ראש גזר: קציצות גזר וחומוס לראש השנה
הגזר הוא אולי ירק צנוע משהו, אבל הוא בריא מאוד ואפשר להוציא ממנו אינספור מאכלים. שחר שילוח עם מתכון פשוט שיכול להיות חלופה או תוספת למאכלי הגזר המסורתיים של ראש השנה
בין שלל המאכלים ומיני הפרי והירק שנחים על שולחן ראש השנה, הגזר הוא היום-יומי והצנוע מכולם. אבל השורש הכתום ונטול האקזוטיקה מתהדר בסיבה כפולה לנוכחותו על הצלחות בערב החג. הסיבה הראשונה היא מילולית: רגע לפני שאוכלים את הצימעס, את סלט הגזר המרוקאי החריף או את ה"גזר חי" (אם אתם שריד נדיר לקיבוצניקים של פעם), נהוג לומר "יהי רצון מלפניך... שתגזור עלינו גזירות טובות".
הסיבה השנייה היא חזותית: צבעו הכתום של הגזר מזכיר את צבע הזהב, בעיקר אם פורסים אותו לעיגולי מטבעות, ולכן הוא מסמל שפע ועושר. שפע ועושר הם משהו שאני מרשה לעצמי לנחש שכל בית ישראל יאחלו זאת לעצמם בעוצמה יתרה השנה.
חיפשתי סיפורי גזר שיתלוו למתכון הכתמתם שהכנתי ומצאתי משהו אמריקאי-אוניברסלי, לאו דווקא יהודי, שאמנם לא מוציא את הגזר גבר, אבל הוא בכל זאת משל נחמד הנקרא "האם את גזר, ביצה או פול קפה?".
אישה צעירה אחת הרגישה שהיא עומדת לכרוע תחת נטל השגרה, והיא פשוט לא יכולה יותר. הלכה האישה לבית אמה להוציא קצת קיטור ולספר שהיא על סף ייאוש. לקחה האם את בתה למטבח ושפתה על הכיריים שלושה סירים עם מים רותחים. בראשון שמה גזר, בשני ביצה ובשלישי פולי קפה. כעבור כמה דקות היא כיבתה את הלהבות, הוציאה את הגזר מהמים והניחה בקערה ועשתה את אותו הדבר עם הביצה ועם פולי הקפה.
'מה את רואה?', שאלה האישה המבוגרת את הצעירה. 'גזר, ביצה וקפה', ענתה לה. האם קירבה את בתה אל הקערות וביקשה ממנה לגעת בגזר. היא עשתה זאת וחשה שהוא התרכך. אחר כך ביקשה האם מהבת לשבור את הביצה. היא עשתה זאת, ולאחר שהסירה את הקליפה, אחזה בביצה הקשה. לבסוף ביקשה מבתה ללגום מהקפה. הבת לגמה וחייכה בהנאה מהטעם והריח העשירים.
'אז מה כל זה אומר, אמא?', שאלה הבת.
'כל אחד מהשלושה האלה היה צריך להתמודד עם אותם תנאים קשים – מים רותחים', השיבה האם. 'כל אחד מהם הגיב באופן שונה: הגזר נכנס פנימה חזק, קשה ולא מתגמש, אך יצא רך וחלש. הביצה נכנסה למים שבירה, אבל הקליפה החיצונית הדקה הגנה על התוך הנוזלי עד שהתקשח. פולי הקפה הטחונים נכנסו פנימה ושינו את המים עצמם. איזה מהם הוא את?', שאלה, 'כאשר הקושי מקיש על דלתך, איך את מגיבה? האם את גזר, ביצה או פול של קפה?'.
האמת? הכי טוב גם, גם וגם – אם למישהו יש מושג איך עושים את זה. בינתיים, אנחנו נישאר עם הגזר המרוכך, שהבישול לא רק ממוסס את קשיחותו, אלא גם מדגיש את המתיקות שלו, מעצים את ריחו הנעים ומחזק את הצבע היפה.
זהו מתכון פשוט שיכול להיות חלופה או תוספת למאכלי הגזר המסורתיים של ראש השנה. הטעם של הקציצות מתקתק ומעודן ואפשר בהחלט לוותר על השום, אם רוצים לצמצם אפקטים של פוסט ארוחת חג. אם החגיגיות (קרי, אפקט הדאווין) חשובה לכם, אתם יכולים לצרור שלוש קציצות בגבעול ארוך של עירית ולהגיש כמנה לסועד.
החומרים (כ-24 קציצות):
8 גזרים בינוניים
2 חופנים נדיבים כוסברה קצוצה
⅔ כוס קמח חומוס
2 שיני שום כתושות
מלח
כמון
זרעי כוסברה כתושים
שמן זית לטיגון
ההכנה:
1. מקלפים את הגזרים, חותכים גס ומבשלים במים כ-15 דקות כך שניתן לנעוץ בהם מזלג אבל לפני שהם נעשים רכים לגמרי. מסננים, מצננים ושומרים את מי הבישול.
2. מרסקים את הגזרים בעזרת מזלג או פומפייה. צריכות להתקבל כ-3 כוסות דחוסות של גזר מרוסק.
3. מוסיפים לגזר את יתר המרכיבים פרט לשמן הטיגון. מוסיפים בהדרגה כחצי כוס ממי הבישול של הגזר, עד לקבלת עיסה יציבה.
4. מחממים שמן זית במחבת. ליצירת קציצה לוקחים חופן מהעיסה, צרים כדור, משטחים אותו ומטגנים על אש בינונית עד להזהבה משני הצדדים.
הזנה: 8. כל המרכיבים בריאים וטובים, אבל את הגזר גם בישלנו וגם טיגנו. המנה מתאימה גם לנמנעים מגלוטן.
ידידותיות לסביבה: 9. פרט לקמח החומוס, אפשר לקנות את כל המרכיבים בתפזורת. אין שימוש בחשמל והבישול והטיגון קצרים וכתמיד - לא ניצלנו בעלי חיים.
ידידותיות למשתמש: 9. המתכון פשוט מאוד (שימו לב לרשימת המרכיבים הקצרה), אבל הנקודה ירדה כי יש בו גם בישול וגם טיגון.
הדאווין: 7. קציצות הן לא סופלה ולא יעזור כלום.
זיל הזול: 9. המרכיב היקר היחידי הוא קמח החומוס.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם