קודר ומוגזם: טרנדים לעונת החורף, חלק א'
השפעות משנות העשרים, חליפות מכנסיים במקום חצאיות, אבני חן שממלאות את התלבושת ואלמנטים ספורטיביים להשלמת הלוק. הטרנדים לחורף, חלק א'
אולי ההצהרה הכי משמעותית לחורף הזה היא שלטון חליפות המכנסיים במלתחה הנשית. כל עונה מחכה עולם האופנה בקוצר רוח לראות מה תהיה היציאה של מיוצ'ה פראדה, שהציגה בתצוגת החורף חליפות מכנסיים גיאומטריות ואף חליפת מכנסיים ספציפית בצבע כתום נועז. מאוחר יותר בפריז, בתצוגת הלייבל הצעיר שלה מיו מיו, חליפות המכנסיים היו ההצהרה העיקרית.
מי שנודעה כאישה שלובשת אך ורק חצאיות נכנעה בעצמה לגחמה האופנתית והגיעה לטקס הפתיחה של התערוכה בכיכובה במוזיאון המטרופוליטן, כשהיא לבושה בחליפת מכנסיים עשויה ברוקד, וזו הייתה חתיכת הצהרה, שאישרה למעשה שזוהי האמירה החשובה ביותר העונה.
חליפות המכנסיים נראו כמעט בכל מקום העונה, בין היתר אצל: הרמס, ג'ורג'יו ארמני, דונה קארן, היידר אקרמן, פול סמית', פוצ'י, בלמן, איב סאן לורן, קנזו, סלבטורה פרגאמו, גוצ'י, לואי ויטון, סטלה מקרטני ועוד. המסר די ברור העונה: שמלות הן אאוט, וחליפות מכנסיים שולטות ביד רמה.
אחרי יותר מעשר שנים של שלטון הלוק הנשי חליפות המכנסיים החלו לתפוס מומנטום. הרוח נשאה את החליפה באוויר, כמו מעין שריקה, שהתגברה ונחתה סוף סוף כבשורה שחיכינו לבואה. הלוק הנוכחי של חליפות המכנסיים נע על הסקאלה שבין הדנדי לנערי, ואין ספק שזהו הטרנד הכי חזק בחורף הזה וכן הצהרה פמיניסטית חד משמעית.
החליפות האלה מעצימות את האישה ונותנות לה כוח, שמתבטא אצל רוברטו קוואלי בז'קט עם כתפיים של לוחמת ובמכנסיים מתרחבים
זהו פריט במלתחה למי שלא מפחדת מכניסה דרמטית לאירוע שטיח אדום, שבו כל הנוכחות לובשות שמלות קוקטייל עם עדיפות לשמלה השחורה הקטנה הקלישאתית, שנראית לעומת חליפת המכנסיים כל כך משעממת. תשאלו את סטלה טננט, שהגיעה עם חליפת מכנסיים של סלין לקבלת פרס דוגמנית השנה של מועצת האופנה הבריטית ואף בלטה בטקס הסגירה של האולימפיאדה בחליפה מוזהבת של כריסטופר קיין והשאירה אבק אפילו לקייט מוס.
האולימפיאדה שנערכה בלונדון השפיעה על רוב קולקציות הקיץ, אך שרידים ספורטיביים טפטפו גם לקולקציות החורף, והפעם בטייק חדשני שאינו ברור מאליו. בית בלנסיאגה, בראשות ניקולה גסקייה, הציג קולקציה שבמרכזה עומד לוק חללי עתידני נוסח האייטיז. אך בקולקציה הזו היו גם זרמים ספורטיביים. גסקייה הוציא למסלול סווטשירטים ספורטיביים הנושאים טקסטים טראשים כמו: Join A Weird Trip בוורוד, יחד עם מכנסיים אפורים שנראו כמו מכנסי טרנינג מעוצבים ונעליים שחורות בעלות שרוכים לבנים שהפכו כבר להיט בבלוגי אופנת הרחוב בזכות הסטייליסטית של בלנסיאגה מרי-אמלי סאוה, שנעלה אותן עוד בעונת התצוגות עצמה, מחוץ למסלולים, וגרמה לטרפת אחר הנעל הנחשקת. רשמו לפניכן: אחד האייטמים הכי מבוקשים העונה.
המעצב הנרי הולנד הציג בלונדון קולקציה שבמרכזה Hound Tooth (שיני כלב בעברית) בצבעוניות עזה ששילבה אדום עם ורוד, אך הבנות שלו לבשו גם קסדות רכיבה על חלקן נכתב באנגלית Ride It, והן כוונו לרכיבה על אופניים. אוברול אחד שהוצג על המסלול הזכיר מאוד את זה של נהגי המרוצים בסבנטיז.
בבית לקוסט הלכו הפעם על לבוש לסקי מקצועי, ועשו זאת בצורה בלתי צפויה בכלל, בהשראת תמונות סקי מקצועיות משנות ה-30, של תחילת המאה ה-20, וזה היה נראה סופר-שיקי. לקוסט עובר מהפך בימים אלה, וזהו לא אותו בית אופנה שאנחנו מדמיינים בזיכרוננו. הוא אורבני מתמיד. על המסלול הוצגו שכפ"צים בדוגמת קווילט, גרבונים צבעוניים, שמלות סריג, טרנינגים וטופים לסקי, גופיות ספורטיביות, סוודר אפור עם הדפס של גולש סקי, בסטייל וינטג'י שהופיע על השוליים של השרוולים, אוברול בצבעוניות כחול לבן, אדום, אפור עם רוכסנים שנתן תחושה של יושן ומגפיים שחורים מעור עם סוליית ספורט.
אחת המגמות המרתקות והמאתגרות העונה. עידן זה נקרא על שם המלך אדוארד השביעי שמלך בשנים 1901־1910. אדוארד היה בנה של המלכה ויקטוריה, והמוביל החברתי של העילית האופנתית שהנהיגה את התקופה, אם תרצו, סוג של איט בוי בימינו. התקופה האדוארדית מכונה גם "בל אפוק" (התקופה היפה בעברית), ואף על פי שהייתה קצרת ימים היא הייתה משופעת באמנות, ארכיטקטורה, ספרות, תיאטרון, מוזיקה, עיצוב ועוד, בעוד מערכת המעמדות בבריטניה הייתה בשיאה.
המגמה הזו נוחתת עלינו בחסות רכבת הקיטור של לואי ויטון - ממנה יצאו הדוגמניות אל מסלול התצוגה, שמופיעה גם בקמפיין - על רקע ז'קטים בעלי שובל ארוך המכונים Tailcoats. תאשימו בזה את הסדרה הפופולרית "אחוזת דאנטון", שיותר מ-12 מיליון בריטים ישבו מרותקים למסך וצפו בספיישל כריסמס שלה.
התלבושות הדקורטיביות של התקופה האדוארדית מתאימות באופן מפתיע להלך הרוח שהעולם נמצא בו כעת. המלך אדוארד השביעי קידם חשיבה מתקדמת בכל הנוגע לטכנולוגיה ולבוש. האדוארדים התחרפנו מקווי טלפון ומכוניות, בעוד העידן שלנו מביט באותו האופן על האייפון ומטוסים מהירים. פרט ללואי ויטון, הימים האדוארדיים נותנים סימנים גם בקולקציות של בתי האופנה: מיו מיו, ג'יילס, דאקס, גוצ'י, טמפרלי לונדון ואמפריו ארמני.
המעצב ג'יילס דיקון קיבל השראה ללייבל שלו ג'יילס מהאוסף של משפחת Messel האקסצנטרית שראה במוזיאון ברייטון, כמו גם מהמדים של הפנימייה היוקרתית לבנים איטון - שבה למדו גם הנסיכים וויליאם והארי - מתחילת המאה ה-20. מה שתפס אותו בתערוכה היו החפצים והבגדים מהתקופה, כמו גם עבודת היד והתחושה הכללית של כבוד ויוקרה. דיקון הוציא למסלול חולצת קולר ענוגה שמעליה נלבשה מעין חליפת טוקסידו נשית נוסח התקופה, והבגדים שלו באופן כללי נראו כאילו התכלו באש.
הוא טען שגם אלכסנדר מקווין וג'ון גליאנו השפיעו על הקולקציה המרתקת שלו במהלך תחקיר הבדים, רק שהוא לא רצה להישען הפעם רק על רומנטיות, אלא ללכת גם על טכנולוגיה, והכיל את כל ההשראות, תחת הקונספט של בית ישן ויפה שעלה בלהבות, ואם יש לך סיכוי להציל משהו ממנו מה תיקחי איתך?
אז זה הזמן לאמץ את צווארון הגולף הגבוה, תחרה וז'קטי Tailcoats. מי מכן שאהבה את טרנד שנות ה-20 בוודאי תשמח ללכת עוד אחורה לתקופה הדקדנטית ולאמץ את הצ'וקר עם הקמאו (Cameo) של סלבטורה פרגאמו. השאר מוזמנות להסתכל על הלוק הזה כמו על התיאטרון הכי טוב בעיר, כבסיס לחקר ההיסטוריה של האופנה.
בשירם "לוסי ברקיע היהלומים" שרו הביטלס על "הנערה עם עיני הקלידוסקופ", והביטוי הזה - תוך כדי זמזום השיר - חובק בתוכו את הווייב שהתחולל על המסלולים של עונת החורף. העונה הזו מלאה בהדפסים טריפיים מהפנטים. הדפסים ודפוסים (פטרנים) שחוזרים על עצמם בצורה שיכולה לגרום לסחרחורת כפי שנראו בקולקציות של לואי ויטון, מארק ג'ייקובס, מיו מיו, פראדה, רושאס, מידהאם קירשהוף, האוס אוף הולנד, קום דה גרסון, ורסוס, קנזו, מרי קטרנצו, קשארל, אטרו, מיסוני, פרינגל אוף סקולנד, ג'ונתן סונדרס ומי לא?
פראדה הציגה חליפות מכנסיים נוסח הסבנטיז, עם פסיכדליה בכתום וסגול, עם איפור באותם הצבעים, ששידר הפעם אנדרואידיות שלא מכאן. גם האביזרים שלה, כגון תיקים ונעליים, נראו הזויים ולקו בפסיכדליה. ג'ייקובס, לעומת זאת ערבב הדפסי פייזלי ופרחים; אצל ורסוס הפטרנים הופיעו בצבעוניות של שחור וסגול. אלה כיכבו גם במעילי הענק מבית קום דה גרסון שהגיעו בצבעוניות זרחנית, בהדפסי חוגת הטלפון הישנה של מרי קטרנזו, בפרינטים בצבעוניות של כחול וורוד ובסגנון האייטיז אצל קנזו, שלא לדבר על הצמד מידהאם קירשהוף, שהציגו אקסטרווגנזה פאנקדלית שיצאה מכלל שליטה.
זוהי עונה מוגזמת כבר אמרנו? וההגזמה באה הפעם גם בצורת אבנים נוצצות וקישוטים כמו רקמות עבותות. ה-Opulence מופיע העונה אצל גוצ'י, לנוון, שאנל, אטרו, אנטוניו מאראס, פוצ'י, ג'יילס, פראדה, ורסצ'ה, בלמן, לואי ויטון, דולצ'ה וגבאנה, ולנטינו, סלבטורה פרגאמו, פיטר פילוטו ועוד.
תצוגת שאנל התמקדה באבנים ומינרלים. הצבע הסגול שלט ועימו האבן אמטיסט, שהונחה על הבגדים. אפילו הגבות של הדוגמניות קושטו באבנים יקרות והפכו לאיפור הזוי.
בבית דולצ'ה וגבאנה התמקדו בלוקים עשירים של בארוק סיציליאני, עם דגש על הצבעים שחור וזהב, בעוד בבית בלמן הציגו עיצובים בהשראת העושר של ביצי פרבז'ה, כשהבנות נראו על המסלול כמו תכשיטים מנצנצים; בבית ורסאצ'ה הוצגו מעילי קטיפה עם צלבים עשויים אבנים בוהקות; בבית סלבטורה פרגאמו הוצגה רומנטיות שהתבטאה ברקמות על גבי שיפון ותחרה; בלואי ויטון נדחקו אינספור אבנים נוצצות על כל שטח רבוע של בגד או תיק; ואצל פראדה כמו בעולמה של כוהנת האופנה יש דיאלוג תמידי על טעם טוב וטעם רע כשהיא אוהבת לעשות דווקא ולעצב דברים שנראים כחוסר טעם משווע. פראדה הדביקה לחליפות המכנסיים שלה אבנים גדולות, או צירפה להדפסי המוזאיקה שלה תכשיטים והרבה מהם כחלק מהקונספט של התצוגה שעסקה בהנאה שבאופנה.
יש לציין שבמגמה הזו אפשר מיד ליפול לפח המוגזמות, שעוברת את הטעם הטוב, ולכן נציין שבית ולנטינו הצטיין במיוחד בעידון בכל הנוגע לשימוש ברקמות ואבנים, משום ששם הגזרות המושלמות והאלגנטיות נתנו את הטון.
אמנם לא כל אחת רוצה להיראות כמו עץ אשוח מקושט, אך אפשר ליהנות מהלוק הזה בשילובים של בדי תחרה וברוקד, או ללכת על קטיפה עם אבנים, כמו המכנסיים עמם צעדה הטופיסטית קרלי קלוס בבלמן, שצורפו לסוודר פשוט ויצרו מראה נונשלנטי ונוח יותר לעיכול. אגב, המכנסיים הללו כבר הפכו ללהיט ומופיעים כרגע במודעות הפרסומת של אתר הקניות נט-א-פורטה.
חלק ב' יפורסם מחר, חמישי
אקו"ם