ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

אופנה בממד אחר: עולם האופנה הווירטואלי בנסיקה

סקנד לייף הוא עולם שבו פועלים מעצבים וסטייליסטים, סוכנויות צלמים ודוגמניות, תחרויות יופי ותצוגות אופנה, והכל וירטואלי. גם את יכולה להיות קייט מוס. בחלומות

הרשתות החברתיות העלו מזמן את מגמת השיווק העצמי לדרגת אמנות. כאשר המדד המרכזי הוא פופולריות, הכלים הופכים להיות כאלה המוּכרים לנו מתחומים של פרסום ושיווק. סביר להניח שהשימוש הנפוץ ביותר בפייסבוק למשל הוא הנפקת מידע, שעשוי לנוע בטווח של תמונות של הילד או החתול ועד להגיגים עמוקים וקיומיים על דברים שקרו במהלך אותו יום. מחקרים ארוכים נכתבים על איך למעשה אנו בוחרות לייצג את עצמנו בצורה שבה נזכה למרב הפופולריות. אך ישנן רשתות חברתיות מסוג שונה, כאלו בהן הבנייה של האלטר אגו הווירטואלי שלך נוצר מבסיס שנלקח לא מתמונות מהעולם האמיתי.

שירה המפורסם של המשוררת יונה וולך "בעיות זהות" נפתח בשורות "ציפור מה את מזמרת, מישהו אחר מזמר מגרונך". אך בעיות זהות לא חייבות להיות דבר רע. עצמי את העיניים לרגע קט. דמייני לעצמך עולם שבו את דוגמנית על ואדריכלית בעלת חיי חברה סוערים שהיא גם מתקלטת במועדונים הגדולים ומעצבת אופנה. כל זה יכול להיות אפשרי בעולם חלופי שבו לא קיימות מכשלות כגון גנטיקה לא מוצלחת, העדר אהבה בילדות, משפחה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ושורת בחירות לקויות.

הצורך בחוויית פנטזיה אינו חדש בשום צורה. הקולנוע, שהיה צורת הבידור הפופולרית ביותר משך תקופה ארוכה, סיפק לנו מפלט למשך זמן קצוב. אותו מפלט נתן לנו דרך הזדהות לחיות את ההרפתקה באמצעות השחקנים המובילים. הזדהות הינה רכיב מרכזי בקולנוע כפי שהייתה בספרות. לחוש את האהבה/סכנה/התרגשות דרך הזדהות עם הדמות המובילה היא חלק חשוב בהנאה. 

לאט לאט, וכמעט בלי לשים לב, עולם המשחקים החליף במידה רבה את עולם הקולנוע. כיום מדובר בתעשייה שרווחיה השנתיים גדולים מרווחם של סרטים. אם בעבר משחקי מחשב נחשבו לחלק מעולמם של ילדים וגברים הרי טווח הגילים של השחקן הממוצע גדל, וכיום מדברים על יותר מ-43 אחוז של שחקניות נשים. בשוק קיימים משחקים רבים שמאפשרים לנו להגשים פנטזיות שונות כגון לדגמן, להיות כוכבות רוק ועוד. אך דבר מורכב יותר קורה כאשר המשחק מתרחש בתוך קהילה גדולה יותר וההשלכות של המשחק נעשות מקבילות לעולם האמיתי.

אחד מהמקרים הבולטים לטרנספורמציה בין העולם הווירטואלי לעולם האמיתי הוא Second Life - קהילה וירטואלית רחבה שפועלת משנת 2003. זהו למעשה אינו "משחק" מפני שאין בו חוקים או מטרה. במקום זה יש יקום וירטואלי רחב שמאפשר לכל משתתף ליצור לעצמו דמות מייצגת (אווטאר) ולפעול במספר רב של דרכים. האווטאר יכול להיות ממין שונה משל השחקן. הוא יכול להיות חיה, צמח או למעשה כל דבר שאפשר לדמיין. אותו אווטאר יכול להסתובב בעולם הממוחשב וליצור אינטראקציה חברתית מכל סוג. נכון ל-2012 בעולם הווירטואלי Second Life רשומים יותר מ-20 מיליון משתתפים, יש לו מטבע משלו עם שער חליפין מקביל לעולם האמיתי. הרישום וההשתתפות אינם עולים כסף, אך קיים בעולם מסחר רחב שמריץ מחזור עסקי של עשרות מיליוני דולרים אמיתיים מאוד בשנה. עולם העסקים מושתת על מכירת סחורות וירטואליות שונות שיוצרים המשתתפים השונים. אלו מגוונים וכוללים ריהוט, בתים, אדמה וירטואלית וכמובן פריטי אופנה.

מכיוון שלמראה של האווטאר חשיבות מרכזית בייצוג הזהות של מי שעומדת מאחוריה עסקי האופנה הווירטואליים פורחים. קיימות אלפי חנויות שמוכרות ביגוד וירטואלי במחירים הנעים בין סכומים פעוטים ועד פריטי לבוש שמחירם עשרות דולרים

אמריקאים. עולם האופנה הווירטואלי מגוון לחלוטין וכולל חיקויים של מותגים גדולים, מותגים וירטואליים מצליחים המגלגלים סכומי עתק ואליהם נוספו חברות אמיתיות שהחליטו להרחיב את תחום הפרסום ולהשיק מקבילות וירטואליות למה שהן מייצרות בעולם האמיתי. בתוך העולם הווירטואלי אפשר למצוא גם סוכנויות דוגמניות וירטואליות, סוכנויות צלמים וירטואליות, תחרויות יופי, תצוגות אופנה ומגזינים. מעצבים יכולים למעשה לנהל ליין אופנה וירטואלי משגשג שייצר הכנסה בלי לצאת מהבית. חלק מהמותגים הגדולים שעיצבו בגדים עבור אווטארים בשלב מסוים הפכו למותגים שיוצרים בגדים לאנשים אמיתיים.

גם אם לא בוחרים להצטרף לקהילה וירטואלית כגון Second life הכניסה של מחשוב לעולם האופנה הוא עצום. יש למשל חנויות וירטואליות רבות שמוכרות בעיקר דרך האינטרנט וחוסכות את העלות של שכר דירה והעסקת מוכרנים.

צילום האופנה מרטש את הדוגמניות לכדי יצורים בדיוניים, והפקות רבות נעשות על רקע מסך כחול או ירוק כאשר מוסיפים להן את הסביבה כדי לחתוך מחירי הפקה. עם זאת, חסכנות אינה הסיבה היחידה. האפשרות למשל בליצור מותגים לעולמות וירטואליים מאפשרת חופש פעולה מוחלט בזכות מגרש המשחקים והניסיונות האינסופי.

נפגשתי לריאיון עם "טטיאנה פוקס" (שם האווטאר) בבית קפה וירטואלי במקום שמשחזר את שכונת צ'לסי הבוהמיינית של ניו יורק בשנות ה-60 המאוחרות. טטיאנה היא מעצבת קנדית שהייתה אחראית למותג הווירטואלי Fab Pony וכן אחת מהמעצבות פורצות הדרך ב-Second life בזכות בניית קולקציה בעלת נראוּת דומה מאוד לזו של אופנת ה-Street ware היא מעצבת לאחד ממותגי הנעליים המובילים בעולם האמיתי וסגרה לבסוף את המותג הווירטואלי לאחר שלא הצליחה למצוא זמן להמשיך ולתחזק אותו.

טטיאנה היא גם דוגמה למיצוי הפוטנציאל המלא של קיום מותג רשת. מלבד עיצוב הבגדים היא בנתה ועיצבה את החנויות לבד (משימה לא קלה של תכנון תלת-ממד), היא מטפלת ברוב הצילומים הפרסומיים וגם נוהגת לתקלט באחת מתחנות הרדיו המוצלחות ביותר שקיימות בעולם החלופי. הריאיון מתורגם מאנגלית.

האם נכנסת ל-Second Life מתוך רצון להקים מותג ביגוד?
"נכנסתי לעולם הווירטואלי ב-2008. הורדתי את התוכנה והכל, אבל זה נראה מפחיד ומסובך מדי. עזבתי את זה וחזרתי אחרי ארבעה חודשים, אני אפילו לא בטוחה למה חזרתי. אחר כך לקח לי חודש להבין מה בדיוק קורה ואיך מפעילים כל דבר. בזמן הזה גם שוטטתי הרבה וראיתי שיש מחסור באופנת רחוב. היה לי כבר ניסיון של עשר שנים בעיצוב בגדים והתחלתי לבנות קולקציה ראשונה שהיו בה מעט פריטים".

היה לך מודל עסקי בהתחלה? חזון לגבי המותג?
"זה היה אורגני למדי, פשוט התחלתי לבנות וזה גדל וגדל. היה חשוב לי שהכל ישתלב. אם עיצבתי משהו והוא לא התאים לשאר הקולקציה אז הנחתי אותו בצד. זה לא מודל עסקי כמו שזו גישה ופילוסופיה לגבי איך אני רואה את המותג".

מה הופך מעצבת למוצלחת ב-Second Life?
"התמדה, פרפקציוניזם והבנה באופנה כמובן, הכוונה היא ליצור משהו ייחודי שיכניס את האנשים לחנות ויגרום להם 'ללבוש' משהו שאולי לא היו לובשים בחיים האמיתיים. העסק כאן דומה מאוד למה שקורה בחוץ, וזה כולל להתמודד עם לקוחות, דד ליינים וכו'".

אבל יש יתרונות, למשל, זה שלא צריך להחזיק עובדים, להתעסק עם ספקים וחומרים והזמנות. זה לא הופך את הכול לקל יותר?
"קיימות פחות מגבלות, כל מה שנוגע לחומרים ולתפירה זאת דוגמה טובה למגבלה בעולם האמיתי. גם אם רוצים לשנות צבע לפריט מסוים זה הרבה יותר פשוט לעבוד וירטואלית. אבל צריך להכיר תוכנות עיצוב ותלת ממד. את כל החלק של העיצוב דרך המחשב נאלצתי ללמד את עצמי כדי שאוכל לייצר מותג שיוכל להתחרות באחרים. יש עוד יתרונות, למשל אין כל עניין הניירת שנלווה לעסק. וזה מצוין כי אני נוראית בכל הצד הבירוקרטי".

ומבחינה כלכלית? האם זה עסק שאפשר לחיות ממנו?
"העולם הווירטואלי קשור לעולם האמיתי, ומצב הכלכלה לא טוב כמו שהוא היה ב-2008 כשהתחלתי. אני חייבת גם לעמוד בקצב הטכנולוגיה שהולכת ומשתפרת ובתחרות שהולכת וגדלה. חשוב שהלקוחות ירגישו שהם מקבלים תמורה בעד ההשקעה שלהם. הרבה חנויות נסגרו אחרי המשבר הכלכלי. זה עסק שקשה להתקיים ממנו. גם זה שאני עושה הכול לבד מוביל לשחיקה מסוימת. אני מחשיבה את המותג להתגשמות חלום יצירתי. הוא בהחלט הוסיף לא מעט להכנסה החודשית שלי".

ובמספרים?
"אני לא מספרת".

זה לישראל, כאן נהוג לשאול שאלות כאלו.
"אז זה לא נחשב טאבו כמו בקנדה?".

אמממ, לא.
"זה נשמע טוב, טוב שאנשים פתוחים יותר. אולי בקנדה אנשים סגורים יותר בגלל מזג האוויר".

זה לטוב ולרע, במזרח התיכון לא נהוג לשמור על גינונים או מרחב פרטי. ובנימה הזו שאלה פרטית נוספת, את גם מעצבת בחיים האמיתיים כרגע, האם את חווה את אותו סוג של סיפוק משניהם?
"עבדתי בתחום בערך עשר שנים, וגם היו לי קולקציות שאני עיצבתי. התכונות שמובילות את הרצון לפתוח עסק כמו סקרנות ורצון לדעת הכל נוכחות אצלי מגיל צעיר. הדחף הוא אותו דבר".

אז מדובר בעסק שנועד בעצם לבטא איזשהו צד יצירתי?
"העיקר הוא החלק היצירתי, כן. אני יכולה ליצור בעולם הווירטואלי גינה, או לעצב בגד, או לארגן מסיבה, כל דבר יצירתי שקשור ליופי מספק אותי".

יש לניהול עסק וירטואלי צד שלילי? את מספרת לאנשים שיש לך מותג וירטואלי מצליח?
"לפעמים אני מספרת. התגובה של אנשים היא לרוב בלבול. הם לא מבינים את הקונספט וחושבים שמדובר בסוג של משחק רשת דבילי. עם זאת, רוב האנשים נדהמים שיש עולם וירטואלי שלם שהם לא הכירו בו והם יכולים להיפגש עם אנשים מארצות שונות, לנהל יחסים רומנטיים, לעשות קניות וכולי. כשהם מבינים שאני עושה גם כסף אמיתי היחס לרוב משתנה. לא מעט אנשים ביקשו ממני שאעזור להם לפתוח עסק, אבל רוב הזמן אני לא מדברת על זה, בעיקר כי אין לי כוח להסביר. זה גם מאפשר לי לנהל חיים כפולים, שזה די קול".

נתקלת באנשים שסיפרת להם וגילו חשדנות?
'לא ממש חשדנות. בעיקר בלבול. שזה משהו שקשה לי להבין. לכולם יש היום טכנולוגיה בבית להיכנס לרשת הזאת; לכולם כמעט יש דף פייסבוק, ככה שאינטראקציה וירטואלית היא לא משהו שמעורר חששות, אני מאמינה ש-Second Life יהיה יותר גדול מפייסבוק בעתיד. עם כל עלויות השכר דירה בערים הגדולות, מחירי הדלק וכולי. כבר עכשיו נעשה נפוץ יותר לבלות עם משפחה וחברים באמצעים וירטואליים".

ולמה לדעתך פייסבוק מצליח יותר?
"הטכנולוגיה קצת יותר פשוטה. את שמה תמונה שלך אוכלת סנדוויץ' וכותבת שאת אוכלת סנדוויץ' וזהו. זה שתי חיות שונות מבחינת אינטראקציה. העולם הווירטואלי הוא הרבה יותר אקטיבי ופעיל, פחות מושתת על צפייה ויותר על מעורבות. למותג שלי יש דף פייסבוק, לי אין".

מה הפריט שעיצבת שאת הכי גאה בו?
"זה כמו לבחור בילד שאני הכי אוהבת".

ובכל זאת...
"אמממ, הפריט שאני לובשת הכי הרבה הוא ג'ינס עם גזרת מותן בכחול דהוי. עבדתי עליו כל כך קשה, הוא גם מתאים בדיוק לבוהו שיק שהולך כל כך חזק עכשיו".

הטרנדים באופנה בעולם הווירטואלי והאמיתי הם אותם טרנדים?
"בהחלט, והמעבר בין העולמות נעשה מהיר יותר. כל סגנון האינדי חזק מאוד כרגע".

יש חסרונות לקיום מותג וירטואלי?
"לנהל עסק וירטואלי יכול להיות גם בודד לפרקים, בגלל זה חזרתי אחרי תקופה לעבוד ולעצב גם בעולם בחוץ".

את עצובה לסגור אותו אחרי שהוא פעל והצליח כמה שנים טובות?
"אני תמיד ממשיכה קדימה. חוץ מזה אני מסתובבת עכשיו יותר בעולם. נראה לי שככה זה בחיים, כל הזמן זזים קדימה".

אחת מהתופעות המעניינות בעולם הווירטואלי שמעידות אולי עד כמה מרכזי הוא האווטאר שנשים שוחרות אופנה יוצרות לעצמן היא שילוב של פלטפורמות שונות. נשים רבות יוצרות לאווטאר שלהן דף פייסבוק חשבון טוויטר ובלוגים של אופנה. נפגשנו עם אחת מהבלוגריות הפופולריות ביותר כרגע: אמריקאית צעירה בת 23, שהפכה למובילת דעת קהל או לפחות סמל לאנינות.

מה גרם לך להצטרף ל-Second Life?
"התחלתי בערך ב-2006, אבל את האווטאר הנוכחי Harlow Heslop יצרתי שנתיים אחר כך. שיחקתי במשחק שנקרא ה-Sims ורציתי למצוא גרסה 'חיה' של אותו דבר. כשכתבתי 'עולם וירטואלי' Second life עלה. וככה בעצם הכל התחיל".

מתי פתחת את הבלוג?
"לפני שנה בערך. התחלתי לשים לב לבלוגים אחרים. בחלק מהם היו צילומים מדהימים. אחרי קצת זמן גם התגברה התשוקה שלי לאופנה".

הטעם הווירטואלי שלך דומה לטעם האמיתי?
"Harlow מתלבשת יותר יפה, אבל יש קווי דמיון. למשל אני תמיד אוהבת דברים פשוטים כמו ג'ינס וטי שירטס. את זה יש לשתינו במשותף".

החיפוש אחרי פריטים מהווה חלק מרכזי בחוויה שלך?
"אני קונה די הרבה בגדים, כן, אבל האטרקציה המרכזית היא יותר לפגוש אנשים חדשים".

מה הופך עיצוב וירטואלי למוצלח בעינייך?
"אני חושבת שתשומת לב גדולה לפרטים ואיכות גבוהה. אם מעצבת נותנת המון מעצמה אז זה תמיד ניכר. המותגים הגדולים למשל שומרים על פופולריות מסיבה טובה. עם זאת, תמיד יש גם כאלו קטנים יותר ומוכרים פחות שעושים פריטים מדהימים".

היתרון בעולם וירטואלי הוא שאת יכולה לשנות מין, גזע, צבע או כל מה שתרצי. אי פעם ניצלת את האפשרויות האלו?
"לא, אני די צמודה כל הזמן לזהות האמיתית שלי".

ולמה ליצור אתר ובלוג בנוסף לפלטפורמה המקורית?
"זאת דרך מצוינת להגיע לאנשים. אני משתמשת באתרים נוספים גם ככלי שיווקי. אני מנהלת בית קפה וירטואלי שיש בו כל מיני אירועים ומסיבות".

העולם הווירטואלי מציב שאלות חדשות במהירות הולכת וגדלה בנוגע לתחומים שונים. אופנה אולי עוסקת בנראה בעין, אך זו ללא ספק מתבררת כמרכזית גם בעולם אשר בו אפשר להמציא מחדש את החוקים. הבחירות שעונות על השאלות "כיצד ניראה" מייצרות כלכלה עצומה שמאכלסת יותר ויותר מותגים שנכנסים לעולם הווירטואלי מתוך כוונה להשיג נתח. בין אלו אפשר למנות את אדידס, ריבוק, הרמן מילר ועוד. הפלטפורמה הווירטואלית הולכת ומתקרבת לעולם האמיתי. במקביל היא יוצרת אפשרויות שלא היו קיימות בעבר. כאלו שכל חובבת אופנה יכולה ליהנות מהן.

כל התמונות מתוך: ubermagazine.blog.com; maisongartner.blog.com; virtualfashionfeed.com;
angiemornington.wordpress.com; crazyinsl.files.wordpress.com; 1pinkpill.files.wordpress.com; eatmystylee.wordpress.com; fashionloverssl.wordpress.com; colorsunited.wordpress.com

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...