אוצרות שמתגלים לאט: ביקור בהלסינקי
בירתה של פינלנד הוכרזה כבירת העיצוב העולמי ל-2012. העיר, ששליש משטחה הוא פארקים, מתאימה לטיול רגלי. בקרו במוזיאון כיאסמה ובאולם פינלנדיה, ואל תוותרו על חוויית הסאונה
>> ואיך הלסינקי בחורף?
>> דובי גריזלי באלסקה
>> הרכבות התחתיות המגניבות בעולם
הלסינקי היא למעשה שתי ערים שונות, לכל אחת מהן - העונה ומנהגים משלה. השנה מציינת הלסינקי 200 שנה כבירתה של פינלנד - בשנת 1812 העבירו השליטים הרוסים את הבירה מהעיר טורקו לכאן.
אבל זאת לא הסיבה לביקור הנוכחי. הוזמנתי לכאן מכיוון שהלסינקי נבחרה לבירת העיצוב העולמי לשנת 2012. מה זה אומר בדיוק? זהו תואר של כבוד המכבד מקומות שמשתמשים בעיצוב כ"כלי לשיפור החיים החברתיים, התרבותיים והכלכליים". לפניה קיבלו את התואר טורינו ב-2008 וסיאול ב-2010. אבל התחושה היא שהתואר הומצא במיוחד בשבילה.
העיצוב להלסינקי הוא כמו הספרות לדבלין או הסמבה לריו. הוא המחשה תרבותית של האופי הלאומי. הפינים הם עדינים ורגישים לפרטים. חוץ מאלבר אאלטו הגדול, מעט מאוד מעצבים פינים ידועים מחוץ למולדתם. אבל עבור הפינים עצמם, שמות המעצבים שגורים בכל בית. הרהיטים שיצרו בשנות הארבעים והחמישים - מה שפעם היו פריטים לא יקרים של יומיום - נחשבים היום פריטי אספנים ועוברים מבית לבית, מדור לדור.
בירת העיצוב של העולם מציעה תוכנית מלאה באירועים, ולכן אפילו אם עיצוב לא מעניין אתכם, זהו זמן טוב להגיע לשם. הדבר הנפלא בנוגע להלסינקי,
האופי של העיר הזאת לחוף הים הבלטי הוא דבר חמקמק. לפעמים זה נדמה כמו מזרח אירופה, עם חשמליות ובניינים שטוחי חזיתות, ובצדדים אחרים, בייחוד ליד המים, זה נדמה כמו סקנדינביה. דבר אחד ייחודי לחלוטין הוא ארכיטקטורת ה"יוגנד", סגנון הארט-נובו שהושפע מאוסטריה ובא לידי ביטוי כאן, בסוף המאה שעברה, כסוג של אגדה אורבנית.
אחד הבניינים החדשים יחסית במרכז העיר הוא מוזיאון כיאסמה (Kiasma) לאמנות בת זמננו, שעיצב הארכיטקט סטיבן הול בשנות התשעים של המאה הקודמת. יש סביבו מעט מחלוקת, לא רק מפני שהוא מודרני יחסית לשאר העיר - ההלסינקאים שמרנים כשזה נוגע לארכיטקטורה - אלא מפני שהוא אחד הבניינים היחידים שנוצרו בידי זר. הוא אולי לא מהמשובחים של הול, אבל המבנה המעוגל מבפנים, העשוי מבטון ובעל תקרת הזכוכית, מוכיח שהאיש יודע לעבוד עם אור.
במרחק כמה דקות הליכה נמצא אולם פינלנדיה של אאלטו, קרחון מודרניסטי שמשקיף על אגם טולו. הוא מרוצף בשיש קררה, חומר שמתאים לטמפרטורות הקיצוניות בהלסינקי. המקום הטוב ביותר שממנו ניתן לראות אותו הוא סיניסן הובילן (Sinisen Huvilan), בית קפה מעבר למפרץ. מכאן אפשר להעריך את מה שאאלטו יצר כשהציב פס שחור מאוזן לאורך החזית - בזווית הזאת הקו מתחבר עם המגדל של המוזיאון הלאומי של פינלנד שמאחוריו, כאילו שהבניין שקוף.
מעבר לתרגילים ויזואליים, אפשר לבלות פה סוף שבוע שלם בשאיפת המורשת של אאלטו, ואז כדאי גם לקחת מונית לביתו של הארכיטקט המנוח בפרברים הצפוניים - זהו שיעור באלגנטיות מודרנית. בתוספת למורשת הקיימת וכחלק מתוכנית בירת העיצוב העולמית נחנכו בניינים חדשים אחדים. אחד מהם הוא הכנסייה הלותרנית של הדממה בקאמפי. מבנה העץ הקטן הזה, שמעוצב כמו כיפת ביצה ויושב באופן לא הולם ליד מרכז קניות בקצה הסואן של כיכר נרינקה, הוא מקום מפלט מהעיר. הוא תוכנן בידי ארכיטקטים של ה-K2S, ויש בו מינימליזם לא מתיימר. הפנים האובלי הוא עבודת אומן מופלאה - התחושה היא כמו להיות בתוך גיטרה.
אם אתם מעדיפים חללים פחות רוחניים ויותר קרביים, תמצאו כאלה במרחק עשר דקות הליכה צפונה משם. מדובר בכנסייה החצובה בסלע. המבנה הזה משנות השישים הוא ממש המאורה של הרשע מסרטי בונד. הוא פוצץ בדינמיט אל תוך סלע הגרניט, והקירות הגסים שלו מצופים בכיפת נחושת כמו מטבע שנשחקה בדרך. יש בה כוח מוזר שהופך לפלאי בעזרת העובדה שהיה לי מספיק מזל לבקר שם בדיוק כשרביעיית מיתרים עשתה חזרה.
הלסינקי אינה עיר יפה ממבט ראשון - היא לא סנט פטרסבורג מעבר לים הבלטי - אבל אוצרותיה מתגלים לאט. זאת עיר של מבט שני, של פרטים קטנים. רק צריך להביט במרזבים כדי לראות את רמת תשומת הלב שמשקיעים פה בנוף העירוני. זה אולי נשמע סוטה, אולי קיצוני, אבל בכל מקום שאליו נשאתי מבט, המרזבים עוצבו בקפידה מסביב למסב או הוסתרו היטב בחזית. אפשר לעשות סיור שלם שיתמקד בידיות הדלתות, במנורות המרפסות ובשאר פריטים משונים.
אם אתם מתעניינים בעיצוב הקשור לצריכה, הלסינקי היא אוצר בלום, בייחוד למודרניסטים הקלאסיים. נסו את חנות היד השנייה של ארטק, 2nd Cycle, אחד המקרים הבודדים של מותג שממחזר מוצרים של עצמו. מעבר לכיכר, מול כיאסמה, יש קוביית זכוכית בשם "החנות הסודית", שם תמצאו פריטים פחות אורתודוקסיים. אתם גם צריכים לבקר ב-Eat&Joy, שוק אוכל אורגני המציע ערמות של לחמים, גבינות אורגניות, ריבות, סלמון מעושן ובשר צבי.
בירת פינלנד יושבת על "דרך המלכים" בין סנט פטרסבורג לשטוקהולם, בירות של שתי מעצמות ששלטו בה 500 שנים. היא עיר קומפקטית ונקייה, ששליש משטחה מוקדש לפארקים. חצי האי שעליו היא יושבת מוקף מצדו האחד בים ובמאות איים ומצדו האחר ביערות ובאגמים.
סיור בן יום בהלסינקי יכול להתחיל במרכז הישן ליד כיכר הסנאט. הכיכר עצמה היא סמל להרמוניה, והמבנים המקיפים אותה בנויים בסגנון ניאו-קלאסי שאפיין את המאה ה-19. הקתדרלה הלותרנית וסמלה של העיר נמצאת בפינה הצפונית של הכיכר. לא הרחק משם נמצאת כנסיית אוספנסקי, הכנסייה האורתודוקסית החשובה של פינלנד.
הליכה מערבה מן הכיכר תוביל למזח ולכיכר השוק אל מול בית הנשיא. בימי הקיץ מוצבים הדוכנים גם בשעות הערב. בקצה הדרומי של הכיכר ניצב מבנה השוק הישן המארח בין כתליו דוכני מזון. מהכיכר מערבה מוליכה שדרה רחבה, אספלנדיה, שהיא שדרות האליזה של העיר. השדרה פוגשת ברחוב הראשי, מאנרהימינט.
ביקור בהלסינקי לא יהיה מושלם ללא סאונה. אז אל תוותרו על החוויה, שהיא הפולחן החברתי המוכר ביותר בפינלנד. תושב מקומי אחד תיאר את הבילוי כ"אמנות של להיות לבד, ביחד". למרות הדימוי, הסאונות הציבוריות הן נפרדות, לנשים ולגברים, ורק הים משותף לשני המינים. פעם היו בעיר 200 סאונות ציבוריות, אבל היום, כשהפינים נוטים להשתמש בהן בבית, יש רק ארבע, ובקרוב תצטרף אליהן סאונה חדשה, קולטוריסאונה 12, הנבנית ממש על המפרץ. בעת כתיבת השורות זה עדיין היה אתר בנייה, אבל בקיץ תוכלו לחמם את עצמכם בסאונה ולקפוץ אחר כך היישר למים הקרירים של המפרץ.
למעשה גם כיום אפשר להתרענן במי הים לאחר הבילוי בסאונה. על האי ואסיקהסארי, כ-15 דקות שיט מן העיר, ממוקמת סאונהסארי. למעשה זהו אי-סאונה, המאפשר שכירתם של סאונות ושל שירותי קייטרינג במסגרת פעילות חברתית (הכוללת הרבה בקבוקי בירה) או עסקית. עיתונאים מעשר מדינות שהתארחו בעיר בחודש מרס קפצו עירומים למי הקרח, ולמרבה הפלא כולם יצאו מן המים בריאים ושלמים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם