חלום קליפורניה: היינן האגדי והיקב הישראלי
כשביקב צרעה שבהרי יהודה שמעו שז'אן קלוד ברואה עתיד לפרוש לגמלאות, לא חשבו פעמיים ומיד פנו בהצעה ליינן שנחשב לאחד הגדולים בעולם להגיע לארץ. תחילה הוא סירב, אך לבסוף החוצפה הישראלית עשתה את שלה
כיצד הייתם מגיבים לו ידעתם שלאונרד כהן מייעץ לשלמה ארצי בהקלטת שיריו, שסטיבן ספילברג הוא במאי המשנה בסרטו של אבי נשר או שמאמן הכדורגל פפ גווארדיולה הצטרף למחנה האימונים של מכבי חיפה? כנראה הייתם מניפים את ידכם בתנועת ביטול ואומרים: "בחיים זה לא יקרה".
>> בחנו יינות מזנים אקזוטיים
>> הקולנוען שהפך ליינן
>> מסקנות מהתנ"ך של הוויסקי
ובכן , זה קורה בעולם היין שלנו - היינן שהפיק במשך 44 שנים את אחד היינות הנחשקים והנחשבים בעולם עובד כיועץ ביקב צרעה שבהרי יהודה. ז'אן קלוד ברואה (Berrouet) היה רק בן 24 כשהפיק את השאטו פטרוס הראשון שלו, שמורכב ברובו מזן מרלו האופייני ליינות הגדה הימנית של כרמי בורדו.
מחיריו נעים סביב כמה אלפי יורו לבקבוק מבציר טוב. ברואה הפיק במשך השנים יינות נוספים עבור משפחת מואיקס, בעלת שאטו פטרוס, בהם את הטרוטאנואה האגדי. לכל יינותיו ארומת פרי מודגשת והם מחליקים במתיקות אל הגרון בלי לוותר על עוצמה בורדולזית וגוף עמוס טעמים, אך מאוזן להפליא. כשהשלים את בציר 2008 והגיע לגיל 65 החליט לפרוש, וביקב צרעה חיכו לרגע הזה זמן רב.
כשערן פיק התמנה ליינן הראשי של היקב אחרי מותו של המייסד רוני ג'יימס, הוא ידע שיהיה חייב להמשיך את המסורת שהנהיג קודמו - קידוש הטרואר שבו מופק היין. בשיחה עם אורי רן, מנכ"ל היקב, הוא פרש בפניו יעד חלומי. בעת לימודיו בקליפורניה גילה פיק את יקב דומינוס, שייסדה משפחת מואיקס משאטו פטרוס ובו הפיקה באמצעות הידע הצרפתי יין אמריקאי ששומר על איכויות הפרי המקומי. "ממסך" של האדם הצרפתי עם האדמה האמריקאית.
דומינוס הוא יין יוצא דופן בנוף הקליפורני: קל, נעים ומפתה לשתייה, אבל שומר על איפוק מאוזן רב-טעמים. שילוב של יעילות אמריקאית עם תרבות צרפתית. את יינות דומינוס הראשונים הפיק, כמובן,
ז'אן קלוד ברואה. "ברואה פורש לגמלאות בקרוב. למה שלא נפנה אליו?", לחשו בשקט ביקב צרעה. היו שמועות שהוא מתכוון להיות יינן יועץ בארגנטינה, אז למה לא גם בישראל. הם התקשרו אליו והוא דחה אותם בנימוס. כאן גילתה החוצפה הישראלית את הפן החיובי שלה. ערן פיק ארז בקבוק יין טוב של Judean Hills ונסע לצרפת. בבורדו הוא חלץ את הפקק, מזג לז'אן קלוד ואמר: "זה מה שיוצא מהטרואר שלנו בהרי יהודה. למה שלא תעשה אצלנו את מה שעשית בקליפורניה?".
בקיץ 2010, אחד החמים בשנים האחרונות, כבר פיקח ז'אן קלוד ברואה על הבציר בצרעה. את ימי הבציר ליוו שלושה שבועות של חמסין, והענבים כמעט התבשלו על הגפנים. בשבוע שעבר שתיתי את Misty Hills, יין הדגל של היקב שמופק רק בשנים מיוחדות, מבציר 2010. הוא יהיה אחד היינות המענגים ביותר שיופצו כאן לקראת החגים.
פתאום נעלמה ה"ירקרקות" המאפיינת את היינות האדומים היבשים של ישראל. מרקם של פרי רך עוטף את השלד המוצק של האדום הזה. "אמרתי להם שצריך לקבל החלטה אמיצה", מסביר ברואה. "החום הנורא הביא את הפרי לבשלות מתוקה עתירת סוכר בטרם הגיע לבשלות פנולית שמעניקה לו את היובש הטניני ואת היכולת ליצור שלד של יין שיישמר שנים ארוכות. הצעתי לאנשי צרעה לקדש את הטעם הטוב על חשבון המעלות האחרות. המתכתיות הטנינית היא לא חזות הכל. אני, למשל, מוציא תמיד את שקית התה שלי הרבה לפני כולם. אני מעדיף את טעם הפרי הראשוני לפני שמשתלטים עליו טעמים נוספים", מסכם האיש שהפה שלו קבע את טעמי היינות הגדולים ביותר בעולם.
פיק מחייך ומזכיר כי ברואה "אפילו הציע לנו לשטוף את החביות היקרות ביותר שלנו במים לפני שניישן בהן את היין". ברואה מאשר את הסיפור במשיכת כתפיים של מומחה. "נו, זה ידוע שבארצות חמות ליין יש בעיות ברומן שלו עם החבית". האקלים הוא חלק מהמושג "טרואר", שמאחד את האדמה עם כל נתוני הטבע שגדלים עליה.
כשברואה נשאל אם היינות של צרעה ייכנסו כעת לרשימת כל יינותיו המהוללים, כולנו נזכרים פתאום שהיינן הגדול הוא בעצם בנו של משורר: "מה שחשוב זה לא מה שאני עשיתי, אלא מה שעשה הטרואר שבו עשיתי זאת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם