כרזות משנות ה-50: גם אז מצאו "סידור" לילדים
הספרייה הלאומית העלתה לאתר שלה תערוכה אינטרנטית לקראת תחילת שנת הלימודים שבה היא מפרסמת - בפעם הראשונה - כרזות היסטוריות מראשית שנות המדינה על מערכת החינוך
עוד כותרות ב nrg סגנון:
-הכיתה בוערת: חוזרים ללמוד עם טוטאל לוק ג'ינס
- שווה להכיר: תכניות העשרה לבתי ספר הדור הבא
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
למוטיב הכניסה לכיתה א' אוהבים אמצעי התקשורת להוסיף גם את העצב על סוף החופש וההתרגשות לקראת השנה החדשה. אין ספק, תחילת שנת הלימודים בבתי הספר, בתאריך אחיד לכל הגילאים, היא נקודת ציון קבועה בשנה הישראלית, ומטופלת כאחד המועדים במעגל החיים שלנו.
יחד עם זאת, אוסף הכרזות הדיגיטלי בפרויקט "מסע בזמן" שמקורו בספרייה הלאומית ובאוספים רבים אחרים, מציג תמונה מגוונת לאין ערוך של תחילת שנת הלימודים. הפרויקט, שבמסגרתו נסרקים ומונגשים לציבור כ-150,000 כרזות ופריטי אפמרה (דברי דפוס בני חלוף) דומים מן ההיסטוריה הישראלית והארץ-ישראלית, מאפשר הצצה אינטימית גם למועד הזה של השנה.
הכרזות הישנות, החל מסוף שנות ה-20 של המאה שעברה, מזכירות לנו שאחת הסיבות העיקריות לשלוח ילדים לבית הספר היא פשוט הצורך למצוא להם "סידור". בעולם שבו ההורים עובדים, ובוודאי כשיותר מהורה אחד עובד, מישהו צריך לשמור על הילדים, והתפקיד מוטל על מערכת החינוך, מהגן ועד בית הספר. בשנת 1931, בתל-אביב, מתפרסמת מודעה ל"בית ספר וקלוב לילדים".
המוסד מייעד את עצמו לבני שש ושבע, ומכריז שהוא "נועד להיות בית לילדים שיסודותיו הם: תורה, עבודה, אמנות ושעשועים". ושעות הפעילות הן מ-8 בבוקר ועד 4 אחר-הצהריים, בדיוק שעות העבודה הנורמטיביות באותם ימים.
בשנת 1934 מפרסם עצמו בית ספר "נחמניה" על שם חיים נחמן ביאליק, ברחוב המגיד 3 בתל-אביב. גם בית-הספר הזה, שקיבל תלמידים מגיל שש ומעלה, מודיע ש"הילדים יכולים להישאר במעון לפי רצון ההורים עד שעה 5 ולקבל אוכל, הכנת שעורים, עבודה בגינה, שעורים למוסיקה, ספורט וכו' בהדרכת מורים". כלומר, שמרטפות חינוכית ופעילה. מעניין לראות שהמודעה של "נחמניה" התפרסמה בעברית ובגרמנית, וגם הציעה כתות הכנה ועזרה מיוחדת לילדי עולים, ללא ספק לאור העלייה הגדולה מגרמניה, מיד לאחר עלייתו לשלטון של היטלר.
כשמדובר בגילאים מבוגרים יותר, עולה מיד עניין ההכשרה המקצועית. בסוף שנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30, ההרשמה לבתי הספר משמעה לא פעם עלייה על מסלול של רכישת מקצוע. הצד הפרקטי מוביל: "בית ספר למסחר ולשפות" ברחוב לילינבלום בתל-אביב מציע לימודי אחר-צהריים וערב ב"הנהלת פנקסים" (הנהלת חשבונות), חשבון מסחרי ותורת המסחר, בעברית ובאנגלית, וכן קורסים בכתבנות בעברית ובאנגלית ולימודי אנגלית. המודעה, משנת 1929, מציינת כי "התלמידים עוברים את הלימודים בשעות הנוחות להם ומתוך עבודה עצמית ואין איש אחד תלוי בלימודיו בחברו". כלומר, הלימודים מתאימים לנוער עובד ולצעירים שצריכים להתפרנס. הכתיבה במכונה נלמדת, "לפי השיטות הכי חדישות – עבודה בכל 10 האצבעות ב'כתיבה עיוורת'..."
דומה לכך היוזמה העולה ממודעה אחרת, משנת 1928, המבשרת על פתיחת בית ספר לבנות מטעם ההסתדרות העולמית לנשים ציוניות (ויצ"ו). המודעה מציעה
בעיר העברית הראשונה, השוכנת לחוף הים, פעל בית הספר התיכוני "זבולון" למקצועות הים והנהר. גם הוא שם דגש על מקצועות שהיו מקור פרנסה: עבודת הנמל, דיג, גידול דגים בבריכות, מסחר ימי וכו'. המודעה, משנת 1930, מבטיחה שההנהלה תמצא עבודה לבוגרי בית הספר ותדאג גם להכשרתם האקדמית. להרשמה נדרשה תעודת בית-ספר עממי. בתי ספר מקצועיים המשיכו לפעול בערים השונות בארץ שנים רבות, והמודעות הקוראות להרשמה לכיתות ח', ט', ו-י' מדגישות את האפשרות לקבל תעודת בגרות, תעודת גמר ממשלתי ודירוג מקצועי רשמי שיאפשר לבוגרים להשיג עבודה.
מודעות אחדות מאפשרות לנו, דרך נושא החינוך ופתיחת שנת הלימודים, להתוודע למציאות החברתית הישראלית המורכבת. למשל, בשנת 1927 מודיעה עיריית תל-אביב על העלאת מס החינוך כדי לכסות את הוצאות העירייה על החינוך היסודי, נוכח העברה לא מספקת של תקציב מממשלת המנדט. הנימה מסגירה פתוס לאומי וגם תחושה של דחיפות: "אזרחי תל-אביב! בשעת חרום זו דורשת העיריה מכם קרבנות כסף... אנו בטוחים שאתם המצפים לפתיחת בתי הספר והמעוניינים בחנוך הדור צעיר, תעריכו את קושי המצב ותמלאו בהתאמצות המכסימלית, בהכרה וברצון, את דרישת השעה".
מודעה אחרת, של המועצה המקומית הרצליה, משנת 1951, מגבילה את המועד האחרון שבו אפשר להעביר ילדים בין זרמי החינוך השונים, עדות למתח ששרר בימי העלייה ההמונית וראשית המדינה בין החינוך הממלכתי והחינוך הדתי לסוגיו, מתח חברתי לאומי מובהק.
בסופו של דבר, הכרזות הרבות הנאספות ומונגשות בפרויקט "מסע בזמן" נותנות תמונה נאמנה גם בכל הקשור לתחילת שנת הלימודים: סוציאליזציה וצרכים של ההורים, תחרות על תלמידים, הכשרה מקצועית לאחר בית הספר היסודי, לא מעט עדויות למצב החברתי והכלכלי, וכמובן, שמחת קבלתם של הקטנים והקטנות העולים לכיתה א' ופוגשים את המלים הראשונות על הלוח: "שלום כיתה א'", תמימות, טריות ומרגשות תמיד.
תערוכת הכרזות ההיסטוריות עלתה אתמול (א') לאתר הספרייה הלאומית ובנוסף, יתקיים ביום חמישי (4/9 ) בספרייה הלאומית ערב מיוחד לקראת החזרה ללימודים. הערב יעסוק בדמות המורה בספרות העברית וינחה אותו פרופ' מירון אייזקסון בהשתתפות הסופרת יהודית קציר, המשורר רוני סומק ואחרים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם