לטייל כאן להרגיש שם: טיול בעקבות הטמפלרים
הטמפלרים באו לפלשתינה, ארץ ישראל, כדי להכשיר את המקום לביאת המשיח דרך בניית מושבות יצרניות בארץ הקודש. הם השאירו אחריהם יופי של מבנים
עוד כותרות ב-nrg:
הסוד המוחלט של תל אביב- סיור בלשי
טיול על רמה: יער אודם וצבעי גועש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הדוגמה הטובה ביותר היא בתי הטמפלרים. בתי האבן הכבדים, המסותתים יפה, על הכתובות התנ"כיות שבהם, ובית העם על הפעמון הגדול שלו, מעלים תמונה רחוקה של כפריות סמוקות לחיים הרודפות אחר אווזים פרועים. הטמפלרים השתייכו לתנועה נוצרית פרוטסטנטית שפרשה מהכנסייה האוונגלית בדרום גרמניה במאה ה־19. הם באו לפלשתינה, ארץ ישראל, כדי להכשיר את המקום לביאת המשיח דרך בניית מושבות יצרניות בארץ הקודש.
לדברי פרופ' חיים גורן, גיאוגרף היסטורי וסגן נשיא מכללת תל־חי, הטמפלרים היו חלק ממגמה כללית של הגירה מגרמניה. "בגרמניה בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 אנשים חיפשו את החזרה לכתבי הקודש", הוא אומר. "הם נדדו גם לארה"ב ולרוסיה, ולא רק לארץ. חלקם עשו זאת מטעמים כלכליים.
לארץ ישראל הם הגיעו לאחר שכריסטוף הופמן, ממייסדי תנועת הטמפלרים, טבע את הביטוי 'לרכז את עַם האל בירושלים', כלומר:
איך הם בחרו איפה לגור כאן?
"היו כמה ניסיונות התיישבות בלתי פורמליים בתוך הארץ, וחלק מהמתיישבים מתו ממחלת המלריה. האסונות לימדו אותם שלפני שמעמיקים ונכנסים לירושלים, כדאי להתיישב בערי החוף. הקרבה הפיזית והמנטלית לאירופה שיחקה תפקיד חשוב מאוד בהתיישבות. הם חקרו ומצאו פתרונות לבעיות ולמחלות, ורק אז נכנסו אל לב הארץ".
מה היו יחסי הטמפלרים עם התושבים המקומיים?
"הם היו מעורבים מאוד, הן עם היהודים והן עם הערבים. ביישוב היהודי בארץ הייתה הערכה רבה למפעלי הטמפלרים. בעיתון 'המליץ', למשל, מיכל פינס כותב על קנאתו בהם ועל עבודתם הראויה להערצה. היו שיתופי פעולה רבים: בית לחם הגלילית, הטמפלרית, מכרה חלב לתושבי חיפה, יהודים וערבים. מובן שלקראת מלחמת העולם השנייה, כשהמפלגה הנאצית עלתה לשלטון, היחסים התקלקלו".
מה באמת הייתה עמדת הטמפלרים כלפי המפלגה הנאצית?
"בכל העולם היו מושבות גרמניות, ובערך שליש מהחברים בהן הצטרפו למפלגה. המפלגה החדשה שעלתה בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה הבטיחה התאוששות כלכלית, כך שחלק מהסיבות להצטרפות למפלגה קשורות גם בעניין הכלכלי. אבל חלק לא. יש מי שטוען שמטה הגסטאפו בארץ היה בשׂרונה, המושבה הגרמנית בתל־אביב".
במלחמת העולם השנייה הוגלו הטמפלרים בידי הבריטים, ובכך בא לקצו העידן הטמפלרי בארץ. נכסיהם של הגרמנים המוגלים הגיעו בסופו של דבר לידי המדינה, ובמושבות הגרמניות הוקמו יישובים ושכונות. שתיים מהמושבות המפורסמות ביותר, גם בזכות ספריו של מאיר שלו, הן ולדהיים (כיום אלוני אבא) ובית לחם הגלילית – שנראית כאילו יצאה מתוך תמונה שבה האמן הגזים במספר האלונים שצייר על הבד.
במקורות נזכרת בית לחם כמקום שבו חי ונקבר השופט אבצן – כמובן, רק לפי הדעה שהיה בן שבט זבולון, ולא בן שבט יהודה. בתחילת המאה העשרים רכשו הטמפלרים את השטח הזה גם בגלל זיהוי המקום כבית לחם המקראית הסמוכה לנצרת. במרכז העיירה שוכן בית העם: שם ערכו הטמפלרים את הכינוסים והטקסים שלהם, לאחר שהשאירו את הכנסייה מאחוריהם, בגרמניה. בבית העם הזה, למשל, ספד תושב המקום עמנואל כץ להיטלר, ביומה האחרון של מלחמת העולם השנייה: "ב־1933 אלוהים שלח לנו, לגרמנים, את הגואל בדמותו של אדולף היטלר. יהיה אשר יהיה, לעולם יחיה היטלר בלבנו כמנהיגנו האהוב" (מתוך ספרו של חביב כנען, "הגייס החמישי").
ליד בית העם מתנשא מגדל המים, ובראשו פעמון ששימש לאזעקה בעתות חירום ולקריאה בעתות שלום. המושב הסמוך נקרא כיום אלוני אבא: "אלוני" על שם האלונים הרבים באזור, ו"אבא" על שם אבא ברדיצ'ב, צנחן וחבר הגרעין המייסד של המושב, שנתפס והוצא להורג במחנה ריכוז. אבל שמו הקודם של המושב הוא כאמור ולדהיים, "בית ביער" – כינוי המתאים מאוד לנוף הכללי.
דווקא באלוני אבא שוכנת כנסייה של ממש, ולא רק בית עם. זוהי כנסייה אוונגלית, שהוקמה בשנת 1916, לאחר שחלק מהתושבים החליטו לשוב אל חיק דתם הקודמת. מהקמת המדינה ועד 1971 שימש המבנה כבית התרבות של המושב, וכיום הוא חוזר לתפקידו כבית למופעים וקונצרטים. ומתברר שהטמפלרים עדיין קיימים, אומר פרופ' גורן. "התנועה הדתית הטמפלרית עדיין פעילה באוסטרליה ובגרמניה, ובאוסטרליה חיים טמפלרים שהוגלו מישראל בידי הבריטים", הוא מספר. "חלק מהטמפלרים הזקנים שמגיעים לסיורים בארץ חיו כאן בילדותם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם