שלושים ענקים: אירופה בתמונה
במרום גבעות סחופות רוח בקונסואגרה שבספרד, ניצבה שורה של טחנות רוח מבהיקות. אלה הזכירו לבאים את הגיבור הנוגע ללב, דון קיחוטה
הנסיעה בלב הרמה החיוורת התמשכה כחלום, שהתודעה מבקשת לשווא לפרוץ מתוכו. נמנום ריקני תקף את יושבי המכונית, שבהו במרחבים צהבהבים, מקומרים לעתים ונעלמים באופק דהוי. צלילי פלמנקו עיקש נדפו החוצה מן החלונות ואבדו בנוף הצחיח. השירה נחבטה עכשיו בדפנות המכונית, ועל פני המדבר צפו והתאדו פניהם המיוסרים של רקדן ורקדנית. אש תשוקתם נמוגה עתה בסחרורי אבק, תנועות שנוצרו מן האין במרחק מה מן הכביש הבודד.
כשזיהו היושבים מלפנים תופעה שונה בנוף שהלך ונפרש ללא קץ, מיהרו להכריז: טחנות רוח! תוואי הקרקע גבה במרחק והפך טרשי, ובמרום גבעות סחופות רוח ניצבה שורה של טחנות רוח מבהיקות. שירת הפלמנקו נקטעה. אולי הסתיים הדיסק, ואולי חדלה אותה התלהבות נוגה להתאים לנוף. דפי ספר אחד, רב עלילות, פרחו ברוח המתמידה שאילצה אותנו אל מחוץ למכונית. הגיבור הנוגע ללב, דון קיחוטה, ההוזה שברא לו עולם אידיאלי מנותק מנופו השָמֵם, רצוץ בגופו אך עדיין שש אלי קרב, בא ועמד לצידנו, מתבונן בזעם ב"זרע מרֵעים זה" הנישא מעלינו. רעו למסע נשאר על חמורו.
טחנות רוח בספרד. כמו דון קיחוטה
צילום: תלמה אדמון
"איזה ענקים? – אמר סנצ'ו פאנסה.
"אלה שאתה רואה שם – השיב אדונו – שזרועותיהם כה ארוכות, עד כי באחדים מהם תגענה לכדי שני מילין.
"יראה נא כבודו – ענה סנצ'ו – אלה שנראים שם הם לא ענקים, אלא טחנות רוח, ואלה שנראות כמו זרועות הן פשוט הכנפיים שמסתובבות ברוח ומניעות את האבן הטוחנת".*
מיגל דה סרוואנטס סאויירה, שברא את דון קיחוטה איש לה מאנצ'ה, נולד ב-1547 בעיר אלקאלה דה הנארס, צפונית למדריד. המרחב הבהיר שמדרום לעירו היה מוכר לו בשממתו התובעת תזזית. אחרת הרי אפשר להשתגע כדון קיחוטה. טחנות הרוח המתרוממות מעל רמת לה מאנצ'ה הוקמו בימי הביניים בידי אבירי מסדר דון חואן. סרוואנטס, שתרם לפרסומן בתחילת המאה
ה-17 וצבר הרפתקאות משלו (ברובן בלתי-נעימות), עיצב את דמות האביר בתמיכת עובדות זמנו. את כל השאר קדח דמיונו על דרך ההימלטות מהמציאות.
עמדנו למרגלות טחנה אחת כבירה, והרוח נשאה אלינו את הדיאלוג האלמותי בין ההידאלגו החריף דון קיחוטה דה לה מאנצ'ה לבין נושא כליו המנסה למנוע אותו מההסתערות. "אל תנוסו בריות פחדניות ושפלות, כי אביר אחד ויחיד הוא המסתער", קרא האביר האחד, ואנחנו, שלא רצינו לראות אותו "מתגלגל על פני השדה, פגוע עד מאוד", מיהרנו להצפין לטולדו, מקום שם מצופפות חנויות של חרבות, חניתות ופגיונות.
*(הציטוטים מתוך "דון קיחוטה", מספרדית: ביאטריס סקויסקי-לנדאו ולואיס לנדאו, הספריה החדשה, 1994)
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טיולים וידיעת הארץ -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם