חתונה איטלקית: אירופה בתמונה
בווילה רומאית עתירת יופי והסחות דעת, יצר זוג צעיר רגע של אינטימיות, שנייה לפני החתונה. תלמה אדמון מנציחה את אירופה בעדשת המצלמה
באחד האולמות הפרוצים לאור אחר הצהריים נערכה חתונה שקטה. דמויות מיתולוגיות צפו מן הקירות והתקרות ברוך צבעי פסטל, תכול ורוד וכתום דהה. מן הפרסקות גאו גלימות וזרועות מונפות של אלה רומאית מוקפת כדי זהב וזרי פרחים וראשי אריות, עולם איקוני שוקק אסתטיקה רוגעת בסגנון המנייריזם הרומאי משולב בקישוטיות רנסנסית. והיו גם תמונות פסטורליות של שביל כפרי ועתיקות רומאיות במרחק, שנגלו מבעד לווילון מצויר בירוק על כל קפליו הכבדים. התיירים ואורחי החתונה התהלכו לאט ובלחש על מרצפות מסוגננות, והתערבבו אלה באלה.
הקרדינל אִיפּוֹליטוֹ השני הוא שהחייה את הווילה הרומאית מעל "עמק ההתמכרות לתענוגות". כבן לשושלת אֶסְטֶה המפוארת מפרארה, היה למושל טיבולי מטעם השלטון הצרפתי ב-1550, אך הוא ניגש לשיפוץ רק לאחר שהפסיד במרוץ לאפיפיורות. ב-1560 ניצח על המלאכה הצייר-ארכיטקט-ארכיאולוג פִּירוֹ ליגוֹריוֹ, ובהמשך חברו אליו אמנים רבים. היצירה כמעט הושלמה ב-1572, יופי בתוך יופי, ואיפוליט השני זכה לראותה מגובה מרפסותיו, ומת. הוא נקבר בכנסיית סנטה מריה מאג'ורה הסמוכה.
חתן וכלה מתכוננים לחתונה בטיבולי, איטליה
צילום: תלמה אדמון
במאות הבאות נוספו תועפות נוי לגנים ולמזרקות, למערות ולבריכות הדגים, לפסלים ולטראסות המשתפלות נוכח עמק מפלי המים. בין התעוררות מחודשת לתנופת בנייה באו תקופות של עזובה והרס, בגלל מות בעלים או מלחמות.
אך בל נשקע בדיכאון: לקראת השעה חמש נאסף קהל על המרפסת הצופה אל בריכות הדגים. המתנה מתוחה וסבלנות מתעצמת לקראת קונצרט אחר הצהריים של מזרקת העוגב. המצלמות הודלקו, הנשימה נעצרה, השמש התלכסנה ממערב וחשפה גודש פרטים פיסוליים. חוגגים מקרב באי החתונה הגיחו אל מרפסות הווילה וגביעי שמפניה בידיהם. וזה התחיל.
בכוח המים והאוויר, כמו לפני חמש מאות שנים, שמע קהל הסמארט-פון לחן עטוף בצלילי מים נשפכים. מסביב
לעוגב שניגלה באפלולית הסלע ניצבו פסלי דיאנה ואפולו, הכריזו על שער שיש גדוש קשתות שמוליך רק אל המוזיקה.
המצלמות כבו בתום המופע שהפליא את אצולת רומא במאה ה-16. אכזבת שנות אלפיים נתלתה לרגע מעל הטראסות. כשנותר בגנים רק רחש מים נובעים מהמוני מזרקות נדיבות, עמדה הכלה הג'ינג'ית על מרפסת מעל לגנים והצמידה פקע ורד לדש חליפת החתן. הוא היה סבלני ומסור כילד, אבוד בתוך ההפקה ההיסטורית. היא הייתה נרגשת אבל ידעה מה צריך לעשות. עוד שעות אחדות תוכל לבעוט מעליה את נעלי העקב המרטיטות אותה בין חריצי המרצפות העתיקות. בינתיים נפנתה אל הצלם שפקד עליהם להתקדם לאורך שביל מאה המזרקות שראשי אבן מגחכים מעליהן.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טיולים וידיעת הארץ -
אקו"ם