקוקים לדבר. זוגיות יכולה להיות מרחב של שמחה ויצירה כמו גם כלא מחשבתי ומוגבל – ככל שנסכים לגלות את עצמנו חופשיים ממנה בעודנו מתמסרים לה בכל הווייתנו נגלה שהדחף היחיד שלנו הוא לגלם אהבה בגוף אדם.
לאתר של דורית בר אימון אישי
יש סקס אחר – סדנת מיניות לנשים בהנחיית דורית בר תתקיים באבן יהודה בתאריכים 16-17 בדצמבר. ב-9 בדצמבר יתקיים מפגש מבוא ללא תשלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם