אמרונה: היין האדום שאתם חייבים להכיר
האמרונה נחשב לאחד מטובי היינות האיטלקיים. במהלך השנים הוא כבש אימפריות בזכות טעמו העז, דרש תהליך הכנה מדוקדק ונתפס כתענוג עילאי. ד"ר סנדרו בוסקאיני, נשיאו של יקב מאסי ומי שמכונה בעולם "מר אמרונה", ביקר בישראל וסיפר על אופן ייצורו
יקב מאסי (האיטלקים מבטאים זאת מאזי) ותיק ונמצא בבעלות משפחת בוסקאיני כבר כמה דורות.
לכולנו חם מאוד ולבוסקאיני חם כפליים. הוא הגיע לביקור קצר בישראל וכבר הספיק לסייר ביקבי יקב צרעה, שם מטפחים את זן הענבים האדום אוסלטה, שמשפחתו גאלה משכחה היסטורית ארוכת שנים. ביקב מאסי מפיקים ממנו היום שני יינות בשם אוסאר וטואר, שהם תאוותם של אניני יין ברחבי העולם. בצרעה מנסים לבחון איזה אדומים מעניינים יכול האקלים של הרי יהודה להפיק מהזן.
"אני חייב לבוא פעם לישראל עם בני משפחתי לחופשה אישית", אומר סנדרו הקתולי בהתרגשות אל מול הנוף של העיר העתיקה. מדריכת התיירות מסבירה לו שמלון המלך דוד המתנשא מולנו איכלס את כל גדולי העולם שהגיעו אי פעם לירושלים. "פה נרקמים כל חוזי השלום של אזורנו", היא מסבירה ומישהו מהפמליה מוסיף בבדיחות: "ב-1946 לוחמי החופש היהודים פוצצו אותו ואז אפשר היה לראות טוב יותר מהגג של ימק"א את העיר העתיקה".
בוסקאיני מפיג את המבוכה הפוליטית בכישרונו הדיפלומטי: "זו הייתה הויה דולורוזה שלכם בדרך לעצמאות".
לא לחינם הוא מכונה שגריר היין האיטלקי - הוא הצליח להכניס את האמרונה ליותר מ-90 מדינות ברחבי העולם. הוא גם ידיד גדול של מדינת ישראל - בעת מבצע "עופרת יצוקה", כשהטילים נחתו כבר באזור יבנה והחלו להתקרב לתל אביב, הוא לא ביטל את ביקורו המתוכנן. "אני לא מבטל טעימת יינות באזור שבו אוהבים אמרונה", אמר אז במסיבת העיתונאים.
האמרונה הוא יין אדום עתיר גוף שנולד משיכלולים מודרניים של יינות עתיקים. כבר בכתבים מהמאה השישית לפני הספירה מוזכרת צפון איטליה כמקור של יינות אדומים טעימים בשם רצ'יוטו. בצפון הקר אי אפשר היה לפתח יבולים של ענבים בשלים עתירי סוכר.
חוקרי לשון טוענים שמשמעות המילה רצ'יוטו קשורה לאוזניים. בעת הקדומה הקפידו לבצור רק את אזני האשכולות, שהיו חשופים לשמש בכרמי צפון איטליה והצליחו לפתח רמת סוכר גבוהה שאיפשרה להפיק מהם יינות מתוקים. אלה החזיקו מעמד גם בהובלות למרכזי האימפריות הקדומות. הקיסר אוגוסטוס צוטט כמי שקבע: "ביינות רצ'יוטו נמצאת מקסימום עדינות".
אגדה מקומית טוענת כי יינן ששכח פעם את הרצ' יוטו בתהליך התסיסה גילה שיש לו יין עם גוף מלא, נטול סוכר, מריר ורב אלכוהול. הוא כינה אותו אמרונה - "מריר ביותר". זו עוד דוגמה לכך שרבות מההמצאות האנושיות נולדו בטעות.
כורמי צפון איטליה, שקפצו על המציאה, ניסו להפיק תועלת מכל ענבי האשכול ולא רק מאוזניו. הם בצרו את ענביהם ולא מיהרו להתסיסם. את הענבים הם ייבשו על מחצלות קש עד שהפכו לצימוקים - עד שכמעט 40% מהמים שבגופם התאדו. אחוז הסוכר שהתעצם בענבים המיובשים התאים לתסיסה טבעית כדי להפיק מהם יין.
במשך דורות רבים היו כורמי אזור ואלפוליצ'לה, שמשתרע בין ורונה עד לאגמי הנופש של צפון איטליה, מייבשים את ענביהם בעליות הגג המאווררות. בחורף הם היו מתסיסים את הצימוקים במרתף ביתם ומייצרים את האמרונה.
בוסקאיני, שנולד וגדל בבית כזה, נזכר: "כמו כל ילד בוואלפוליצ'לה גדלתי בתוך סנדוויץ' של ריחות. הקומה השנייה שלנו הייתה תקועה בין ריחות התסיסה שעלו מהמרתף וריחות הייבוש של הענבים שירדו מעליית הגג. כילדים היה אסור לנו לעלות לעליית הגג כדי שלא נזלול את הצימוקים, וגם לא ירדנו למרתף. ילד שירד בטעות עם סנדוויץ' למרתף יכול היה לפגוע בתסיסה של היין בגלל השמרים שנותרו בבצק של פרוסת הלחם שלו".
בשנות השישים הכל השתנה. העולם שגילה את האמרונה דרש תוצרת מודרנית ומשוכללת. אז פותחו אסמי ייבוש תעשייתיים והמרתפים הביתיים הוחלפו במיכלי תסיסה מודרניים מנירוסטה.
אביו של סנדרו פיתח ושיכלל אז את שיטת הריפאסו. התהליך הארוך והמוקפד של הפקת היין מענבים שיובשו הפך את האמרונה ליין יקר. גווידו, אביו של סנדרו, נטל יינות אדומים פשוטים והתסיס אותם שנית על קליפות הצימוקים שנותרו מההתססה של האמרונה היקר. כך למעשה מופק הריפאסו (באיטלקית "להעביר שנית"), שהוא בעצם סוג של אמרונה למתחילים.
הטכניקות המודרניות מאפשרות להפיק היום ריפאסו טעים ודשן במחיר שווה לכל נפש. הוא מופק מאותם שלושה זנים שבעזרתם מפיקים את האמרונה - קורבינה, רונדינלה ומולינרה.
מהזנים האלה מופקים גם היינות הזולים של צפון איטליה, שמכונים פשוט בשם האזור - ואלפוליצ'לה. עד שנות השמונים היין הזה כונה בזלזול "היין של הפיצות". הוא היה מוגש בכדי שתייה על השולחן בכל מסעדה עממית.
משמעותו של השם ואלפוליצ'לה היא עמק מרובה מרתפים. מרתפי בתים שבהם הפיקו יין ביתי שודרגו ליקבים תעשייתיים והיינות עלו ברמתם. כך הוואלפוליצ'לה מתאים היום כמעט לכל ארוחה, האמרונה מתאים גם לשתייה ללא אוכל. שתייתו של האמרונה היא תענוג בפני עצמו. או כמו שסנדרו בוסקאיני טוען: "האמרונה הוא כמו אופרה ללא שירה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם