הטיול הבא שלכם: אתר נופש בלב שדות המוקשים

מחוז פאילין שבקמבודיה היה נתון לשליטת החמר-רוז' שנים לאחר שהתנועה הקומוניסטית סולקה מהמדינה. כעת מנסים הלוחמים לשעבר לפתח את עסקי התיירות על בסיס ההיסטוריה והנוף המלהיב

ג'וזף פרימן, וושינגטון פוסט | 15/8/2013 12:00

תגיות: קמבודיה

תוך כדי שחיה לאורך תחתית בריכת המים המלוחים ב-Memoria Palace & Resort בקמבודיה פקחתי את עיניי והבטתי על המרצפות הנקיות והמסודרות שלפניי. ניסיתי להבין איך המראה של קרקעית הבריכה מסתדר עם מה ששמעתי רק כמה שעות לפני כן: שכבת האדמה שנמצאת מתחת למים היתה זרועה במוקשים. "120 מוקשים ליתר דיוק", אמר לי פנאבות לונג, הבעלים של אתר הנופש תוך כדי ארוחת בוקר.

קמבודיה -תעודת זהות

לונג קנה את פיסת הקרקע המדוברת לפני כמה שנים ממנהיגה של הקהילה המקומית. לאחר שהתברר שכבר לא נשקפת סכנה, שכן התרחש מבצע פינוי מוקשים, קיבל לונג אישור לעבודות פיתוח. הקמתו של האתר הסתיימה בשנה שעברה, ובחודש אוגוסט 2012 פתח לונג את אתר הנופש לתיירים. היכולת של לונג לנקוב בדיוק במספר המוקשים אופיינית לאיש. כמו רבים מהקמבודים שיצא לי להכיר

אתר ההנצחה בשדות הקטל, קמבודיה SXC

מאז שעברתי לכאן בשנה שעברה, נדמה שהוא מצליח לאחסן בזיכרון שלו שורה מרשימה של תאריכים ומרחקים. הוא יכול למשל לנקוב במספר הקילומטרים המדויק שמפריד בין עיר הבירה פנום פן לבין כל אחד מהמחוזות בקמבודיה, נתונים שהוא נדרש לשנן כשהיה תלמיד בבית הספר. כמו הגיאוגרפיה, כך גם ההיסטוריה. אחת הדרכים הנפוצות להתייחס לחמר-רוז' - כינויה של התנועה הקומוניסטית ששלטה במדינה מאפריל 1975 והיתה אחראית למותם של 1.7 מיליון קמבודים - היא לנקוב בתקופה המדויקת שאנשיה שלטו במדינה: "שלוש שנים, שמונה חודשים ועשרים ימים".

בבוקר שבו קיימנו את שיחתנו הסביר לי לונג במלוא הכנות על הקשיים הכרוכים בניסיון לשכנע תיירים להגיע לאתר הנופש שלו, הממוקם במחוז פאילין (Pailin) שמרוחק שש שעות נסיעה מפנום פן. המחוז לא רחוקה מהגבול עם תאילנד, במרחק 20 דקות נסיעה ממנו. האתר ממוקם בקצה הצפוני של רכס הרי קרדמום, המנמיך לתוך איזור חקלאי ירוק, ויש שם נהר שבו הקמבודים מחפשים אבנים טובות.
בעבר היה האזור מלא בהן ובכניסה למרכזה של העיר פאילין הקימו הרשויות פסל מזרקה בצורה של אבן אודם ענקית. בתוך כך מנסים במחוז להתנער מהתדמית שלו כאזור מוזנח, מבודד, שסוע קרבות, מדכא, מוכה מלריה - מקום שעדיף פשוט לא להגיע אליו.

הגבעה המתנשאת מעל לבריכה ב-Memoria היתה פעם עמדת ארטילריה. פעם השקיפו כאן תותחים על מה שעכשיו מכוסה בשורה של כסאות נוח. שביל המסומן באבנים משני צדדיו מחבר בין 16 בונגלוס גדולים הממוקמים סביב בריכה קטנה עם אי במרכזה. במקום עצי בננה ופרנגיפאני וגם גינת ירק מטופחת.

70 אחוז מתושבי האזור הם לוחמים ומפקדים לשעבר בחמר-רוז' שהמשיכו לשלוט בחבל שנים רבות לאחר מפלת התנועה. בשנת 1996 חתמו אנשי החמר-רוז' המקומיים על הסכם שלום עם הממשלה שבמסגרתו הקימה הממשלה עבורם את החבל על טריטוריה שהופקעה מן המחוז השכן, באטמבאנג. מחוז פאילין נראה על המפה כמו טלאי על מכנסי ג'ינס וחלק מאנשי הדור הצעיר יותר בפנום פן חושבים שפאילין זה בכלל בתאילנד - אם הם בכלל חושבים על זה.

אחרי שאכלנו ארוחת בוקר ביקרנו בגשר התלוי העתיק. לונג שאל את האישה בכניסה לגשר היכן היא קנתה את התמרים שהיא מציעה למכירה. "בקמבודיה", היא השיבה, כשהיא מתכוונת לומר שהפרי שהיא מוכרת איננו מפאילין.

לונג מחויב להעסיק את בניהם של הלוחמים שנכנעו. אולם לדבריו, מכיוון שאין באזור מערכת חינוך סבירה - רק באחרונה נפתח בפאילין בית ספר תיכון - ומשום שרבים מהילדים גדלו בתקופה של עימות אלים, הכישורים של הצעירים האלה בדרך כלל מוגבלים ל"חקלאות, חטיבת עצים ואולי קצת לחימה". מסיבה זו נאלץ לונג לשכור את שירותיהם של בעלי מקצוע מחוץ לאזור על מנת לאייש את משרות הניהול. ואלה עוד הצרות הקטנות. "מכיוון שפאילין נחשב אזור של החמר-רוז' אף אחד לא רוצה להגיע לכאן", אומר לונג. "בנוסף לכך, עמוק ביערות יש עדיין שדות מוקשים ובתוך הג'ונגל יש עדיין מלריה. אם תלך לגוגל ותכתוב פאילין, אף אחד לא ימליץ לך להגיע". לפי ויקיפדיה היה זה האזור הממוקש בתבל.

ההערה שלו הזכירה לי את מה שקראתי ב"לונלי פלנט". בקטע על פאילין נכתב שיש מעט מאוד מה לעשות שם אלא אם כן אתה לוחם חמר-רוז' בגמלאות שמעוניין לחיות במחיצתם של האחים לנשק. למרות זאת השילוב באזור בין היסטוריה ונוף מרהיב, בין מפלים, חיות בר ומורשת המלחמה, סיקרן את פנאבות לונג. במחוז אטרקציות תיירות אחדות ובהן יער גשם, מפל פנום קייב ומקדש פנום יאט.
לונג אינו איש עסקים. ביומיום הוא עובד של ארגון בינלאומי ללא מטרות רווח שתפקידו לפקח על בית הדין שהוקם בתמיכת האו"ם ומטרתו להעמיד לדין בכירים לשעבר בחמר-רוז'. עד עתה הורשע רק אדם אחד, מנהל כלא לשעבר. התיק שנידון כעת נתקל בלא מעט קשיים בשל מחסור במימון והקצב האיטי של ניהול המשפטים.

אבל פנאבות לונג איננו האדם היחיד שיש לו משיכה מוזרה לפאילין. אם תבלו כאן כמה ימים תגלו לא מעט חסידים של האזור, שפוקדים אותו בקביעות. בארוחת ערב בסופו של היום השני כאן אחד מאותם אנשים הציג את עצמו בפניי כרופא שיניים מהמובילים בקמבודיה. הוא השקה אותי ועמית נוסף שהיה עימי בוודקה ובמיץ קוקוס ואחר כך סיפר לנו על התוכנית העסקית שלו. הוא רוצה לייצא לתאילנד את אחד הפירות המפורסמים של פאילין, ה"לונגאן" - פרי מתוק ודביק בגודל של זית גדול.

פגשנו גם יועץ לממשלה שהסביר לנו בצורה מעורפלת, אבל בטון של "חכו חכו, אתם עוד תראו", שקיימת תוכנית לעידוד התיירות באזור ושהיא כבר פועלת. אולי. לעת עתה די שקט כאן. בעיקר אחרי השקיעה, כשהטיולים הרגליים באזור מסתיימים והבריכה נסגרת. בלילה האחרון שלנו נסענו לגבול. אולי מתוך שיעמום חציתי את המחסום הלא מאויש, נופפתי מתאילנד לעמיתי ההמום, וחזרתי לפאילין.

בדרך חזרה למלון התעכבנו קצת כי באחד האופנועים שהסיעו אותנו אזל הדלק. השמיים היו שחורים ולא היתה שום תאורה בצידי הדרך. בשלב זה כבר התחלתי לתהות אם אני צריך להיות מודאג מכך שאנו תקועים במקום שבו רוב התושבים יודעים כנראה לירות בנשק אוטומטי. אבל זו היתה מחשבה מטופשת כי היה לי סיכוי הרבה יותר גדול לסיים את חיי בתאונת דרכים מאשר כתוצאה מירי של מישהו שלא עידכנו אותו שהמלחמה נגמרה.

מכיוון שלא היה שום סיכוי למצוא תחנת דלק באזור, נסענו חזרה כך: אני ישבתי מאחורי רוכב האופנוע שהסיע אותי, ואחזתי בידו של רוכב האופנוע חסר הדלק שהסיע את עמיתי. איכשהו בעזרת המומנטום הצלחנו להגיע. הדברים היחידים שקצת האירו לנו את הדרך היו קישוטים חשמליים לרגל שנת החמר החדשה שניצנצו מתוך הבתים בצידי הדרך.