חלית? נפצעת? לבנת פורן לא תוכל לעזור
המאבק בין לשכת עורכי הדין ללבנת פורן הוכרע לאחרונה בפסק דין שאסר על 'המרכז למימוש זכויות רפואיות' לספק שירותי ייעוץ והכוונה לנפגעים התובעים את הביטוח הלאומי, והתיר מתן עזרה טכנית בלבד
לשכת עורכי הדין מצדה, לא מצאה את העניין מצחיק בכלל, וטענה שלבנת פורן הסיגה במשך שנים את גבול מקצוע עריכת הדין בניגוד לחוק, תוך שהיא מעניקה ייעוץ משפטי לכל דבר ועניין. הלשכה הגישה תביעה נגד פורן וזו התקבלה ברובה על ידי השופט יוסף שפירא מבית המשפט המחוזי בירושלים בשנת 2012. פורן, שהמרכז שבהנהלתה עמד בסכנת סגירה בעקבות הפסיקה, ערערה לבית המשפט העליון.
בפסק דין שהתפרסם לאחרונה קיבל בית המשפט העליון את הערעור בחלקו. השופטת עדנה ארבל קבעה כי ייעוץ והכוונה באשר להליך המתאים למימוש הזכויות הרפואיות אכן אסורים, אך התירה מתן סיוע טכני מוגבל וחווֹת דעת רפואיות. הוויכוח על זהות המנצח בפסק הדין נמשך מאז שבועות ארוכים. כל הצדדים עשו מאמץ להיראות מרוצים והעניקו לשופטים את מיטב הברכות והאיחולים, בעודם מנסים לכוון את כותרות העיתונים לחלקים היותר מחמיאים מבחינתם בפסק הדין. אך האמת, כמו תמיד, אפורה הרבה יותר.
כל מי שאי־פעם חלה ונאלץ לפנות לביטוח הלאומי לצורך קבלת קצבה, יודע שלא תמיד מדובר בהליך פשוט, הן מבחינה טכנית והן מבחינה נפשית. יש צורך במילוי טפסים, איסוף מסמכים רפואיים ובדיקה של ועדות רפואיות. כשמדובר בפיצוי או קצבת סיעוד מחברות הביטוח הפרטיות או מקצין התגמולים (שמטפל בנכי צה"ל) הסיפור רק מסתבך.
פורן זיהתה את הצורך הקיים בשוק והקימה חברה שמתיימרת לטפל בדיוק במקרים הללו. היא מעסיקה 'מנהלות לקוחות', שמסייעות בפנייה הראשונית ומעניקות ליווי ותמיכה, וגם מומחים רפואיים שמספקים את חווֹת הדעת המתאימות לצורך קבלת פיצוי מרבי. לכאורה מדובר בשירות מתבקש שכולם נהנים ממנו, אך על פי לשכת עורכי הדין מדובר בייעוץ משפטי כזה ש'מנהלות הלקוחות' לא הוכשרו אליו ושעלול לפגוע בפונים.
"בתוך הביטוח הלאומי יש סוגים שונים של גמלאות", מסבירה עו"ד אתי ליבמן־אפעים, שייצגה את הלשכה בבית המשפט. "יש גמלת נכות כללית, יש גמלת נכות מעבודה ויש גמלת סיעוד וגמלת ניוד. צריך לבחור איזו גמלה הכי מתאימה לסיטואציה ולדעת מה לטעון בכל מקרה. לפעמים נדרש ידע מקצועי מורכב. אנחנו חקרנו בדיון במחוזי את אחת המומחיות של המרכז, ושאלנו האם היא מבררת עם לקוח שמספר שהוא נפל ברחוב לאחר שירד מהאוטובוס, מהיכן ולאן הוא נסע. היא השיבה בשלילה, כי 'זה לא מעניין'. אבל זה מאוד מעניין. אם הוא נפגע בדרך לעבודה הוא יכול להיות זכאי לגמלת נכות מעבודה שלפעמים היא עדיפה בהרבה".
ליבמן־אפעים מדגישה כי הוועדות הרפואיות הן גופים מעין שיפוטיים, ולכן הן כפופות לכללי המשפט המנהלי. חלה עליהן החובה לשמוע את הצדדים במלואם, לנמק את החלטותיהן ועוד. אם לא פעלו כנדרש ניתן לערער על ההחלטה ולגרום לפתיחת ההליכים מחדש. אלו טענות משפטיות, וצריך להכיר היטב את החקיקה והפסיקה בנושא כדי להתנהל שם נכון.
השופטת ארבל קבעה שהסיוע שניתן על ידי המרכז אכן לא היה טכני במהותו, וכי ברור "שהקהל הנכנס בשערי המרכז אינו יודע מהן הזכויות המגיעות לו, למי לפנות לשם מימושן ובאיזו דרך לעשות זאת".
ארבל גם התייחסה לשכר הטרחה הגבוה שנגבה על ידי המרכז, העומד על 1000־2,500 ש"ח דמי פתיחת תיק ועוד כ־20 אחוזים מהסכום הצפוי להתקבל במהלך תקופת הזכאות (48 חודשים אם נקבעת נכות צמיתה), וקבעה כי "אין ספק שזהו אחוז ניכר מהקצבה המתקבלת שאינו מתיישב עם טיפול מצומצם בלבד".
מדוע, אם כן, אין המרכז מעסיק בעצמו עורכי דין שיסייעו ללקוחותיו? על פי כללי האתיקה של הלשכה עורך דין שמועסק על ידי גוף שאינו משרד עו"ד, למשל עורך דין של בנק, רשאי לתת שירות משפטי רק למעסיק שלו. החשש הוא שגוף למטרות רווח שאינו כפוף ללשכה, יוכל לעקוף את כללי האתיקה שאוסרים למשל על שידול לקוחות ומגבילים את אפשרויות הפרסום. פסק הדין מציין חובות נוספים שחלים על עורכי הדין ולא על חברות כ'לבנת פורן', כמו חובת הסודיות והאיסור לממן חווֹת דעת רפואיות. בנוסף, אם עורך הדין מתרשל בתפקידו ניתן לתבוע אותו, ולכן לרוב הוא גם יהיה מבוטח בביטוח אחריות מקצועית שנועד בדיוק בשביל מקרים אלו.
כאמור, בית המשפט העליון אסר על המרכזים למימוש זכויות לספק הכוונה וייעוץ. אבל מה אם הפונה אינו יודע למי כדאי לו לפנות ואיזה טופס עליו למלא? כאן נציגי המרכז אמורים למלא את פיהם מים, ולשתוק.
ב'כנס חירום' שזימנה לשכת עורכי הדין ביום שני השבוע הרוחות סערו. עורכי הדין הנזיקיים, בעיקר אלו שמתמחים בתביעות מן הביטוח הלאומי ומחברות הביטוח הפרטיות, העלו טענות חריפות באשר להנחיות העמומות שנקבעו בפסק הדין וחוסר האפשרות לאכוף אותן בפועל. "לחוות הדעת הרפואית ניתן הרי להכניס את כל השיקולים המשפטיים", טענו. "היא ניצחה, ובגדול", סיכם באנחה אחד מעורכי הדין. מנגד, עו"ד גד שילר, יו"ר הוועדה להגנת המקצוע בלשכה, טען כי "ברור לכולם שאם פסק הדין ימומש במלואו הם (לבנת פורן וחברת 'זכותי' – לנ"ק) יצטרכו לסגור את השערים. חייבים לדאוג לאכוף את פסק הדין ולבצע 'כניסה קרקעית', בלשון הימים האלו".
חלק מעורכי הדין הציעו מסע הסברה מקיף של הלשכה ופרסום בולט של רשימת עורכי הדין המתמחים בתחום. אחרים דרשו כי הלשכה תבטל את ההגבלות האנכרוניסטיות על הפרסום האישי. אחד מעורכי הדין הציע שהלשכה תייצג 'פרו בונו' לקוחות שנפגעו מ'לבנת פורן', או שתגיש תובענה ייצוגית במקרים שבהם היא העניקה ייעוץ משפטי בניגוד לחוק. "אולי יש צורך בהקמת קרן מיוחדת של עורכי הדין הנזיקיים למימון הפרסום", הציע אחר. "אני אהיה הראשון לשלוף את הצ'ק". ואולם, רבים הביעו חשש כי היריבויות הפנימיות בתוך הלשכה לא יאפשרו לטפל בנושא באופן רציני.
במרכז 'לבנת פורן' משדרים בינתיים עסקים כרגיל. כיצד נערכים במרכז לקיום פסק הדין שבכל זאת אסר על חלק נכבד מהפעילות שלו? "כבר לאחר פסק הדין במחוזי, המרכז למימוש זכויות שינה הרבה מהפעולות שהוא ביצע בעבר", אומרת עו"ד אילת גולומב־פלנר, המייצגת את 'לבנת פורן'. "היום כל מה שהם עושים חוקי לחלוטין. היו כמה דיוקים שהיה צריך לעשות. למשל להפסיק לקרוא לפגישות הראשוניות 'פגישות ייעוץ', רק כדי שלא תהיה מראית עין".
אלא שבגלישה באתר החברה עדיין ניתן לראות את עשרות הפרסומים של 'לקוחות מספרים', המתארים את "פגישות הייעוץ ששינו את חייהם". כמו למשל סיפורה של ע"מ, מהנדסת שחלתה בסוכרת שהסתבכה. לדברי ע"מ, היא המשיכה לעבוד מהבית ולא חשבה שהיא זכאית לדבר, אך בכל זאת פנתה לפגישת ייעוץ חינם, ובה היא גילתה כי מגיע לה פטור מתשלום מס הכנסה וקצבת שירותים מיוחדים. ע"מ ממליצה בחום לפנות ללבנת פורן, כי "יש המון אזרחים שפשוט אינם יודעים מה מגיע להם".
"מעולם לא כתבנו בפרסומת שהפנינו אדם למסלול מסוים", מסבירה פלנר בתגובה. "ייעוץ לא נעשה, ולא אמור להיות מפורסם. ואם זה קורה, זה נעשה בשוליים כי יש פרסומות שלא הספיקו להוריד".
בלשכה רואים בפרסומים הללו הטעיה לכל דבר ועניין. אבל גם בהנחה שאכן מדובר בפרסומים סוררים שטרם הוסרו מהרשת, לא ברור כיצד מתכוונת החברה לשרת את לקוחותיה בהתייחס לכלל ההגבלות שהושתו עליה בפסק הדין. על פי פורן, ההישג המרכזי שלהם הוא הקביעה שהוועדות הרפואיות והשאלות שעולות בהן הן רפואיות בעיקרן, והעובדה שבית המשפט הכיר בכך שהם מעניקים שירות לגיטימי.
"הלקוח מגיע לפגישה ושואלים אותו איזה שירות הוא רוצה", מסבירה גולומב־פלנר. "אם הוא למשל רוצה לתבוע את הביטוח הלאומי מסייעים לו למלא את הטפסים, הוא נכנס לרופא של המרכז שנותן לו אנמנזה כדי לראות מהם אחוזי הנכות שמגיעים לו, שולח אותו לבדיקות רפואיות, כותב חוות דעת רפואית שמגבשת יחד את מכלול הבעיות הרפואיות ומנתחת כמה אחוזי נכות מגיעים לו, ואנחנו מגישים את זה".
בעצם, במקום שאפנה בעצמי למומחה רפואי שייתן לי חוות דעת ואני אגיש אותה לביטוח לאומי, המרכז עושה זאת ועוזר לי קצת במילוי הטפסים? זה כל הסיפור?
"לדעתי התשובה היא לא. בעלי נניח הוא רופא, אבל אם יבוא אליו מישהו ויבקש חוות דעת לביטוח לאומי הוא לא יבין על מה הוא מדבר.
לטענת המרכז מדובר בסוג של מומחיות חדשה. הרופא שלהם, בדרך כלל רופא משפחה, מעריך כמה אחוזי נכות מגיעים לאדם, ומבצע אינטגרציה של הנתונים לאחר שהוא מקבל אינפורמציה מרופאים אחרים. "למשל אדם שעבר התקף לב, ואז מתברר שלפי הכללים לא מגיעים לו על כך אחוזי נכות, אבל מאידך הוא גורר רגל 20 שנה ויש לו בעיות גב ועל זה כן מגיע לו, זה תחום ידע שנצבר במרכזים למיצוי זכויות, שלרוב הרופאים אין".
ואם יש ללקוח כמה אפשרויות, למשל אני מעוניינת לתבוע גמלת נכות כללית אבל יכול להיות שמגיעות לי גם גמלאות נוספות. הרי למרכז אסור להפנות את תשומת לבי לכך, ואני עלולה להפסיד כסף?
"הלקוח מחליט לאן הוא מעוניין לפנות. רובם יודעים הרבה יותר ממה שאנחנו מצפים. אבל אם הרופא יחשוב שמדובר למשל במחלת מקצוע (מחלה שנגרמה עקב עבודה, לנ"ק) הוא יכול להגיד את זה ולהציע לתת גם את השירות הזה. הוא לא יאמר שבטוח מדובר במחלת מקצוע ושכדאי לבחור דווקא בזה. הבחירה וההחלטה היא בידי הלקוח".
ובכל זאת, נניח שנפצעתי בדרכי לעבודה, יכול להיות שמגיעה לי גם גמלת נכות מעבודה. זו כבר שאלה משפטית, והמרכז לא יוכל לייעץ לי על כך.
"המרכז לא יכול להגיד לאדם מה מגיע לו, ואני באמת מצרה על כך, אבל כרגע גם עורך דין לא תמיד יכול להגיד לאדם מה מגיע לו מהבחינה הרפואית. למשל, אם לקוח בא עם סוכרת ובעיות נימול ובעיה ברגל, עורך הדין לא תמיד ידע להגיד לו מה המחלות שיש לו וזה לפעמים יותר חשוב מהידע המשפטי. בעצם היה צריך להושיב ועדה של רופא ועורך דין ויועץ מס ושיגידו ללקוח מה מגיע לו".
השופט יצחק עמית הצטרף לפסק דינה של ארבל, אך העלה מספר תהיות נוקבות שהופנו דווקא לארגונים החברתיים שהצטרפו לערעור כידידי בית המשפט ותמכו בעמדתה של לבנת פורן. על פי עמית, הארגונים לא התייחסו כלל לשאלות מרכזיות: "מהי טובת הציבור בכלל והאוכלוסייה המוחלשת בפרט, בסכסוך הקונקרטי שלפנינו?... האם צמצום המונופול של עורכי הדין מטיב בסופו של יום עם האזרח הקטן וקשה היום?... שמא אין פער במחירים?... שמא עדיף ללקוח לשכור שירותיו של עורך דין אשר ייצג את עניינו במקביל, הן מול בית המשפט והן מול המוסד לביטוח לאומי?... ומי המונופול האמתי בסיפור שלפנינו?... יכולה להישמע טענה כי הפרסומת האגרסיבית של המערערת, עשויה ליצור אצל האזרח הקטן את הרושם כי הוא נדרש לליווי צמוד בפעולות בירוקרטיות פשוטות, שלמעשה הוא מסוגל לעשות בכוחות עצמו מול הביטוח הלאומי. וכך, במקום להנגיש את מערכת הביטוח הלאומי למבוטחיה, שמא נמצאנו מנגישים את הדרך לכיסו של הלקוח..."
די ברור שמדובר בשאלות רטוריות, מעין אזהרה כללית למרכזי מימוש הזכויות המסחריים, שלא יתלהבו יתר על המידה מפסק הדין. עוד לא בחנו את מלוא התמונה בעניינכם, מזהיר עמית, ולתחושתי היא לא ממש נוטה לטובתכם.
פרופ' נטע זיו, מנהלת הקליניקות המשפטיות באוניברסיטת תל אביב, שייצגה את הארגונים בהליך, הופתעה מהשאלות שלא עלו במסגרת התיק בשום שלב. "'לבנת פורן' ו'זכותי' אלו החברות היחידות ששרדו את המאבקים של הלשכה, שהחל משנות ה־90 ביצעה סיכול ממוקד נגד כל חברה שקמה בתחום", היא טוענת. "ללבנת פורן היה מחזור כספי מספיק גדול כדי להיאבק מבחינה כספית, אז לבוא עכשיו ולהגיד שהיא מונופול בתחומה אחרי שהלשכה בעצמה חיסלה את כל המתחרים? בעיניי זה מצחיק".
ומה לגבי טובת הציבור? על פי זיו, אם באמת רוצים לסייע לציבור יש צורך בהסדרה של כל התחום. "צריך לעשות רגולציה ולהוציא כללים מי מוסמך להופיע בפני המוסד לביטוח לאומי. יהיה פיקוח על הנושא ויחולו כללי אתיקה של שמירת סודיות ואיסור על ניגוד עניינים והגבלת שכר טרחה. מובן שהעובדים בתחום יצטרכו לעבור קורס מיוחד ולקבל רישיון. בתחומים רבים יש היום מקצועות התמחות חדשים, יש יועצי מס ומנהלי חשבונות ורואי חשבונות, יש מהנדסים ויש הנדסאים, יש רופאים ויש מקצועות פרא־רפואיים, רק בעולם המשפטי אין שום דבר כזה ומתקיים מונופול די חריג שלא קיים במקומות אחרים בעולם".
אבל כרגע זה לא המצב, לקוחות יכולים להיפגע. "המצב לא טוב, אבל אני לא יודעת אם המצב יהיה יותר טוב אם יסגרו את לבנת פורן. התחושה שלי שלא, אבל אני לא יודעת".
ב'לבנת פורן' תומכים ברעיון. "גם בפסק הדין יש קריאה להסדיר את התחום", מסבירה גולומב־פלנר. "לדעתנו נכון שיהיה תחום הכשרה שנקרא מימוש זכויות רפואיות, שיכלול קורסים משפטים ורפואיים רלוונטיים וגם קצת מתחומי ייעוץ מס ועבודה סוציאלית כי יש גם היבט של תמיכה נפשית באנשים, ואז מי שרוצה את המכלול יוכל לפנות למומחה למימוש זכויות. אנחנו חושבים שזה נכון ומקווים שזה מה שיהיה בסוף. גם לחברות זה יהיה כמובן מורכב לבצע את זה, אבל זה משרת את האינטרס של אזרחי ישראל לקבל את השירות הטוב ביותר".
עורכת הדין ענת קאופמן, יו"ר ועדת ביטוח לאומי בלשכה, טוענת כי אין צורך גורף בחוות דעת רפואיות בפנייה לביטוח הלאומי. "צריך לאסוף את החומר הרפואי הרלוונטי. עורכי הדין יכולים להנחות אלו בדיקות צריך. הרבה פעמים, גם בוועדות ערר, מספיק מכתב רפואי מסכם. לפעמים צריך חוות דעת מאוד ספציפית ומקיפה, ואת זה גם חברה מסחרית תתקשה לתת כי היא לא מעסיקה רופאים בכל תת־התמחות שקיימת בעולם". על פי קאופמן, עורכי הדין עומדים בקשר צמוד עם רופאים מומחים, מנחים אותם במה חשוב להתמקד, דואגים שיבדקו תחומים ספציפיים ושיתייחסו לכל הבעיות הרפואיות. העיקר לדבריה הוא הליווי הצמוד והייצוג בתוך הוועדות הרפואיות.
אבל המרכזים למימוש זכויות הם כרגע הצרה הקטנה של קאופמן. הצעת חוק חדשה של חברי הכנסת מיקי רוזנטל, חיים כץ, קארין אלהרר ואילן גילאון, מאיימת להפיל את החברות המסחריות למימוש זכויות יחד עם עורכי הדין ולשים קץ לתחום בכללותו. על פי הצעת החוק, שעברה כבר בוועדת שרים בהליך מזורז, השכר שניתן יהיה לגבות עבור ייצוג מול המוסד לביטוח לאומי יוגבל למקסימום של שמונה אחוזים מסך התגמולים (לעומת עשרים אחוזים שגובים המרכזים למימוש זכויות), שיתקבלו לתקופה של 60 חודשים בלבד. רוזנטל הוא לוחם ותיק ב'לבנת פורן' ובמרכזים דומים. בכתבה שפרסם בגלגולו הקודם כעיתונאי רואיינו לקוחות רבים שהתלוננו על החוזים הדרקוניים ועל שכר הטרחה הגבוה, שכלל אינו תואם את הסיוע המועט שקיבלו. הפגיעה הנלווית בעורכי הדין היא כנראה צ'ופר נוסף מבחינתו.
על פי הצעת החוק, בעלי המקצוע למדו לנצל את מצוקת מבקשי הקצבאות, מציגים עצמם כמי שיודעים להתמודד מול קשיי הבירוקרטיה ומציעים לסייע לנזקק לממש את זכויותיו. "הגורמים המתווכים מנצלים את החרדה של האזרח מהמוסד לביטוח לאומי ומשדלים אותו לשכור את שירותיהם. כך נוצר מצב שבו האזרח משלם על זכות שבמצב הרצוי הוא אמור לקבל ללא תמורה. חמור מכך, כספים שהוקצו למימוש זכויות רפואיות נגבים בסכומים בלתי סבירים על ידי גורמים מתווכים".
ב'לבנת פורן', וגם בלשכת עורכי הדין, שמצאו עצמם לפתע באותו צד של המתרס, מתנגדים כמובן לרעיון. האמת שההצעה נשמעת הוגנת למדי. מדוע שאזרחים ייאלצו לשלם סכומים כה גבוהים מתוך הקצבאות המגיעות להם בדין? על פי קאופמן, הלשכה הוציאה חוות דעת כלכלית שקבעה שאין כשל שוק בתחום הזה ואין כל סיבה שהמחוקק יתערב. מעבר לפגיעה הקשה בפרנסה, הטענה היא שאם שכר הטרחה של עורכי הדין יוגבל עד כדי כך, לא ישתלם להם לתת את השירותים המשפטיים המורכבים ומי שייפגעו בסופו של דבר יהיו הלקוחות. מרוב ייאוש, אחת מעורכות הדין בכנס העלתה תאוריית קונספירציה, שלפיה משרד האוצר והמוסד לביטוח לאומי עומדים מאחורי הצעת החוק במטרה לסלק את עורכי הדין מהדרך ובכך לחסוך בתקציבי הגמלאות של המוסד.
בדיון בהצעת החוק שנערך השבוע בוועדת העבודה והרווחה, נטשו נציגי הלשכה את האולם בזעם ובעלבון לאחר שרוזנטל לא התייחס לטענותיהם וכינה את כלל עורכי הדין בישראל "קוזקים" ו"גזלנים". מי יודע, אולי דווקא 'לבנת פורן' היא זו שתצליח להוציא אותם מהבוץ שאליו נקלעו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם