ראשי » סגנון » בריאות

ביקורת - מה זה אומר עלי, ומה על האחר?

קל למתוח ביקורת על האחר, אבל כמה קשה להיות סלחנים ומבינים. מיכל צפיר מסבירה למה האתגר האמיתי הוא להפסיק להסתכל על האחר ולהתחיל להסתכל פנימה

דייל קרנגי כתב בשנת 1936 את אחד הספרים הראשונים שעסקו במודעות עצמית ומערכות יחסים - "איך תרכוש ידידים והשפעה". למרות שעברו שמונים שנה, הספר נשאר רלוונטי עד היום. ספר מומלץ לכל מי שרוצה לשפר את מערכות היחסים ומיומנויות חברתיות בכלל.

השבוע אני מקדישה את הטור למשפט שלו:
כל טיפש יכול לבקר, להתלונן ולגנות-ורוב הטיפשים אכן עושים זאת. אבל צריך אופי חזק ושליטה עצמית כדי לגלות הבנה וסלחנות.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
   
על החלק הראשון של המשפט, אני חושבת שאין צורך להרחיב. כולנו יודעים כמה קל לנו למתוח ביקורת על האחר, זה לא דורש שום מיומנות, אין חוקים, אין גבולות אפשר להגיד מה שרוצים בלי לחשוב פעמיים, להעיר הערה פוגענית או פשוט לכתוב סטאטוס אכזרי . זו עובדה, קל לנו להעביר ביקורת (ואל תנסו לשכנע אותי עם "ביקורת בונה"... ביקורת הורסת, מכווצת, מעליבה ופוגעת). החלק השני של המשפט הוא המעניין – להיות מבינים וסלחנים אל האחר, כי זה האתגר האמתי, מכיוון שהוא זה שמאלץ אותנו להתמקד בנו ולא באחר.

אז איך מגלים הבנה וסלחנות כלפי האחר? איך מפתחים את אותה מיומנות שדורשת איפוק ומחשבה
ומחליפים בה את ההתלהמות, העוקצנות והציניות? השאלה הראשונה שאתם צריכים לשאול את עצמכם: האם אתם בקיאים בעובדות? כלומר, שהביקורת לא מסתמכת על מה שנדמה לכם, השערות או שמועות. השאלה השנייה: מה המטרה בביקורת הזאת וליתר דיוק, מאיזה צורך אישי נובעת הביקורת? האם מתוך טוב לב, אכפתיות ודאגה?  

ביקורת נועדה להביע דעה אחרת, להשפיע ולשפר, בתנאי שהיא נעשית באופן הנכון. כאשר אני בוחרת בביקורת, התלונה והגינוי אני מעידה על עצמי ולא על האחר.
תחשבו על ביקורת עצמית, כמה היא משתקת אותנו ומונעת לעשות דברים או לחילופין, כשהייתם ילדים, איך הרגשתם כאשר אחד ההורים העביר עליכם ביקורת? זה יכול להיות מילה או מבט "שייבשו אתכם" והשפיעו עליכם עוד שנים רבות אחרי שהזיכרון התפוגג.

מערכות היחסים שלנו עם בני זוג, ילדים, משפחה, עמיתים לעבודה הן חלק בלתי נפרד מחיינו- הן מגדירות אותנו בחיינו האישיים, בעבודה ובקהילה. מערכות היחסים המושתתות על כבוד, סלחנות, הכלה והקשבה משפרות את איכות חיינו (יותר מקערת סלט או ריצת בוקר). כשאנחנו בוחרים לבקר, עלינו מוטלת האחריות לעשות זאת באופן מדויק ואחראי, לציין שזאת דעתנו האישית, להתמקד בטוב, לשמור על שפה נקיה, להתייחס לדברים ספציפיים וכמובן, לא להלבין פני אחר ברבים.

אז בפעם הבאה כשעומדת לכם ביקורת על קצה הלשון או על קצה המקלדת.. עצרו שניה ותענו בכנות לעצמכם: האם אנחנו מבינים ובקיאים בעובדות? מאיזה צורך אישי נובעת הביקורת? מה הדרך להגיד ביקורת בצורה אחראית? שתפו איך השפיעה העצירה הזאת על המשך ההתנהלות שלכם. מה הייתם עושים על אוטומט?

בהצלחה!
מיכל צפיר, אמנית החיים הבריאים. (http://michaltsafir.co.il/mprogram/
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...