התחלה: נערה עם סניקרס ישן
נערה בכובע צמר לבן ובנעלי סניקרס ישנות, מהוהות ופרומות בצדדים. שקטה, חסרת תנועה, מחכה לרגע ספציפי. הרהורים ודימויים מאת נמרוד פלד
נערה בהירת שיער וכהת עיניים ישובה על אי בטון בודד, צף בין ימים של ירוק, עם נמשי פריחה צהובים. עשבים שוטים ועלי תלתן מלטפים את כפות רגליה הנעולות נעלי סניקרס ישנות, מהוהות ופרומות בצדדים. צובעים אותן בגוני האוקיינוס הירוק העוטף אותה. ידיה זרוקות בין רגליה, וראשה עטוף כובע צמר לבן. היא שקטה, חסרת תנועה, מחכה לרגע ספציפי. לאות.
עכביש דקיק מתרוצץ על העלים בין רגליה, מחפש את דרכו, מופתע משני המונומנטים הענקיים שהטילו עוגן בקרבתו. היא שולחת יד כדי לכוון אותו אל דרכו החדשה. הוא קופא במקומו, נזהר מגודלה של כף היד הענקית המושטת אליו. רגע קטן של היסוס והוא מטפס, רגליים דקיקות מטיילות על כף ידה, מחפשות משהו מוכר. הוא מסתובב אל גב ידה ופונה אל זרועה. קילומטרים של עור בוהק כמו חוף ים זהוב נפרשים מולו. מחול רגליו העדינות מעורר בה דגדוגים קטנים.
בקע לבן נפער בשמים האפורים מעליה, שולח קרניים ארוכות אל פניה. מלטף אותן בזוהר, מאשר את שידעה. אוהב אותה בעדינות חסרת גבולות, כמו מרשה לה לשנות את ישיבתה הקפואה, את דממתה. עכביש קטן קופץ מכתפה אל גלי הירוק שנעים בעדינות עם משבי הרוח, מנגנים את שיערה באוויר המתחמם סביבה.
גזע עץ עצום מתרסק על האדמה הרטובה מאחוריה. משאיר אחריו ריק, אוויר שקוף שנמתח אל האדמה במשיכת מכחול. היא לא זזה, אין מלבד הרעד המעביר בה צמרמורת שום בת קול. כמו היה הרגע אילם, שקט כמו חלומותיה חסרי המילים. כמו שיר שטרם כתבה, רעיון ללא גוף. היא חולצת את נעליה, משאירה אותן לצוף על גלים ירוקים מנוקדים בצהוב ומתרחקת.
צילום: נמרוד פלד, סטיילינג: נועה נוז׳יק, מצולמת: סתיו בן צור ל"רוברטו", צילום וידאו kasafilms.com. חזייה, אמריקן אפרל; טייץ, רוני בר; קפוצ'ון, אודליה ארנולד; סניקרס, אוסף פרטי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם