הכל נשאר במשפחה: יין מהגבעות
ד"ר שיבי דרורי, בנו של רב העיר קרית שמונה, חנך בין הגבעות של שילה עם חותנו, אמנון וייס, יקב, שבו נקראים הזנים על שם מצודות: הרודיון, גופנה ומצדה. ומה הקשר לאמו של שמואל הנביא?
שתל כמה גפנים והתסיס את ענביהן בניגוד לכל הכללים", צוחק דרורי, שהשלים את הדוקטורט שלו במנגנוני התגוננות של הגפנים בפקולטה לחקלאות ברחובות. למרות הכל הוא מסביר: "בכל פעם שאני חוזר לבית הוריי, אני מתענג על היין המתוק של אבי".
במחנה קיץ של בני עקיבא הוא פגש נערה בשם שירה שמצאה חן בעיניו. הוא לא ידע שהיא בתם של אמנון ודניאלה וייס מהשומרון, ושיום אחד יתחתנו ואז יהפוך ליינן של יקב שיקים עם אביה. יחד עם חותנו הפיק, כאילו במסורת אביו, יין ביתי לצריכה משפחתית. "כבר כעבור שנה היו לנו שלוש חביות. אז שאלתי את אמנון 'למה שלא נשדרג ליקב מקצועי קטן?'", מסביר דרורי. "קראנו לו 'גבעות' כי אנחנו חיים פה, בין הגבעות של שילה. מאז, כל עיתונאי שמגיע לראיין אותי על היין שלי מתחיל בשאלה על נוער הגבעות. עברו כבר שבע שנים מאז, היינות זכו בפרסים ומדליות ואנחנו מייצרים מעל 20 אלף בקבוקים בשנה".
לדאבונו , העיתונאים רוצים לדבר אתו רק על תסיסת ערבים במקום תסיסת ענבים. כשהתכונן דרורי לחנוך את היקב, סיפר לו חבר שמישהו במושב נווה אטיב רוצה למכור ענבי שרדונה מעולים. היצר היינני גבר על ההיגיון הכלכלי ודרורי קנה אותם. הוא הפריש חלק קטן מענבי הקברנה סוביניון האדומים של הכרם הקטן שלו והכין מהם יין בשיטה הלבנה: סחיטה מהירה לפני ההתססה, כדי שהתירוש לא יקבל את הצבע הכהה של הזגים. את היין הזה הוא ערבב עם השרדונה, שהתסיס לאיטו על שמריו ושני אריות התירוש האלה חברו ליין בהיר ומקורי.
דרורי חיפש את המסעדה הטובה ביותר בתל אביב כדי לקבל חוות דעת על בכור היקב הצעיר שלו. ככה הגיע בן הרב, החתן של דניאלה וייס, היישר מהשומרון, למסעדת "מול ים" בתל אביב. שלום מחרובסקי, בעל המסעדה, שמבין ביין לפחות כמו בפירות ים, קנה מיד את כל מהדורת היין הלבן המיוחד של שיבי. היה לו רק תנאי אחד - שתופק תווית מיוחדת שמקדישה את היין למסעדתו.
כשדרורי ראה את התווית חשכו עיניו. נכתב בה, באותיות קידוש הלבנה, שהיין הכשר הזה מתאים למאכלי דגים ופירות ים. לבקשת היינן, שכמו נתפס והשרץ בידו, מחרובסקי הסכים להדפיס מחדש את כל התוויות ולהשאיר בהן רק את הדגים.
את היין הזה עושים ביקב גבעות רק בשנים שבהן הם יכולים להשיג שרדונה טוב. בציר 2011 סיפק את האפשרות הזו. עם כל הכבוד ליינות הלבנים שלהם (יש להם גוורצטרמינר עסיסי ודשן), את מעמדו המכובד רכש היקב בזכות יינותיו האדומים שמתחלקים לשלוש סדרות: הרודיון, גופנה ומצדה, ממסך הדגל, המכובד והיקר של היקב.
ההפתעות הן בסדרות הרגילות. "מחול הכרמים" הוא שמו של יין מהסדרה הראשונה. בגרסת בציר 2010 יש בו כמעט שליש של ענבי זן חדש ועולה בארצנו - פטי וורדו. באירופה הקרה, הזן הזה משמש רק לתיבול ולהעשרת ממסכים של יינות כבדים. באקלים החם שלנו ובמשטר ההשקיה שלנו, הוא פיתח אופי ישראלי של פרי בשל ורענן. דרורי כבר חולם על עירובו עם מרלו שיעניק לו חומציות וישדרג את מעמדו ליין צמרת. בינתיים, הוא שומר בחבית מיוחדת את מיטב הפטי וורדו עבור הממסך של יין המצדה העתידי שלו.
בנוסף, הוא נטע כרם של פטי וורדו אותו הוא מתכונן לגדל "כמו פעם", ללא משטר של השקיה והדלייה. לתת לגפנים לצמוח על הקרקע כאוות נפשן. "פעם הגבעות האלה היו מלאות ברוגליות, גפנים נמוכות שהיו שרועות על הקרקע ללא התערבות יד אדם. עשו מהן כאן יינות רבים", מספר ד"ר שיבי דרורי. "בגבעה שממול היקב היה המשכן בשילה הקדומה. שם עלי הכהן חשד בחנה, אמו של שמואל הנביא שהתפללה בלחש, שהיא שיכורה. 'הסירי את יינך מעליך' אמר לה. כל מי שבא לכאן שתה הרבה יין. אנחנו נמצאים במקום הכי מתאים לתעשיית היין". כעת מקווים ביקב גבעות שלא יקום אף כהן גדול שיאמר למדינת ישראל שממלמלת את גבולותיה בלחש "הסירי את יינך מעליך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם