נהר הפרא: דובי גריזלי וראפטינג באלסקה
130 ק"מ של שיט במי הקרח המרוחקים ביותר של נהר הקופר במשך חמישה ימים ללא קשר עם העולם החיצון היו הרפתקה מלהיבה, אך גם מפחידה
>> ביקור במלון דיסני בהוואי
>> תחת שמי הונג קונג
נהר הקופר זורם, קר ומהר, מתוך לבה של אלסקה. לאורך קרוב ל-500 ק"מ הוא עובר דרך קניונים מסולעים וקרחונים, עד שהוא מתפצל לתוך דלתא בוצית ומשם למפרץ אלסקה. למרות שמו - נחושת - כיום זהו נהר של דגי סלמון, של כלבי ים וגם של אנשים שטובעים במימיו. וכאשר אני מצויה בתוך המים האלה, הדמיון שלי מסתחרר.
כעת, ביום קיץ שמשי, אני שטה ברגיעה עם הזרם של הנהר. בעלי סם ואני נבלה את חמשת הימים הבאים לבד ובזוגיות הדוקה. אנו בתחילתו של מסע ראפטינג לאורך 130 הק"מ המרוחקים והמבודדים ביותר
המחשבה על כך מלהיבה אותי, אך גם מפחידה מאוד. "אנחנו לא רוצים להגיע לסלעים האלה", אומר סם. הוא מצביע לעבר "סלמון פוינט" במורד הזרם, קבוצת סלעים שבה אנשים דגים דגי סלמון באמצעות רשתות. שלושה שבועות לפני כן, נפל דייג מן הסלעים לא הרחק מכאן וטבע, וגופתו נסחפה בנהר.
הסירה שלנו מתקדמת לעבר הסלעים בידי זרמי המים המשתלבים של הנהרות צ'יטינה וקופר. סם חותר חזק ומתחיל להזיע. בסירה שאורכה 4.3 מטרים יש רק מקום לחותר אחד, כך שכל מה שנותר לי זה לשבת ולצפות. כאשר החלטנו לעשות שיט ראפטינג בנהר הקופר, שקלנו לשכור את שירותיהם של מדריכים. הבעיה היתה שהמדריכים שהכרנו ושסמכנו עליהם כבר היו תפוסים. בנוסף לזה, הם בעצמם אמרו לנו שעם הניסיון שצבר סם בנהרות, כביולוג וכדייג, אין שום סיבה שלא נסתדר בעצמנו.
אולם בעודנו מתקרבים במהירות ל"סלמון פוינט", סם תהה שמא עשינו טעות. הוא חתר במרץ והציב את הסירה ב"מצב מעבורת", שמשמעותו היא שהחרטום ניצב בזווית מרוחקת מהחוף בניסיון למנוע מהסירה להתרסק על הסלעים או להיסחף למערבולת מסוכנת. הדייגים שניצבו על הסלעים צפו בנו ונראה שהזמן עובר לאט יותר. היינו קרובים דיו כדי לראות את עיניהם. ואז הזרם סחף אותנו על פניהם וזרק אותנו לצד האחר בכיוון "וודס קניון".
כשהגיעה שעת אחר צהריים מאוחרת בחרנו להקים את האוהל שלנו על הגדה החולית ופתחנו את שקי השינה. "יש הרבה סימנים שדובים מסתובבים כאן", אני אומרת בעודי מביטה בשיחי הערבה ובעצי קוטנווד. "כן", משיב בעלי. סם, יותר מכל אדם אחר שאני מכירה, מרגיש בבית במרחבים של אלסקה. פעם הוא התעורר באוהל כאשר דוב שחור נוגע בכתפו. לפני שנים, כאשר ראה נקבת דוב גריזלי מתקדמת לעברנו עם שלושת גוריה, הוא שלף אקדח בקור רוח וירה בקרקע על מנת להבהילה ולסלק אותה. אבל כאן, עכשיו, אפילו סם חשדן וזהיר.
בחרנו להקים כאן את האוהל לאחר שבאתר המקורי שתכננו להקים אותו היו יותר מדי עקבות של דובים. הבערנו מדורה והרתחנו מים כדי להכין ארוחת ערב. בבוקר למחרת חלפו על פנינו 12 אנשים בשתי סירות גדולות יותר. הם קראו לעברנו שואלים וצועקים היכן אנו מתכננים לעשות את חניית הלילה הבאה. "דואי קריק", השיב להם סם. "תיזהרו מדובים", צעקה אישה מאחת הסירות. כולנו נופפנו בשמחה האחד לעבר האחר. אלו האנשים האחרונים שנראה בארבעת הימים הקרובים.
השיט נעשה קל יותר. גם תמונת הנוף השתנתה לאחר שהשארנו מאחור את השיחים הנמוכים ואת הגבעות של פנים אלסקה לטובת מבט על הרים שפסגותיהם מכוסות שלג ועל עצים גבוהים ירוקי עד שצומחים לאורך קו החוף. בעודנו שטים, סם ואני הצלחנו לדבר על העבודה, על המשפחה ועל התוכניות שלנו לעתיד.
ביום השלישי ראינו על החוף דובה חומה יחד עם שני גורים. בהתחלה הם היו רחוקים מאוד, עד שבקושי יכולתי לזהותם. בעת שהסירה קרבה אליהם ראיתי את הדובה עוצרת ומביטה לעבר גוריה. הלב שלי החסיר פעימה. איך אפשר לזהות שנהר הוא נהר פרא? אפשר לנסות להפליג עם הזרם ולהאזין לשאונו. אפשר גם להכיר אותו דרך הנתונים שלו: נהר קופר מזרים 3.78 מיליון ליטר מים בשנייה.
אפילו בקיץ הטמפרטורה של מי הנהר בקושי עוברת את אפס המעלות. ועם הזרימה המהירה ואדמת הסחף הכבדה, מי שנופל למים בלי חגורת הצלה מרב הסיכויים שהוא יטבע וגופתו לא תימצא לעולם. אפשר להגדיר את הנהר גם דרך ההיסטוריה שלו. שמו של הקופר מקורו בעפרות הנחושת שנמצאו בחלקו הצפוני.
בשנת 1908, בעקבות הפעלת מכרה נחושת בהרים, נסללה מסילת ברזל שהתפתלה לאורכו של הנהר. המכרה הזה ננטש כבר לפני עשרות שנים, ב-1938. כיום הוא עיר רפאים ואטרקציה תיירותית. אם תחזרו בעקבות הנהר אל אמצע המאה ה-19 תפגשו באירוע שבו שבויים מאלסקה הרגו את שוביהם הרוסים בעת שנסעו במעלה הנהר הקפוא. ועוד אלפי שנים לפני כן, האתבסקנים המקומיים (שמו האחר של הנהר הוא אתנה) חיו לאורך חופי הנהר.
כיום מוצאים שם דייגים פרנסתם וזאת בעונות מוגבלות מאוד. הנהר משמש כאזור הרבייה של שני מיליון דגי סלמון, על סוגיהם - הצ'ינוק (קינג), האדום והכסוף - השוחים במעלה הזרם כדי להטיל ביציהם. ניתן להכיר את הנהר בצורה אינטימית יותר באמצעות סופות החול שפוקדות אותו בשעות אחר הצהריים או באמצעות הערפל המקפיא שעוטף את הנהר בשעות הבוקר המוקדמות.
ויש עוד סימנים: כלבי הים המתיזים מים בעודם עסוקים במרדף אחר דגי סלמון; והבונה, הקויוט, השועל והזאבים שמשוטטים בסביבתו. ואולי הנהר הוא פשוט המים הקרים בקצות האצבעות שלי בעת שאני מושיטה את ידי מעבר לדופן הסירה ומכניסה אותה לנהר? הנהר הוביל אותנו מטה דרך ההרים עד שהוא נשפך לאגם מיילס, היושב בין שני קרחונים. הזהירו אותנו שהאגם, שקוטרו 5 ק"מ, נחסם לעתים על ידי סכרים מקרח גם באמצע הקיץ. לכן נשמנו לרווחה כאשר גילינו שאין גושי קרח במים.
בצד האחר של האגם הבחנו בגשר שיוביל אותנו חזרה לציוויליזציה. מחר נחצה את האגם. ההרפתקה הלכה וקרבה אל סיומה. אולם בלילה החשוך התעוררנו למשמע "בום" אדיר. התיישבנו בשקי השינה שלנו והקשבנו. התברר ש"קרחון מיילס" מתבקע, וחתיכות קרח ענקיות נפלו והתרסקו ברעש עז אל תוך האגם. ושוב, ושוב, לאורך כל הלילה. לא הצלחנו לישון. לא רק בגלל הרעש, אלא בגלל המשמעות של מה שקרה.
כאשר הגחנו מן האוהל למחרת התברר שחששותינו התאמתו. המעבר לצדו האחר של האגם התמלא בגושי קרח, שכל אחד מהם היה בגודל של בית. "אולי נצליח לעבור דרך שם", אני אומרת ומצביעה. ואולם, בדיוק באותו רגע, עוד גוש קרח התנתק מהקרחון, עשה "ספלאש" אדיר והזדקר מן הים לגובה של יותר מ-6 מטרים. "דבר כזה יכול למחוץ אותנו", אומר סם.
החלטנו להמתין לילה נוסף ולראות, אולי הקרח ישוט למקום אחר. אבל בינתיים הקרחון המשיך להתבקע. זמן קצר לאחר 12 בצהריים גילינו תעלה קצרה ופתוחה לאורך החוף, תעלה שעקפה את "פקק התנועה" של גושי הקרח. נכנסנו לסירה, וסם בחן את הזרמים כדי לדעת לאן הקרח ינוע, אם וכאשר. אז הוא חתר בזהירות והעביר אותנו בין גושי הקרח. הגענו מותשים לצד האחר של האגם. כבר קרוב לשבוע לא התקלחנו ויש לנו ריח של עשן מדורות.
על הגשר קרב לעברנו דוב חום וגדול. רגע לפני שהגיע אלינו עצר, הסתובב ונעלם חזרה בתוך היער. נותר לנו עוד לילה אחד על נהר קופר. הקמנו את האוהל בסמוך לגשר. שכבתי בחושך ליד סם, והדוב החום הוא כצל בקצה התודעה שלי. במורד הזרם, לא הרחק מאיתנו, חתיכת קרח בגודל של בניין בן 10 קומות התנתקה מ"צ'יילדס גלייסר" ונפלה לנהר. הנפילה עשתה רעש של רעם, והאדמה רעדה מתחתיי. חיפשתי את ידו של סם ואחזתי בה בחוזקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם