טובה ומשובחה: 10 הגלידריות הכי טובות בארץ
גם אתם עומדים מבולבלים מול המקררים הענקיים שמציעים עשרות טעמי גלידה? כתב מוצש יצא לבקר בגלידריות בכל רחבי הארץ וחזר עם רשימת עשר מנצחות. הכינו את משאית הצל"שים
מצב הגלידריות בארץ טוב ורע. טוב: יותר ויותר גלידריות שף בייצור עצמי נפתחו פה בשנים האחרונות, והן זוכות לביקורות משבחות אפילו מצד מבקרי אוכל מחו"ל. הרע: כמעט כולן נמצאות בתל אביב, וכמעט כולן לא כשרות מכיוון שלמרות שהרכיבים כשרים, הפתיחה בשבת מונעת תעודה.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
דברים שראינו כמעט בכל גלידרייה:
א. המון אנשים, בכל שעות היממה. הישראלים אוהבים גלידה והם לא יסתפקו בטילון מושקע בפיצוצייה; ב. קהל קבוע. הישראלים מבינים גלידה ויודעים מה הם רוצים. בדרך כלל הם לא מתלבטים יותר מדי מול הוויטרינה הצבעונית, אלא מבקשים מיד את הטעמים האהובים עליהם מימים ימימה;
ג. כמעט באף גלידרייה ראויה לשמה לא מצאנו את הטעם הפשוט שנקרא שוקולד. מצאנו שלל וריאציות שונות כמו אגוזים נוטלה (מצליח מאוד בישראל), פסק זמן, טורטית ועוד, אבל שוקולד לבד? מתברר שמדובר במצרך נדיר למדי;
ד. כמעט בכל גלידרייה שבה ביקרנו מצאנו לפחות הריונית אחת. עוד לא ברור מה זה אומר, אבל שיהיה במזל טוב. אה, ואף מילה על נתניהו ובדיחות פיסטוק. אפילו הוא כבר הפסיק לצחוק על זה.
לגלידרייה בפונדק יטבתה נחשפתי בזכות שירות מילואים באזור הערבה. אחרי טעימה אחת היא הפכה לאחת מתחנות החובה בסיור היומי לאורך הגבול עם ירדן. הסיורים התחילו או הסתיימו — ועם הזמן גם התחילו וגם הסתיימו — עם גביע גלידה מפנק בפונדק יטבתה. היטבתיים מציעים מעל 30 טעמים של גלידה ביתית מצוינת, מחלב שמגיע טרי מהמחלבה בקיבוץ. גם הפירות מגיעים מהמטעים של הקיבוצניקים.
ביטבתה לא חוסכים בחומרי גלם ושופכים שמנת בלי לדפוק חשבון, כך שהתוצאה היא גלידת שמנת איכותית. חוץ מזה אפשר למצוא שם גם גלידות ללא סוכר, גלידות על בסיס יוגורט וסורבה במגוון טעמים. ספינת הדגל של המקום היא גלידת יוגורט תמרים, שמיוצרת מתמר מג'הול שגדל במטעי הקיבוץ. טעמים פופולריים נוספים שנולדו בהשראת הרכב האוכלוסייה הם קפה ברזיל, אלפחורס ושוקולד צ'יפס מנטה.
המנצח: שוקולד קפה, חלבה קפוצ'ינו, ושטרודל תפוחי עץ.
מבחן השוקולד: שוקולד קפה. יאמי.
הזיכרון וגם ההמלצות סיפרו שג'לה, הגלידרייה הרחובותית הנאה והמתוקה, אמורה להיות המלכה או לפחות הנסיכה בכל הקשור לטעמים הטבעיים והפירותיים. והאמת? אגף הסורבה שלהם נחמד, אבל בטח לא הכי גדול שראינו ביחס למקומות אחרים. אם כבר התעקשתם, קחו את הלימונענע שמצליחה להיות מרעננת מספיק כדי להיזכר.
אבל האגף המיוחד באמת בג'לה הוא הגלידות שנעשו בהשראת שלל עוגות, וזו כבר ממש אמנות. מתוך שלל עוגות הגבינה ושות' לקחנו בחשד מסוים את הטריקולד — שבלי קשר לגלידה, רק עבודה מיוחדת הופכת אותה לעוגה טעימה. קיבלנו טעם לא פחות ממשובח, עם שוקולד נפלא. האמת? אפשר היה בהחלט למלא את המנה רק בשילוש הקדוש הזה, אבל אם כבר תהיו חייבים להוסיף כדור אחר (כי בכל זאת קיץ), לכו על המסקרפונה. עדינות גבינתית, כמו זו האמיתית.
המנצח: עוגת טריקולד. השוקולד שבו יכול לעמוד בפני עצמו.
מבחן השוק: אבל בגלל שהשוקולד הוא רק מרכיב אחד מתוך שלושה, נציין ששוקולד האגוזים מרגיש באמת כמו נוטלה. שזה יפה.
ההנחיה של חבר טברייני הייתה להגיע לחוף הכנרת. "יש גלידרייה על הטיילת, מספרים שהיא נהדרת וגם קיבלה כשרות". נו, הזדמנות להיגרר לכנרת. אלא שהתחושה הראשונית ביציאה מהרכב הייתה שמישהו שפך עלינו מרק עוף רותח. 42 מעלות. צעידה של שתי דקות על הטיילת גילתה לנו שאנחנו היחידים שצועדים בה. ריק, שממה. עם הרכב נמלטנו להמלצה השנייה, "גלידת בלוברי" בקניון ביג החדש.
בכניסה למקום הבנו לאן נדדו שוכני הטיילת. כולם בקניון, כנראה שגם בעל הגלידרייה השוממת. אם כן, בלוברי נהנתה בהחלט מרוח גבית בדמות צמד בודקים שהגיעו אליה כשהם על סף מוות ומכת חום, כשגם קוביית קרח הייתה זוכה לחמישה כוכבי מישלן, אבל האמת היא שגם כשהדעה צלולה יותר מדובר בגלידרייה נהדרת, מיוחדת ואיכותית עם יופי של מבחר. המון שמנת מורגשת, והצלחה יפה לנרתעים מסוכר: הווניל נטול הסוכר במקום נפלא, ולא מרגיש כמו תה עם חצי קילו סוכרזית.
המנצח: וניל עוגיות, כדור שגם מרגיש אוראו ועשוי אמריקה. תענוג.
מבחן השוקולד: לקחנו את המריר. עמוק, מורגש וכבד. כבד מאוד.
אחת הבעיות של "גלידה נויה" שבמדרחוב ירושלים טמונה בכך שכמה איכותית שהיא לא תהיה, היא תחסה בצלה של גלידריית מוסלין (ע"ע) בשוק מחנה יהודה הסמוך. אלא ש"נויה" עומדת בהחלט בפני עצמה כגלידריית שף מיוחדת ואיכותית, שיש אולי קצת מה לשפר בה בכל הנוגע לשירות ולעובדה שלא ממש אוהבים לעשות שם קומבינציות טעמים, אבל הטעמים שווים בהחלט.
ב"נויה" מצאנו גלידת נפוליאון נעימה, וחובבי הסורבה ימצאו פה את מבוקשם עם מבחר איכותי. נמצא פה גם טעם מלון, משהו שנטעם לאחרונה רק בצרפת, ובאופן מפתיע לא נמצא כמעט באף מקום אחר. הטעם שניצב מעל כולם היה הבירה. מה שבשקט היה יכול להידרדר לגימיק מתקתק, הפך לכדור שביקשנו שוב. מרירות עדינה, מתקתקות וארומה של היינקן.
המנצח: בירה, וגם הנפוליאון חביבה
מבחן השוקולד: שוקולד רגיל? מה פתאום, יש קינדר בואנו שהוא בעצם קינדר בואנו.
חוזרים לצפון כדי לתת כבוד לסניף של "טופ מנגו", שבו מצליחים להרגיש לא פעם את השמנת שבגלידה, דבר שמעיד על ייצור עצמי מאוד מוקפד ומושקע. הרבה שמנת איטלקית כמו שצריך וזה כבר מרשים, למרות שבירור מעלה שבגלידות שבטופ מנגו יש אחוזי שמנת נמוכים יחסית. עדיין לא חטיף בריאות, אבל זה שהיא מורגשת ולא עמוסה מוסיף לה בהחלט כמה נקודות מכובדות.
בשש שנות קיומו הצליח המקום ליצור לעצמו קהל לקוחות נאמן מספיק. טעמנו טעם"דרדסים" (מסטיק) שנועד לילדים במקומות אחרים. כמעט בכל מקום אחר הוא היה לרוב מתוק עד כדי איבוד הכרה כמעט. דווקא שם קיבלנו אותו מתוק במידה ומיוחד מספיק. גם גלידת הוופל–מייפל שהפכה נפוצה בישראל בשנים האחרונות הציגה רמה בפני עצמה. סורבה המנגו היה אחיד ורך. כזה שדורש עוד כי חם בחוץ ובאנו לעבוד, בכל זאת. כמה נקודות ירדו למקום על עיצוב מחריד שמזכיר את הצד הרע של שנות התשעים (היי, הרוב שם היה טוב), אבל זה מתאזן עם שירות נעים ואדיב והרבה לקוחות מרוצים.
המנצח: קרם רושה (האחות הכשרה של הפררו).
מבחן השוקולד: המקופלת הייתה מצוינת דווקא כי היא לא הייתה ממש מקופלת אלא קרצה קצת לכיוון המריר.
אחד הדברים הבולטים בג'לארטה הוא שיש שם גלידת בסיס שרצה יפה: הווייפר, גלידת שמנת בתוספת שברי גביעי גלידה. ווייפר הוא השם של גביע הגלידה באנגלית, ונחמד לראות מקום שנותן לו כבוד ומשקל, וזאת אחרי שאת כל מסע הטעימות שלנו עשינו עם כוסות. מבוגרים קפוצי מבט יעקמו פרצוף נוכח המתיקות הבולטת, אבל צעירים וצעירים ברוחם יכריזו שמדובר ביופי של טעם וקראנצ'יות טובה.
השירות מצוין ובג'לארטה לא מתקמצנים ומעמיסים כמו שצריך.
המנצח: ווייפר. ותבקשו אותו בגביע.
מבחן השוקולד: מצאנו שוקולד נוטלה מנצח.
כאמור, בתל אביב לא חסר מבחר גלידריות מרשים ועטור תשבחות מבקרים. אבל כאלו עם כשרות? נו, יש פה מצוקה ולא רק של דירות פנויות וחניה וקשר. המזל הוא שמי שנשאר הם "אלדו" ולא איזו רשת בינונית ומטה.
הגלידות של אלדו עשויות כמעט כולן בטוב טעם ועם מרקם אחיד ונעים והסניפים מעוצבים ונעימים. הגעתי למקום עם אחד, אורי מלמד, שבחר להסתער על הסורבה. אחד מהטעמים במקרר היה "הפתעה!!", מה שגרר כל מבקר לשאול איזה טעם יש להפתעה, ולקבל את התשובה, סולרו מנגו. באופן כללי, נזכור בעיקר את הלוטוס ואת אותה "הפתעה". והסורבה של מלמד? "נחמדה, אבל אני אוהב אותה חמוצה באמת, מהסוג שמפיל אותך". כן, נו.
המנצח: לוטוס מעולה. קצת יותר טוב מזה שבטבריה.
מבחן השוקולד: רום שוקולד שובב מהסוג שמרגישים בו המון רום. והשוקולד הוא בעיקר ליווי.
אי אפשר לדבר על גלידריות בדרום בלי להתייחס לאחד ממותגי הגלידה הוותיקים ביותר בארץ. הסיפור של גלידה באר שבע מתחיל לפני יותר משישים שנה, כשיוליה רוטנברג המכונה "הסבתא", עלתה לארץ מווינה עם שתי מכונות גלידה, והגיעה איתם היישר לבאר שבע כדי להמתיק את השממה.
מה שהתחיל עם חמישה טעמים בסיסיים צמח והפך ליותר משישים טעמים של גלידה, ברשת עם 12 סניפים שכבר חרגה מזמן מגבולות הדרום. היום מנהל את הרשת הנכד עודד בר, והמפעל נמצא בכלל בקריית גת. הגלידה כשרה למהדרין.
המנצח: הטעמים המומלצים הם לימונענע, דובדבנים, פינה קולדה, קרם רוסי, פרג, וערמונים.
מבחן השוקולד: הטעמים המעניינים. תתפנקו.
גם אם במרכז שוק מחנה יהודה יקום מוסך למשאיות, הבעלים שלו יצהיר בכל מקום ש"המקום שלי מושפע מארומת השוק". גלידה מוסלין חיה את השוק. הפירות, הירקות ואפילו התבלינים נקנים על אמת בדוכנים הסמוכים, והופכים ביד אמן לשורת גלידות מהסוג שמחזיר אותך פנימה שוב ושוב.
קשה להישאר אדיש בפני המקום שהפך כבר לנקודת ציון רשומה אצל לא מעט מדריכי סיורים בשוק, ושבניגוד ללא מעט גלידריות אחרות אינו רוקח שלל טעמים לא קונבנציונליים לשם הגימיק אלא מדגיש אותם. גלידת הבזיליקום היא טעם שאנשים עולים בשבילו לרגל. הזמנתם קינמון? תקבלו את העקצוץ הזה בכל כפית. או בקיצור — גלידה איטלקית? טעות. מדובר בגלידה צרפתית. המלחמה הקולינרית עקובת החמאה והשמנת נגררת גם לעולם הגלידות, ולפחות בירושלים הצרפתים מנצחים בלי לערוף יותר מדי ראשים. כבוד.
המנצח: בזיליקום, צ'אי מסאלה.
מבחן השוקולד: דווקא סביר, אבל לא באים במיוחד בשבילו.
"לעשות כתבה על גלידריות בלי לבקר בטוני שבנתניה זה כמו... תבדקו שם, בקיצור", כך אמר חבר שגרוע במטאפורות והצטרף להמון (!) ממליצים אחרים. אחת מהגלידריות הוותיקות בשוק (מ–97') נוסדה בידי איטלקי אורגינל אפילו בשמו — אלברטו. קרוב ל–70 טעמים שונים מיוצרים במקום אבל החוזק האמיתי של גלידה טוני הוא בטעמים הנפוצים. הם פשוט עושים אותם מעולה, כמעט מושלם, בלי התחכמויות ועם מרקם אוורירי כשצריך, וכבד ונעים כשצריך אפילו יותר. כך זה עם ליין חטיפי השוקולד, למשל. כשהנחתום במקום מצהיר שיש להם את "גלידת הפיסטוק הטובה בעולם" זה נחמד, אבל כשחברים נתנייתים טוענים את זה בתוקף ואפילו אני צולח בהנאה טעם שאני פחות מחבב, נו, פשוט תטעמו.
מנצח: פיסטוק, סניקרס.
מבחן השוקולד: ויש לנו מנצח.
***
הכתבה פורסמה במגזין מוצש
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם