תכירו את מרתה סטיוארט, גרסת החמין והקוגל
איך הופכת מראיינת־סלבס בערוצי הבידור האמריקניים למלכת המטבח הכשר בארה"ב? המתכון פשוט מאוד: קצת חזרה בתשובה, הרבה חתונה וקורט עלייה לארץ. ג'יימי גלר, אימפריית הבישול היהודייה, מתכוננת לחג
בעת ירידת שורות אלה לדפוס, ג'יימי גלר עושה את דרכה בחזרה מארה"ב מולדתה לביתה בישראל. בעוד כשבוע יחול ראש השנה, על כל ההכנות והבישולים הכרוכים בכך, אבל לפני שתתפנה לתכנן את החג בביתה הפרטי גלר הייתה צריכה להתמודד עם משימה מאתגרת לא פחות: ללמד את אמריקה לבשל.בימים האחרונים היא דילגה מאולפן טלוויזיה אמריקני אחד למשנהו, והדגימה לצופי תוכניות הבוקר בישול יהודי מהו: החל בחלה בדבש ותפוחים, עבור במנת עוף מתקתקה וכלה בצלעות בעיטור גרגרי רימון. בין שידור לשידור היא חתמה על ספרי הבישול שלה לקהל אוהדיה ההולך וגדל, ומן הסתם גם ישבה בפגישה עסקית אחת או שתיים.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בשביל גלר, מסע האולפנים האינטנסיבי בצדו השני של העולם הוא עניין שבשגרה: ככה זה כשאת נחשבת לאורים והתומים של הבישול היהודי בארה"ב, ונושאת על כתפייך את הכינוי המחייב "מלכת האוכל הכשר". בערב פסח האחרון השתתפה גלר בסיבוב הופעות דומה, כשהיא נושאת עמה מזוודה מלאה במתכונים ובטן הריונית.
במסע הנוכחי היא עולה על המטוס כחודש לאחר הולדת בנה השישי. "הזמן הכי עמוס הוא לפני החגים", היא אומרת. "זה לא פשוט, אבל אין דרך לעשות בשלט רחוק את מה שאני עושה. עם כל הכבוד לפלאי האינטרנט, שום דבר לא מחליף את המפגש האישי".
אנחנו פוגשים את גלר בביתה ברמת בית־שמש, רגע לפני שהיא ההמראה לסיבוב הטרום־חגים המסורתי שלה. קצת קשה להאמין שמהבית הזה, על המטבח צנוע הממדים שלו ועל הסלון המעוטר בפריטי יודאיקה שבו ישן במהלך שיחתנו התינוק שהצטרף זה עתה למשפחה, מתנהלת אימפריה עסקית החולשת על אתר מתכונים מצליח ("יותר מרבע מיליון משתמשים שונים בחודש", היא מתגאה), ערוץ יוטיוב עמוס צפיות, מגזין כרומו צבעוני היוצא לאור פעמיים בחודש, ושלושה ספרי בישול מצליחים. לשורת המיזמים המרשימה הזו, על טהרת השפה האנגלית, הצטרף לאחרונה עוד מיזם - שיעורים מקוונים בהדרכת גלר, המוצעים לקהל הגולשים תמורת תשלום ומבטיחים לספק תוכן מקיף ואיכותי יותר מזה שבאתרי האינטרנט ובסרטוני היוטיוב החינמיים.
כרגע נכללים ביניהם קורסים בנושאי אפיית חלות, בישול בשר והכנת קישוטים ועיטורים לשולחן החג. גלר מבטיחה שלמאגר המידע המצולם, בהפקת חברת "ענני תקשורת" הישראלית, יתווספו בעתיד שיעורים רבים נוספים. עד אז היא ממשיכה לעשות מה שהיא יודעת הכי טוב - לבשל, ולבסס עוד קצת את המותג הנושא את שמה.
שטף הדיבור המהיר, הביטחון העצמי ובעיקר ההספק של ג'יימי גלר בתחום הבישול, עשויים להטעות וליצור את הרושם שמדובר בבשלנית מבטן ומלידה - כזו שנולדה עם כפית קוגל בפה ועם סיר חמין ביד. אבל גלר בת ה־37 מגלה שעד שנות העשרים לחייה כלל לא ידעה לבשל. מי שהחל ללמד אותה את רזי המטבח, היא אומרת, היה בעלה נחום. "באחד הימים הראשונים אחרי החתונה הוא שאל: 'אז מה אוכלים לארוחת ערב?'.
עניתי שאין לי מושג. מעולם לא בישלתי דבר עד אז. מעולם. אמא שלי, שהיגרה לארה"ב מטרנסילבניה, קיוותה שהבנות שלה יגדלו להיות נשות קריירה מצליחות, לא עקרות בית. היא עצמה מעולם לא בישלה, וכשהוריי בנו את הבית הראשון שלהם בארה"ב, היא תכננה אותו בלי מטבח בכלל. בהמשך היא השתכנעה שזה בכל זאת חדר חשוב, אבל הורתה לבנות אותו בחלק מוצנע של הבית".
נחום, לעומת זאת, הגיע מבית מסורתי יותר, שבו נהגו לבשל ארוחות מרשימות לשבתות ולחגים. בצעירותו אף התפרנס מעסקי הקייטרינג. "יצאתי איתו לקניות בסופר, ושם הוא לימד אותי כל מה שצריך לדעת על חומרי גלם. בתחילת הדרך בישלנו ביחד, עד שראיתי שזה לא נורא כמו שחשבתי".
הדרך להפיכתה לבשלנית־על עוד הייתה ארוכה. בשנים הראשונות לנישואיה היא המשיכה במסלול שבו החלה שנים קודם לכן, כמפיקת טלוויזיה בערוצי הבידור המובילים בארה"ב. הקלפים נטרפו, מבחינתה, לאחר שנולדה בתה הבכורה. "בעלי הציע לי להעביר את חופשת הלידה בכתיבה של ספר בישול, שבו אספר על התהליך שעברתי - ממי שמעולם לא נכנסה למטבח ועד לחובבת בישול. חשבתי 'זה יכול להיות משהו נחמד וקטן לעשות בינתיים', וככה התחלתי".
התחביב הבלתי מזיק הפך עד מהרה לפרויקט שמילא את כל זמנה הפנוי. "החלטתי לכתוב משהו שהוא מעבר לספר בישול. כתבתי על עצמי, על האמהות, על הפעם הראשונה שנכנסתי למטבח. החלטתי גם לפרט את כל הטעויות שעשיתי כשהתחלתי לבשל: הדברים שנשרפו, או מרק העוף הראשון שהכנתי בלי לדעת שכדאי לקלף ולחתוך את הירקות לפני שזורקים אותם לסיר".
הצלחתו של הספר "Quick and Kosher", שכותרת־המשנה שלו היא "מתכונים מהכלה שלא ידעה לבשל", הייתה גדולה משציפתה, וגלר החליטה לפרוש מעסקי הטלוויזיה ולהקדיש את עצמה לעולם הקולינריה הכשר. "אני חושבת שהפתיחות הגדולה שבה כתבתי את הספר, בלי להציג את עצמי כמומחית או כבשלנית כול־יכולה, היא שגרמה לו להתקבל בצורה טובה כל כך. לא התחלתי כעקרת בית מומחית, ובצעירותי אפילו לא אהבתי לעשות בייביסיטר או להיות עם ילדים של אחרים. אבל כשהפכתי בעצמי לאמא, הכול התחבר יחד".
הסביבה שבה גדלה גלר, בפרברי פילדלפיה, הייתה יהודית ברובה. משפחתה ניהלה אורח חיים מסורתי - "צמים ביום כיפור, הולכים לבית הכנסת בחגים, מטיילים לישראל בחופשות". בגיל 18 פנתה ג'יימי ללימודי תקשורת באוניברסיטת ניו־יורק. "רציתי להיות מפורסמת, לעמוד בקדמת המסך", היא מסבירה את הבחירה. "אני אוהבת את הבמה, אוהבת את המצלמות, אבל ידעתי שאין לי כישרון מיוחד כמו משחק או שירה. אז מה טבעי יותר מלימודי עיתונאות, שיאפשרו לי לעמוד באור הזרקורים ולראיין אנשים מעניינים?". לנגד עיניה, היא אומרת, עמדו נשים כמו אופרה וינפרי ומגישת הטלוויזיה הוותיקה דיאן סויר.
מאז ומעולם היטיבה גלר לרקום קשרי ידידות ולמנף אותם לטובת קריירה משגשגת. עד מהרה השתלבה כמפיקה בחדשות הבידור של ערוץ CNN, "בזכות חבר מהקהילה של הוריי שהבת שלו עבדה שם". עסקי הזוהר לא עמדו בראש סדר העדיפויות של גלר. "דמיינתי את עצמי כעיתונאית רצינית יותר, שמראיינת ראשי מדינות. אבל הדלת הראשונה שנפתחה בפניי הייתה של חדשות הבידור, אז לשם הלכתי. בדיעבד, אהבתי את זה מאוד".
בשנים הבאות סיקרה גלר כל אירוע נוצץ אפשרי, בניו־יורק ומחוצה לה. צופי הטלוויזיה לא ראו כמעט את פניה של העיתונאית הצעירה, רק את היד האוחזת במיקרופון מול פניהם של השחקנים, הבדרנים והזמרים. "הייתי בטקסי האוסקר והאמי, ראיינתי את גווינת' פלטרו, בן אפלק, ביונסה ובעצם כל סלב אפשרי. את בת 18, מצוידת בלא מעט חוצפה יהודית בריאה, וכל העולם פתוח בפנייך. בזכות המיקרופון שיש לך ביד כולם רוצים לדבר איתך ולקבל את תשומת הלב שלך. היה בזה משהו מדהים".
באותה תקופה החלה גלר בתהליך הדרגתי של חזרה בתשובה. "אני חושבת שמה שהניע את זה היה המפגש האינטנסיבי עם 'עולם הזוהר'. בתחילת הדרך רציתי רק להיות מפורסמת ועשירה, אבל ההצצה הקרובה לחיים של המפורסמים והעשירים גרמה לי להבין שאולי טעיתי בשאיפות שלי. הסתכלתי מסביב ואמרתי: רגע, זה לא מה שאני באמת רוצה".
גלר עזבה את עבודתה ב־CNN, שדרשה לעתים השתתפות בשידורים חיים בימי שישי אחר הצהריים, והשתלבה במחלקת הפרומו של ערוץ HBO. במסגרת תפקידה ראיינה את מיטב הכוכבים בסדרות הדגל של הערוץ, דוגמת "סקס והעיר הגדולה" וה"סופרנוס", לתוכניות בידור קצרות שנועדו לקידום הצפייה. לגלר יש מילים חמות בלבד על עמיתיה מ־HBO, שלדבריה קיבלו בהבנה יוצאת דופן את דרישותיה המוזרות.
"הבוסים שלי לא ידעו שום דבר על היהדות, אבל אפשרו לי בשמחה להיעדר בשבתות ובחגים. הם נתנו לי לעבוד רק ארבעה ימים בשבוע, כדי שלא איאלץ לעבוד בימי שישי, וידעו שבתמורה יקבלו עובדת מסורה שנשארת בימי חמישי עד השעות הקטנות של הלילה ולא משאירה משימות שלא הושלמו. הם דאגו לי לאוכל כשר בסט הצילומים, והתגמשו איתי בזמני הטיסות כשהיה צורך, מתוך הבנה שלא אטוס בשבתות ובחגים".
למרות ההתחשבות יוצאת הדופן, ששומרי מצוות רבים יכולים להעיד שאינה מובנת מאליה אפילו במדינת ישראל, גלר מספרת שהסיפוק מעבודתה החל לדעוך. "מה שנראה לי נוצץ ומושך בגיל 18, הפסיק להיות אטרקטיבי ככל שעברו השנים. הסלבס שנהניתי מקרבתם בתחילת הדרך כבר לא נראו לי נהדרים כל כך. במפגש קרוב מגלים שהם פחות גבוהים, פחות מצחיקים ופחות חכמים ממה שנדמה".
לאחר שפגשה את בעלה לעתיד ("יצאנו וכעבור חודשיים כבר היינו נשואים") וילדה את בתה הבכורה, החליטה כאמור לעזוב את עסקי הטלוויזיה ולפתוח פרק חדש בחייה. את מקומם של השחקנים והבדרנים החליפו אטריות ותפוחי אדמה; את מצלמות הווידאו הגדולות של ערוצי הטלוויזיה החליפה מצלמה צנועה יותר, שבה החלה לצלם את סרטוני הבישול שלה; ואת כישורי ההפקה הבלתי נדלים היא הפנתה למיזמי הבישול המגוונים שהובילה, מאז צאת ספרה הראשון לאור ב־2007 ועד היום.
להצלחה, אומרת גלר, יש גם מחיר. "אנשים מהססים לפני שהם מזמינים אותי אליהם לארוחה, ואם כבר מזמינים - הם מרגישים צורך להתנצל, ולומר דברים כמו 'לא יצא לי כל כך טוב'. אבל זה ממש מיותר, אני לא רואה בעצמי שפית גדולה, והדבר שאני הכי אוהבת הוא ללמוד מאחרים".
סרטוני הבישול שגלר מעלה לרשת עלולים לאכזב את חובב הבישול הישראלי הממוצע. לצד מתכונים מורכבים יחסית ומפגשים עם שפים מוערכים, מככבים בערוץ היוטיוב שלה לא מעט מתכונים בסיסיים, אפילו בסיסיים מאוד: בצק לחלה, עוף בתנור, שקשוקה - לא משהו שהיה עובר את שלב האודישנים של מאסטר שף. גלר מודעת לכך שבשביל ישראלים רבים אלה מתכונים מובנים מאליהם, אבל מספרת שדווקא הם גורפים את מרבית הצפיות באתר ובערוץ שלה. "אני מעלה גם הרבה מתכונים מורכבים ואופנתיים, ומשתדלת לתת דגש על אוכל מעדות שונות. ועדיין, המתכונים הכי מבוקשים הם מתכוני החלות, מרק העוף או הבשר בתנור. נכון, נדמה לנו שכולם יודעים להכין אותם, אבל עובדה שיש ביקוש עצום דווקא להם".
קהל היעד העיקרי של המתכונים, היא אומרת, הם יהודים מארה"ב ומארצות דוברות אנגלית, "שרוצים לשמור על מסורת יהודית אבל לא ממש יודעים איפה להתחיל. יכול להיות שהם חוגגים רק שלושה חגים בשנה - פסח, ראש השנה וחנוכה - אבל הם רוצים לחגוג אותם כמו שצריך". לגלר יש קהל מעריצים לא קטן גם בקהילה הנוצרית האוונגליסטית, המחבבת את המטבח היהודי המסורתי. "לא מזמן קיבלתי מייל ממישהי שסיפרה לי שהיא הביאה חלה ממתכון שלי למפגש בכנסייה שלה. בעיניי זה נפלא, איך שאוכל מחבר בין תרבויות שונות".
ובכל זאת, מדובר במתכונים מסורתיים שעוברים כבר מאות שנים מדור לדור. איך את מצליחה לחדש?
"יש עכשיו ביקוש עצום לאוכל בריא, והמשמעות היא שצריך לעדכן את המתכונים המסורתיים ולהתאים אותם לדרישות החדשות. למשל, הגיעו אליי אינספור בקשות למתכון צ'ולנט בריא, אז קיבלתי השראה מהחמין המזרחי ויצרתי מתכון עם פחות תפוחי אדמה ובשר שומני, ויותר עוף וקטניות".
איך את נשארת מעודכנת בטרנדים הקולינריים בעולם?
"אני צופה בכל תוכניות הבישול שאפשר, עוקבת אחרי אתרי בישול ובלוגים ומשתדלת לאכול במסעדות, עד כמה שהדבר מתאפשר בסדר היום העמוס שלי. אני הכי אוהבת לעקוב אחרי מה שקורה בסצנות בישול לא־כשרות, ולחשוב על התאמות למטבח היהודי. זו הרי הבעיה של הבישול הכשר: הכול תמיד מגיע אלינו באיחור. אין שום סיבה שזה יהיה המצב".
הילדים שלך מוכנים לנסות את המתכונים החדשים?
"הילדים שלי אכלנים נהדרים. אני ובעלי אוהבים לאכול, והילדים הולכים בעקבותינו ומוכנים לנסות כל דבר. הם לא בהכרח אוהבים הכול, אבל הם תמיד מוכנים לנסות".
יש לך קהל גם בישראל?
"לצערי העברית שלי לא טובה מספיק, אז אני לא מצלמת סרטונים בעברית בשלב הזה, אבל ספר הבישול הראשון שלי תורגם לעברית, ויש לי גם קהל בקהילה האנגלוסקסית בישראל. בתחילת הדרך קיבלתי לא מעט תלונות מבשלנים בארץ על כך שלא כל חומרי הגלם שאני משתמשת בהם זמינים בישראל. היום המצב הרבה יותר טוב ואפשר להשיג בארץ כמעט כל דבר, אבל עדיין יש מצרכים רבים שנמכרים בארה"ב במחיר שווה לכל כיס, ובישראל הם יקרים מאוד. ובכל זאת, אין כמו ישראל מבחינת מקורות ההשראה, המגוון הגדול של המטבחים וכמובן הירקות הטריים, שאין כמותם".
לפני שלוש שנים עזבו גלר ומשפחתה את ביתם רחב הידיים בארה"ב, ועלו לארץ באופן רשמי. גלר תיעדה באדיקות את תהליך הפרֵדה מהמשפחה ומהחברים וההסתגלות לחיים החדשים ברמת בית־שמש, וערכה את החומרים המצולמים לסדרת סרטוני יוטיוב, שזכו לעשרות אלפי צפיות כל אחד. סרט באורך מלא שהורכב מהסרטונים הוקרן במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי בסינמטק ירושלים, תחת הכותרת Joy of Aliyah, "חדוות העלייה".
היום היא עדיין עומדת מאחורי השם האופטימי שהעניקה לסרט. "החיים כאן טובים יותר משציפיתי. זה מצחיק: כשהיינו מבקרים בישראל לפני שעלינו, נהגי המוניות תמיד היו אומרים לנו דברים בסגנון 'מה הבעיה שלכם, למה אתם לא מגיעים לחיות כאן?'. עכשיו, כשאנחנו כאן, הנהגים אומרים 'למה עשיתם את זה לעצמכם, למה עזבתם את ארה"ב?'"
"בדייט הראשון שלי עם בעלי, הוא אמר לי שהוא רוצה להתחתן עם מישהי שתעלה איתו לישראל. התגובה הראשונית שלי הייתה: 'אוקיי, אז תמצא לך מישהי אחרת'. אהבתי את ישראל, כמובן, אבל מעולם לא חשבתי עליה כעל בית. בעלי לא ויתר, הוא המשיך לפמפם את הרעיון במשך שמונה השנים הבאות, עד שעלינו. היום אני שואלת את עצמי למה לא עשינו את זה קודם".
סרטוני היוטיוב של גלר הפכו אותה לכתובת טבעית למאות יהודים שמתחבטים בשאלת העלייה. "יש הרבה חששות. הרושם שמתקבל אצל הצופה מהצד הוא שהחיים בישראל קשים מאוד מבחינה ביטחונית וכלכלית. נכון, לפעמים קשה כאן, ואני חווה עכשיו את הבירוקרטיה הישראלית במלוא עוצמתה סביב הלידה של התינוק השישי, שהוא הצבר הראשון שלנו. אבל זה לא באמת מסובך כמו שזה נשמע למי שמתבונן על החיים כאן מבחוץ".
למה בחרתם דווקא ברמת בית־שמש? כל מי שמתעדכן בחדשות יודע שלא מדובר בעיר סובלנית במיוחד.
"נכון, אבל הדברים האלה נכונים בעיקר לגבי בית־שמש עצמה. ברמת בית־שמש אנחנו חיים בעולם הפרטי שלנו, שכולל בעיקר משפחות אנגלוסקסיות. בחרנו באזור הזה בזכות הסביבה דוברת האנגלית, שהפכה את הנחיתה בישראל לרכה יותר, ובזכות קרובי המשפחה שמתגוררים בשכנות אלינו. הרי לא הגיוני שנטוס לצד השני של העולם, ובסופו של דבר נהיה רחוקים מהמשפחה שלנו שנמצאת כאן".
מה התוכניות לראש השנה?
"נעשה משהו מסורתי, ואת הסימנים נשלב בתוך המנות העיקריות. השנה ננסה לא להגזים יותר מדי עם הבישולים - מנה בשרית אחת, מרק אחד, קינוח אחד. בכל זאת, אני רגע אחרי לידה, וצריך להתאמץ לאכול בהתאם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם