עדשה מקומית: מסע צילום ייחודי בישראל
הצלם מקס ילינסון מציג בספרו "ישראל. בקטנה" סדרת תצלומים שתועדו במסע שהחל בהר חרמון והסתיים באילת בלי מפות ובלי תכנון מוקדם
בעודו מעביר את התמונות בבהילות אל מערכת העיתון, חלף על פני עדר פרות משוטטות ליד נחל יראון. ילינסון, שעובד ב"מעריב" משנת 2004, שלף מצלמה מיוחדת, ועשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: צילם. הדמיון ניצת, והתוצאה הראשונית היתה תצלום של פרות מיניאטוריות. התצלום הזה היה הסנונית הראשונה - או הפרה הראשונה - בסדרת תצלומים ייחודית שקרמה לאחרונה עור וגידים בספר "ישראל. בקטנה" (החממה של סטימצקי).
46 התצלומים שבספר צולמו בעזרת טבעת הממוקמת בין העדשה לגוף המצלמה- Tilt Shift Photography בעגה מקצועית. התוצאה: הדמיית זירה למיניאטורה - שימוש נכון בטבעת ממקם את האובייקט באזור התמונה בלי להזיז את המצלמה, וכך גורם ליתר הפרטים להיראות מטושטשים.
"כשאנו מתבוננים בטבע או במבנים אדריכליים, אנחנו שמים לב לפרטים הקטנים ולאחר מכן מרכיבים את התמונה המלאה, אבל בפרויקט הזה בחרתי למקד את המבט בנקודה אחת מסוימת שבעזרתה ניתן להשלים את המכלול", אומר ילינסון. "התמונה של הפרות החזירה אותי לספר האהוב עליי, של ג'ונתן סוויפט, "מסעי גוליבר".
"סוויפט האמין כי רק כך יגרום לבני האדם להכיר את סביבתם ולהבין כי לעתים מחשבתם לקויה. בחלק הראשון של ספרו הוא מתאר את הגיבור הראשי, גוליבר, שנסחף לארץ הליליפוטים, שם גובהו היה פי 12 מגובהם של ילידי האי. כמו סוויפט, ראיתי שאפשר לקחת כל דבר שאני רואה, להניח אותו על כף היד של מישהו ולהגיד: 'כך זה נראה מקרוב'. כך נראית ירושלים, כך נראה הצפון, וכן הלאה".
זהו ספרו השני של ילינסון (36), תושב חיפה. בספרו הראשון, "חי פה 2007", בחר לתעד את אנשי המקצוע והעסקים הזעירים רגע לפני שייעלמו לנצח, במסע שראשיתו בחנות קטנה ומטריפה של יעקב כהן, שהגיע מסוריה בשנת 1935 ומוכר חומרי ניקוי ומוצרי פרפומריה, וסופו במודעת אבל. הספר מוצג בספריית הקונגרס בארה"ב ובספריות אוניברסיטת הרווארד וסטנפורד.
המסע שהוביל לספר "ישראל. בקטנה" החל בהר החרמון והסתיים באילת, בלי מפות ובלי תכנון מוקדם. "לכל אזור בארץ מוטיבים משלו, גוונים שונים, בעלי חיים ואנשים שהופכים את המקום לסביבה חיה, פועמת ובועטת. חלקנו מתחברים יותר לצפון, חלק אחר למדבר ורבים מאיתנו ימצאו את עצמם במרכז", אומר ילינסון.
"הרי בסופו של דבר הכל עניין של נקודת מבט. את זה הבנתי כאשר הרכבתי את הטבעת בין העדשה למצלמה וגיליתי לפתע שכשאני מטפס על הר או עולה כמה קומות בבניין, אני מביט מנקודת מבטו של גוליבר. פתאום הכל נראה קטן ואני הענק. את התמונה של מתחם הבורסה, למשל, צילמתי ברמת גן כשטיפסתי על גג הבניין הכי גבוה באזור, לגג לא היו גדר או מעקה בטיחות, כך שמכל צעד לא נכון הייתי נופל מקומה 50.
כדי למנוע נפילה אשתי החזיקה אותי ושמרה על היציבות שלי בזמן שצילמתי. "חלק מהתגובות שקיבלתי בנוגע לספר החדש הן שאנשים שומעים מעין סאונד כשהם מדפדפים בספר, וחלק אומרים שיש דמיון בין התמונות לבין הציורים של הצייר קלוד מונה", מסכם ילינסון. "במקום שבו נכשלת העין האנושית מצליחה הטכנולוגיה, ובעזרת הצילומים הללו אפשר להיחשף לישראל אמיתית יותר. זו ישראל, זה מה שיש, לא צריך להראות יותר מזה, וזה מה שחשוב ויפה בעיניי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם