הרי הטטרה: טבע פראי בלב אירופה
סלובקיה התחבאה במשך שנים מאחורי מסך הברזל. עתה היא מציעה ראשוניות ואפשרות לטיולי טבע. תמצאו שם נהרות, מפלי מים, אגמים כחולים, יערות, מערות נטיפים ענקיות ומערות קרח
הסלובקים לא ממהרים לשום מקום. אפילו המוכרים בדוכני המזכרות יושבים פשוטי איברים, חצי מנומנמים. מדי פעם הם מרימים פעמון או כלי אחר עשוי עץ שאותו הם מציעים למכירה, משמיעים "דינג דונג" קטן וחוזרים לתנוחת הרביצה החביבה עליהם.
התמרורים הם סיפור מרתק בפני עצמו. על רכסי ההרים אפשר למצוא תמרורים כגון "זהירות, ענן לפניך", ובתמרור המתריע על מעבר חציה להולכי רגל מופיעה דמות של אדון חובש מגבעת. ולא שצריך להתריע, הרי לסלובקים יש זמן. הם חיים בלי לצפור, נוהגים באדיבות ומקפידים לא לשאול שאלות מיותרות. וכמו במרבית המדינות הסלביות, גם לאחר חדירת המודרניזציה, המבוגרים דבקים במסורת וגרים בישובים כפריים שבהם הם מתפרנסים מחקלאות וממקצועות כמו נפחות, קדרות ואפיה.
בסלובקיה, בדיוק כפי שהטבע כיוון, עובדים ביום וישנים בלילה. לכן עם רדת החשכה יורדים אפלה מוחלטת ושקט מופתי על השבילים.
"הרפובליקה הסלובקית" הוכרזה והוכרה כמדינה עצמאית לאחר פירוק צ'כוסלובקיה בשנת 1993. 11 שנה לאחר מכן הצטרפה כחברה באיחוד האירופי. המדינה, שאין לה מוצא לים, מוקפת בחמש מדינות: פולין בצפון, הונגריה בדרום, צ' כיה בצפון מערב, אוסטריה בדרום מערב ואוקראינה במזרח. ההיסטוריה שלה שזורה בתולדותיהן וכך גם תרבותה - טירות, מבנים גותים ושורות שורות של מבנים שנותרו מהתקופה הקומוניסטית הם המורשת הארכיטקטונית שלה.
על פני 48,845 קמ "ר, כלומר פי 2.3 משטח ישראל, חיים 5.4 מיליון תושבים. כ-85 אחוז מהם ממוצא סלבי, 15 אחוז הונגרים והיתר צוענים ובני מיעוטים קטנים. עיר הבירה ברטיסלבה גובלת באוסטריה ובהונגריה ורחוקה חצי שעת נסיעה מווינה.
בעוד שברטיסלבה מהווה את המרכז הפוליטי והכלכלי של סלובקיה, חותרת העיר השנייה בגודלה קושיצה, על 250,000 תושביה , לקבלת כתר "מלכת התרבות". בתפריט השנתי אפשר למצוא 360 אירועים ובהם "מרתון השלום" הוותיק ביותר באירופה, פסטיבל "מזל טוב" לתרבות יהודית, חגיגות יום הולדתו של אנדי וורהול, שאמנם נולד בארה"ב אבל מגיע ממשפחה סלובקית, ביקור בטירות, באחוזות, בפארקים לאומיים ובמערות שהוכרזו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמיים.
בין שדה התעופה בבודפשט לקושיצה מפרידות שלוש שעות נסיעה באוטוסטרדה שאורכה 230 קילומטר, המובילה את המבקרים בין מעברי גבול חלקים - בלי חיילים, נשק או הצגת תעודות. במרחק שעתיים וחצי נסיעה משם נמצאת שמורת פניני, האזור הקרסטי של סלובקיה. פניני, מלשון "קצף" בפולנית, על שום הקצף שעולה מהמים. האקלים יבשתי-לח וכתוצאה מכך הקיץ החם עשוי להיות גשום והחורף מושלג וקר.
הקסם הגדול של סלובקיה טמון בעובדה שהמטיילים טרם גילו אותה. וזה לא שחסר מה לגלות: הרי הטטרה, הנהרות, מפלי המים, האגמים הכחולים, היערות, מערות הנטיפים הענקיות ומערות הקרח וכל זאת לצד טירות עתיקות וכנסיות גותיות.
בשמורה המיוחדת "גן העדן הסלובקי", הצבאים והדובים הם רק חלק מהטבע. סלובקיה התחבאה במשך שנים מאחורי מסך הברזל והיא מציעה ראשוניות ואפשרות לטיולי טבע עם מעט מאד שופינג ועם הרבה שטח. באזור יש שמורות ציד שעד היום נאסרה הגישה אליהן וכעת, כאשר סלובקיה מחפשת שוקי תיירות, ובהם ישראל, השלטונות מעניקים היתרים לטייל בהן. המרחקים בין אתר לאתר קטנים יחסית והאטרקציות מתפרשות על פני שטח קטן.
בהרי הטטרה יש שלושה פארקי מים גדולים (למי שהגעגועים לאשקלונה פוקדים אותו אבל רוצה לראות מה זה סדר מופתי ומלתחות מעורבות), מתחם חץ וקשת, רפטינג, קיאקים, מזחלות מהירות, טיולי אופניים וסוסים וכן הלאה. לא פחות מ-12 מערות נטיפים ומערות קרח פתוחות למבקרים באזורים השונים. מערת הקרח הגדולה והמרשימה ביותר - והגאווה המקומית - היא דובשינה לידובה יסקיניה (Cave Dobsinska Ladova Jaskyna Ice). עלייה תלולה בתוך הירוק האינסופי מובילה למערה המסקרנת, שהתגלתה על ידי רועים וציידים שמצאו מנוחה בפתחה הקריר. בעקבותיהם הגיעו חוקרים שגילו נטיפי קרח ואגם קפוא בעומק של כ-26 מטרים ובנפח מים של יותר מ-100 אלף מ"ק. שם, בטמפרטורה של 3 מעלות מתחת לאפס, נחנך לאחרונה מדריך קולי בעברית.
משם עלינו בג'יפים בדרכי עפר ונסענו בין האזורים הכפריים צפונה לכיוון נהר הדונייץ שעל הגבול הפולנו, שהוא קו הגבול בין החלק הדרומי של פולין לחלק הצפוני של סלובקיה. שם המתינה לנו ההרפתקה הבאה: ראפטינג ברמה 2 המתאים למשפחות ולילדים מגיל 6 - דרך נהדרת לנשום את הנוף. חובבי אתגרים יכולים להעלות הילוך ולצאת לשיט קיאקים.
הגורלים, כלומר אנשי ההרים (גורה בשפתם היא הר), הם הילידים של סלובקיה. זה 600 שנה שהם חיים שם, עוסקים בחקלאות ושומרים על החופש שלהם באדיקות. את הגורלי קל לזהות: הוא לובש אפודה צבעונית על חולצה לבנה, ועל ראשו כובע שחור מסורתי מקושט בצדפים. "צדף לכל פעם שחציתי את הים הבלטי, או צדף לכל בחורה שהייתה לי בחיים. תבחרי את. אני לא מגלה", אמר לנו אחד מהם.
במלחמת העולם השנייה הצטרפו הגורלים למחתרת שלחמה בנאצים ובממשלה ששיתפה עמם פעולה. מומחיותם הייתה באיתור נתיבי מעבר בהרים. היום הם משקיעים את מרצם בעסקי התיירות, ואת פנינו, משלחת עיתונאים והמבקרים הראשונים מישראל, הם קיבלו בשירת "הבה נגילה" מלווה בכינור, אקורדיון וצ'לו.
אחרי קבלת הפנים הגיע זמן טקס החניכה הגורלי, המזכיר את טקס האקולייד, של הענקת תואר אבירות כנהוג בימי הביניים באירופה: כריעת ברך מול איש ההרים הטופח בעדינות על כתפו הימנית של המועמד עם גרזן קטן, המעביר אותו מעל ראשו וטופח שוב על כתפו השמאלית. גולת הכותרת: הזלפת בורוביצקה, הזיקוק האלכוהולי המקומי, העשוי משזיפים בדרך כלל (98 אוקטן ביום טוב) הישר אל גרונו של הגורלי החדש. מי שאיבריו הפנימיים עמדו במשימה יכול להמשיך לארוחת הערב המסורתית וליהנות מדגים מעושנים, מנות בשר והרבה אלכוהול. קשה מאוד למצוא על השולחן המקומי ירקות טריים. ירקות יגיעו כאן כמעט תמיד בגרסה מבושלת ומתובלת בנדיבות, שלא לומר בעצבנות.
לעת ערב נסענו לאזור המלונות בהרי הטטרה הגבוהים, שממוקם בכפר סטאריס. המחירים נעים בין 60 ל-100 אירו ללילה לבתי מלון של שלושה או ארבעה כוכבים, והשירות אדיב ויעיל. כאמור, אין טעם לחפש דוברי אנגלית, להוציא אנשי הקבלה והמדריכים המקומיים.
דקות ספורות משם נמצא הרכבל המוביל לרכס הרי הטטרה הגבוהים, אחת השלוחות של הקרפטים, בגובה 1,265 מטר . באזור הטטרה ונהר הדונייץ חיים כ-20 אלף תושבים המקדמים את פניהם של 350 אלף תיירים בשנה, מרביתם פולנים, שחלקם מעפיל אל ההרים כדי לנצל את היצע מסלולי ההליכה הרגליים.
ארוחת הצהריים שנערכה למרגלות פסגת גרלכחובסקי שבהרי הטטרה מרמזת על הקריצה למערב. האכסניה ("חיזה"), שהציעה בעבר להולכי רגל שבאו לטייל בין האגמים בפסגות הטטרה, שירות ברמה בסיסית, אומצה על ידי יזמים. אלה לקחו את המקום והפכו אותו למלון פאר בסגנון מערבי. רק החלק החיצוני של המבנה הוא אותנטי, עשוי בטון. כל היתר משודרג לעילא, עם מרפסת נוף המשקיפה על עמק הטטרה, ספא מזמין ופאב עץ כבד, כשהאוויר ספוג אדי אלכוהול ועשן סיגריות.
נסיעה בג'יפים בין קושיצה למצודת ספיש בתוך יערות סבוכים של אשוחים, אשוחיות ועצי אדר, מובילה אל לובצ'ה, העיר העתיקה המשוחזרת המציעה מדרחוב יפה, חנויות ובתי קפה. הזמן, כך נראה, עמד שם מלכת. ומשם במרחק עשר דקות נסיעה - אל מצודת ספייש שחולשת על האזור. המצודה נבנתה על ידי פולשים סקסונים במאה ה-12, נקנתה על ידי משפחה מקומית עשירה והורחבה במאה ה-15. "מעולם לא יצאתי מהכפר שלי", מתוודה המדריכה במצודה, ובכך מספרת את סיפורם של מרבית בני המקום הזה, שעדיין עומדים משתאים אל מול שיירת ג'יפים העושה את דרכה למפגש ראשוני עם המקום היפה הזה.
"הרי הטטרה ושמורת גן העדן הסלובקי הם יעד חדש למטייל הישראלי, שרק עכשיו מתחיל לגלות את סלובקיה", מסכם עומר פלום, מנכ"ל מדראפט, שמשווקת טיולים לאזור. "צריך לזכור שסלובקיה התחבאה במשך שנים מאחורי מסך הברזל והישראלים גילו את העולם בסדר שאפשר רק עכשיו להגיע לכאן. זהו טיול הג' יפים הראשון בסלובקיה, שבעלות הקרקעות בה מורכבת מהרבה שטחי ציד פרטיים ושמורות טבע ממשלתיות. בעזרת לשכת התיירות הסלובקית השגנו את האישורים למעבר באזורי טבע עוצרי נשימה וכן אישור לטיולי ג' יפים בשמורות ציד שעד היום נאסרה הגישה אליהם והיו סגורים לקהל. במדינה מחפשים כעת להתרחב לשוק הישראלי ובמקביל לכבוש את אוהבי הטבע וההרפתקאות בעזרת יופיה, מגוון האטרקציות שבה, רמת המלונאות הגבוהה והקולינריה".
הכתבת הייתה אורחת של חברת מדראפט הבינלאומית לטיולי טבע
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם