אני כבר אתיישן לבד בחושך: המערה 2010
לא בטוח שסדרת "המערה" של בנימינה ראויה להיחשב כיקב בוטיק נפרד, אבל ברור לגמרי שהייננים החדשים של הסדרה למדו כמה דברים מקודמיהם
ביקב בנימינה לא בדיוק ישבו על השמרים בשנתיים הללו, וצוות הייננים הוותיק שיצר את המערה 2010 עזב את היקב: ששון בן אהרון ליקב מוני ואסף פז ליקב סגל. לנעליהם הגדולות נכנס צוות ייננים צעיר — יפתח פרץ ויעל סנדלר. לפרץ יש קדנציה מכובדת של שבעה בצירים ביקבי כרמל, והוא למד ייננות וגידול כרמים בפקולטה לחקלאות במילאנו. סנדלר החלה את דרכה בעולם היין כסומלייה ואף זכתה בפרס ירדן (האוסקר של מלצרי היין בישראל), למדה ייננות באוניברסיטת אדלייד באוסטרליה והשתתפה בבצירים ביקבים מקומיים.
השילוב בין פרץ שמביא איתו את המסורת האיטלקית ובין סנדלר שהתחנכה ביבשת שהוציאה את בשורת העולם החדש נשמע מבטיח, ונאחל להם הצלחה גדולה. השניים הציגו את היינות שיצרו קודמיהם בענווה ובצניעות, ואף הוסיפו לטעימה יינות מבצירים קודמים כדי להעניק מבט–על על היינות.
המערה, למי שלא מכיר, הוא מותג של יקב בנימינה. למרות שבבנימינה מתעקשים שמדובר ביקב נפרד, היין מיוצר כולו במושבה על ידי יינני היקב. ייחודו מתבטא בכך שהוא מיושן במערה בשמורת הר חורשן שביערות מנשה. מבחינת כמות היינות המופקת בסדרה, שעולה מבציר לבציר וכיום עומדת על כ–60,000 בקבוקים, אם היה מדובר ביקב נפרד, היינו משייכים אותו לז'אנר יקבי הבוטיק. עם השנים הפך "המערה" לאחד מהיינות היוקרתיים בישראל, והוא פופולרי במיוחד בקרב המגזר החרדי.
המערה המדוברת נחצבה בסוף המאה ה–16 על ידי השלטון העות'מני, והיא עצומה בגודלה: אורכה מגיע לכ–80 מטר, גובהה מתנשא לכתשעה מטרים ורוחבה כחמישה מטרים. במשך שנים שימשה המערה לאחסון מזון ומקום חניה לסוסים, ובמאה ה–19 פקידי הברון רוטשילד יישנו בה חביות יין וברנדי. משנת 2000 המקום משמש ליישון יינות המערה.
התנאים הטבעיים שלה — חושך מוחלט, רמת לחות שאינה יורדת מתחת ל–80% וטמפרטורה קבועה של כ–18 מעלות — הופכים אותה לאידיאלית ליישון יינות. עם זאת, היינן צריך לוותר על השליטה והבקרה שיש ביקב מודרני ולתת לטבע לעשות את שלו.
הבציר של שנת 2010 היה אחד הקשים בשנים האחרונות. על פי השירות המטאורולוגי הייתה זו השנה החמה ביותר מאז שהחלו המדידות בארץ ישראל, 1950, והחמה ביותר בעולם מאז שהחלו המדידות הרשמיות ב–1880.
המערה 2010 הוא בלנד בסגנון בורדו, 60% קברנה סוביניון 25% מרלו ו–5% פטיט ורדו. יין עם גוף מלא, טעמים של פרי אדום שעדיין השתמרה בהן החמצמצות וקצת עשבי תיבול ברקע. ביקב מכוונים ליישון ארוך טווח: היין התיישן בחביות במשך 24 חודשים, ועוד שנה בבקבוק לפני שהוציאו אותו לשוק — כבר ארבע שנים לאחר הבציר — כשרוב היינות הישראליים מתקשים להזדקן בכבוד מעבר לחמש שנים. לעניות דעתנו הייננים עמדו בכבוד בבציר המאתגר, אבל היין מוכן לשתייה עכשיו ולא היינו מחכים איתו יותר מדי שנים. 210 שקל.
המערה 2002 פרץ וסנדלר רצו כאמור לתת פרספקטיבה יותר רחבה ליין, והביאו לטעימה יין משנת בציר חמה כמו 2002, שדרכו אפשר להתרשם מפוטנציאל היישון. היין, שחוגג בת מצווש, שמר על צבע אדום בהיר יפה וחיוניות, מורגשים בו טעמים של פירות יבשים, אבל הוא די גבולי. לטעימה הביאו גם יין מבציר 2000, שהיה אמנם מעניין מאוד לטעימה, אך צבעו כבר התקרב לחום וניכר כי איבד את רוב טעמיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם