פרח התקווה: כך נולד יקב טוליפ
יצחק יצחקי חיפש לעשות משהו טוב בפנסיה שלו ובחר להציל את החוג לעשיית יין בכפר תקווה שנקלע לקשיים ועמד בפני סגירה. כך נולד יקב טוליפ
בשנה הבאה יחגוג יקב טוליפ עשור לקיומו, וזה הזמן לעסוק גם בפן החברתי המיוחד שלו. היקב שוכן בכפר תקווה שבפאתי קריית טבעון, מול פסלו של השומר המיתולוגי אלכסנדר זייד. כפר תקווה נוסד בשנות השישים של המאה שעברה במטרה לספק חיים מלאי יצירה משקמת ותקווה לאנשים בוגרים בעלי צרכים מיוחדים. בין שאר העיסוקים שיזמו מנהלי הכפר היה חוג לעשיית יין.
>> הבר של מסעדת המזללה נבחר לאחד מהטובים בעולם
>> הקאמבק של האוכל ההודי
>> ניר צוק פותח מפעל לדברי מתיקה
בשנות התשעים הגיע למקום ד"ר ארקדי פפיקיאן, יינן חרוץ ומוכשר שעלה ארצה מברה"מ והיה בעל השכלה אונולוגית רחבה וניסיון רב בתעשיית היין. בדומה לכל עולה חדש זכה לעבודה באחד היקבים הגדולים בישראל, עד שאופיו היזמי וכישרונו הוציאו אותו מהר מאוד מחוץ למסגרת הממסדית.
פפיקיאן היה מראשוני הייננים בישראל שזיהו את התסיסה של המהפך בעולם היין המקומי, ורבים מיקבי הבוטיק שנוסדו באותה תקופה שכרו את שירותיו. בשנות התשעים נפוצה הבדיחה כי מחצית מהיינות בישראל מותססים בהדרכתו של ארקדי פפיקיאן. אניני יין טענו שהם מצליחים לזהות את "הטעם הפפיקיאני" ברוב היינות של היקבים הקטנים - טעם של יין עם גוף כבד בדגש על עוצמת הפרי.
בשביל פפיקיאן היה החוג בכפר תקווה עוד מקום עבודה, ואילו לאנשי הכפר הוא סיפק עוגן תעסוקתי שחיבר אותם למציאות. אנשים טובים רכשו את היין כדי לתרום לפעולות האנושיות החשובות שבמקום. באחת מתוכניות הטלוויזיה שהנחיתי בשנות התשעים הגיע פפיקיאן כשהוא מלווה בחניכיו, והצופים הוזמנו לתרום באמצעות רכישת היין.
בתחילת שנות האלפיים החליט המהנדס יצחק יצחקי לפרוש מעבודתו, אחרי שניהל במשך שנים את חברות הבנייה הגדולות בישראל. את כישוריו הראשונים רכש בבית הספר החקלאי כדורי, בדומה למיטב הנוער בימיה הראשונים של המדינה. אביו היה יהודי ציוני שעלה מפולניה כבר בראשית המאה שעברה והספיק לשרת בגדוד נהגי הפרדות שהקים זאב ז'בוטינסקי. יצחקי, על פי המסורת הפולנית, נשלח ללמוד הנדסת בניין.
אחרי פרישתו שמע יצחקי, תושב קריית טבעון, כי החוג ליין בכפר תקווה שמעבר לכביש נקלע לקשיים ועומד בפני סגירה. הוא מבחינתו רצה "לעשות משהו טוב בפנסיה שלו" והחליט לסגור מעגל אחרי לימודיו בכדורי - ובכפר תקווה היתה לו הזדמנות לתפוס כמה ציפורים במכה אחת: לחזור דרך תעשיית היין לחקלאות הישראלית ולעזור במצווה חברתית חשובה. כך נולד יקב טוליפ.
בהסכם שנחתם עם כפר תקווה הוענקה ליצחקי האפשרות להפעיל מחדש את כישוריו כמהנדס בניין, והוא בתגובה הפך את הרפת הנטושה ליקב מודרני. רועי, בנו של יצחקי, מונה למנכ"ל היקב, ובהמשך הצטרף לצוות כיינן הראשי גם תמיר ארצי, בן למשפחת כורמים ותיקה ובוגר הפקולטה לחקלאות ברחובות.
היינות האדומים של טוליפ זכו לשבחים רבים, ובשנת העשור של היקב יפיקו בו 160 אלף בקבוקים. לסירה מסדרת הרזרב הוענק הציון 90 מהאמריקאי רוברט פרקר, שקובע גורלות בעולם היין. אם אתם מזדמנים ליקב, בקשו אותו והשוו את הטעם לשיראז של טוליפ - כך תקבלו שיעור מעניין בתולדות היין המודרני. זן השיראז הוא, למעשה, זן הסירה שהתגלגל במאה ה-19 מצרפת לאוסטרליה ושם שונה שמו. שני ה"אחים" פיתחו תכונות גנטיות שונות בגלל האקלים השונה שבו גדלו, וביקב טוליפ מצליחים להמחיש היטב את ההבדלים האלה.
ובכל זאת, אל תוותרו גם על הלבנים של היקב. 17 אלף בקבוקים של יין לבן מגוורצטרמינר וסוביניון בלאן כמעט לא מגיעים למדפי החנויות משום שהמסעדות בישראל חוטפות את רובם. ישנה גם מהדורה קטנה של יין לבן טוב עוד יותר, "הלבן של פרנק": יין מודרני שמופק מענבים אדומים של קברנה פרנק עם מעט סוביניון בלאן שמוסיף לו חמיצות מרעננת. ה-White Franc הוא הברקה לבנה של יקב אדום, והדשן מכולם הוא הפורט של טוליפ שהתיישן בחביות של הקוניאק רמי מרטן. על תווית בקבוקו מתנוסס ציור פסטורלי של אחד מחברי כפר תקווה שתמיד אומרים: "תווית אפשר לשים על בקבוק, אבל לא על בני אדם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם