עד הסוף המר: טעימת בירות גרמניות
מיוזע ומותש החליט המבקר לצנן את עצמו ביום שרב עם שתי בירות גרמניות. האחת מתוקה, ולגבי השנייה, ובכן, על זה יש עדיין ויכוח
בירה אחת, הפרנציסקאנר, כוללת בעיקר את ההילה המפורסמת והיוקרתית יותר ברחבי העולם ובעיקר באירופה, אך עם זאת, כזו שדווקא בארץ מולדתה נחשבת בידי מבקרים מסוימים לבירת מיינסטרים חדגונית (מה שלא מונע ממנה להיות אחת מהנמכרות והמצליחות). השנייה, ספטן, נחשבת זולה ועממית יותר, אך זוכה לעדנה ולמקום של כבוד בקרב היפסטרים ברלינאים והמגזינים הנכונים שהחליטו שזול זה ה–ה–דבר. למה? כי עכשיו יום רביעי, זה למה. וכן, אתה שם מאחורה, כולנו שמענו אותך פולט "כמו בירה מכבי". זה לא רחוק.
סימן ההיכר של בירת הפרנציסקאנר הוא הלוגו המשעשע שלה. קשה להתעלם מאותה תמונה פרדוקסלית שבה נראה נזיר הלוגם מקנקן אישי (אם אפשר לקרוא לזה ככה), ועל פניו ארשת פנים שמחה כמו... כמו נזיר נוצרי שגילה פתע פתאום שעל אותו טופס שכבר חתם והצהיר שהוא מסכים שייקחו לו את כל ההנאות הגשמיות בחיים, מישהו שכח להוסיף את הרובריקה של האלכוהול.
מבשלת פרנציסקאנר נחשבת לאחת מהמובילות בעולם בכל מה שקשור לייצור ולמכירת בירות חיטה, ומדובר בעניין מכובד להפליא בהקשר ההיסטורי, שלא לומר כמעט פרה–היסטורי שלה: היא נוסדה כבר בשנת 1363 במחוז מינכן, והשם ניתן לה — אולי בהתרסה, מי יודע — בעקבות המנזר הפרנציסקני שעמד לו גאה, כך טוענים, בדיוק אל מול המבשלה. כמה מאות שנים מאוחר יותר התפתחה ועברה המבשלה למרום מרוחק עם נופים קצת פחות מעיקים, אבל השם נשאר, ובהשראתו, כשש–מאות שנה מאוחר יותר, עוצב לו הציור של הנזיר המאושר.
כ–30 שנה לאחר הקמת המבשלת הנ"ל הוקמה מבשלת ספטן, אף היא במחוז מינכן, וייצרה בירות בסגנונות התקופה. גאוותה העיקרית היא על היותה הראשונה בגרמניה לייצר לאגר צלולה. נתון נוסף שבו מתגאה המבשלת קשור בעיקר לחוק היסטורי בעל גוון שאזכורו גורם עד היום למספר גרמנים לשנות נושא שיחה באופן חד ולא חינני: בגרמניה אוהבים להקפיד על הפרטים הקטנים, ובעיקר על ההיסטוריה והייחודיות הגאה, ולשם כך יוסד בה חוק הקובע אילו מרכיבי בסיס לעולם יופיעו בכל בירה בווארית מעתה (שנת 1516) ואילך. החוק קיבל את השם הקליט והמקסים "חוק טוהר הבירה", וצדק מי שאמר כבר אז שהסלוגן הזה יתפוס, ובכן, חזק יותר מכפי שמישהו אי פעם ציפה. בשלב כלשהו אוחדו שתי המבשלות, אך הסוגים נשארו נבדלים.
ראשית נבדקה הפרנציסקאנר הבהירה (Hefe-Weisse Hell), לא מסוננת, הרבה גזים, טעם מתקתק וחמוד שנובע מלתת חיטה ושעורה, ובכלל מדובר בבירה ידידותית למשתמש. הגרסה הכהה (Dunkel Hefe-Weisse) הייתה נעימה אפילו עוד יותר ומצב הרוח עלה בהתאמה. הספטן נלגמה לאחר מכן ואין ספק שהיא נועדה לצרכני הבירה המנוסים יותר: היא הייתה צלולה, כן. גם "טהורה" ונקייה, אבל בעיקר כבדה ומרה כמו תזה של סטודנטית למגדר, ואין ספק שמדובר במשקה שרצוי לשתות בחוץ, ביום חם, עם גבינה מלוחה. מומחה ותיק לבירות שהצטרף לסקירה טען בתוקף שהספטן לא מרה ולא נעליים, אבל ככה זה עם המנוסים. אנחנו הלכנו עם הנזיר אדום האף, נראה שהחיים שלו מתוקים.
פרנציסקאנר, 5% אלכוהול
מחיר: החל מ–17 שקלים
ספטן, 5.2% אלכוהול
מחיר: החל מעשרה שקלים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם