טל לה לנד: ראיון עם טל ברקוביץ'
בחודש הבא תארוז טל ברקוביץ' מזוודה גדולה ותקפוץ לאל-איי, לסמן וי על החלום הישראלי העדכני. כשברקורד שערורייה מתוקשרת בחסות חנה לסלאו, רומן עם אריק ברמן, אופציה להיות נערת ג'יימס בונד ובוק שכולל את "פלייבוי", תנסה הילדה מטבעון להוכיח לכם שהיא הרבה יותר מסתם גוף יפה. אבל אל דאגה, גם אחרי אלפי טיסות סביב הגלובוס, היא רק מחכה לטלפון שיחזיר אותה לנתב"ג
אני מניח שהוא התכוון ל"אני נותן תפקיד, את תתפשטי".
"זה היה 'אם אני אתן לך תפקיד, מה תיתני לי בחזרה?'. מה זאת אומרת מה אני אתן לך בחזרה? אתה צריך שחקנית לסרט שלך. כנראה שככה זה מתנהל בהודו וכנראה שיש לזה קליינטים, אבל אני לא בעניין. אני חושבת שבגלל הבדלי המעמדות שם, מי שיש לו כוח חושב שהוא מלך העולם והוא יכול לעשות מניפולציות על כולם. יש פה עבדים ויש מקבלי החלטות".
חצי הודית (מצד אמא), ובכל זאת ברקוביץ' הגיעה לא מוכנה. לנפלאות הסניטציה התרגלה עם הזמן, לשאר פחות. "בוליווד זו תעשייה מאוד מלוכלכת", היא מספרת. "יש לי חברים מאוד טובים שם, בתעשייה, וכשהגעתי לשם הם מאוד פחדו עלי. כל הזמן הזהירו אותי שזה מה שקורה, שבהודו דוגמנות יכולה להשתמע לשתי פנים. באתי בדיוק מאירופה, מה שתי פנים? דוגמנות זה דוגמנות. אבל מתברר שבהודו הגבול בין דוגמנית למעבר לזה מאוד דק".
פעם ראשונה שאת נתקלת בדבר כזה?
"באירופה זה לא קרה לי. ממש לא. יש משפט שאומר 'יו קאן פאק איט טו דה מידל, באט יו קאנט פאק איט טו דה טופ'. ואני לא מתפשרת במידל".
לא פאק איט, ולא מידל. טל ברקוביץ' (27) היא לא הטיפוס שיסכן את הפסגה. הפסגה תגיע, ובלידה טבעית. הצורך הזה, לא להשתמש במה שאלוהים נתן והנצלנים לוקחים, גורם לה לחשדנות יתר. כך קרה גם לפני שנה, כשקיבלה הזמנה צנועה לפסטיבל קאן. חברים, בעלי מלונות במונקו, הזמינו אותה להצטרף למטוס הפרטי ולהיתלות על הרולקס כל הדרך לשטיח האדום. "רציתי לטוס לואו-קוסט", היא צוחקת. "תראה, לא רק שזה לא נראה טוב מבחוץ, אני גם לא נכנסת ככה לתעשייה. מאוד חשוב איך דברים נראים. אני מעדיפה לבוא לבד, נקי. זה לא הסגנון שלי. אם אני יוצאת עם מישהו זה תמיד בגלל אהבה ואני מאוד נזהרת גם מדברים ידידותיים. הקריירה קדושה ואני לא מערבבת. בחיים לא".
אז היא נסעה לפסטיבל לבד, בלי הזמנה. שכרה חדר במלון והסתובבה. לפחות הפעם זה השתלם: בחודש הבא, שנה אחרי, תטוס לקאן, הפעם כשחקנית ב-"Soulmates" ("נפשות תאומות"), שיתמודד במסגרת אחת המסגרות בפסטיבל הקולנוע החשוב בעולם. "לפני שלושה שבועות הודיעו לי שהסרט בפנים. אמרתי 'יואו, איזה כיף שמעו את התפילות שלי למעלה'. אתה יודע איך התרגשתי להיכנס לאתר של קאן ולראות בקטגוריה של הסרטים הקצרים -'קאסט: טל ברקוביץ'".
אחרי שלוש שנות לימודי משחק, קריירת דוגמנות שמחזיקה אותה כלכלית ודילוגים בעולם במרדף אחרי האודישן הנכון, ברקוביץ' (המיוצגת אצל אירית מילר) מעלה הילוך. אחרי קאן תגיע בקרוב ללוס אנג' לס, מוכוונת הוליווד. המטרה, כפי שניסחו אותה לפניה אקי וסנדי, איילת זורר ואלון אבוטבול - לעשות את זה. הדרך, כפי שחוו כולם על בשרם, ארוכה.
אלא שבמקרה של ברקוביץ', יש משהו מעורר אמפתיה בהתרוצצות חסרת המנוחה מטיסה לטיסה. אף שכשחקנית השתתפה ב"הנסיך הפרסי" וב"רדיו רוק" הבריטי, ואפילו נגעה בחלום עם אודישן מוצלח לתפקיד נערת ג'יימס בונד בסרט הבא בסדרה, לו רק רצתה יכולה הייתה להסתפק בדוגמנות. "אן סאמרס", " הרודס" ו"אל-איי פיטנס" הם רק חלק מהקמפיינים שקיבלה מי שדגמנה באנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה, הודו אפילו וטורקיה - שאליה הפסיקה להגיע בשנה האחרונה על רקע רומנטי. הם פשוט לא אוהבים אותנו יותר.
למרות הקריירה הבינלאומית, ועל אף שלארץ היא מגיעה רק בחגים - ברקו ביץ' פוזלת כל הזמן לשוק המקומי, הצנוע יחסית. שואפת להצליח גם פה, ואולי דווקא פה. היא אמנם שיחקה בכמה סדרות ("החברים של נאור", " השועלים", " נשואים פלוס") וגם קיבלה קמפיינים כחול-לבן ("אקספוז"), ובכל זאת, כרטיס הזיכרון הישראלי שמר אותה בתיקיית "רוקדים עם כוכבים". תוכנית
"אני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי", מעידה ברקוביץ' היום על הפרק הפותח ביחסיה עם הפומביות הישראלית. "עברתי את כיתה א', לא יודעת אם בהצלחה, והיה מרתק, סוער. נורא שמחתי על ההזדמנות שנתנו לי ב'רוקדים עם כוכבים'. הרגשתי שקיבלתי מתנה, היכרות עם הקהל הישראלי. פתאום אני מקבלת במה, פריים טיים, ועוד בתחום שאני חזקה בו. לא לקחתי בחשבון שזה ריאליטי ושיש גימיקים. 'רשת' מאוד טובה בגימיקים. מזה הם חיים שם, בתור אנדרדוג ל'קשת'. לא הייתי בקיאה בזה. כל הרייטינג שנצבר בתוכנית זה היה על שערוריות וקונפליקטים שהיו בקאסט, בין השופטים. אני מאוד מעריכה את יובל דיין מ'דה ווייס'. ראיתי אותה ואמרתי לעצמי 'איזו מלכה'. זה יפה לראות בחורה חזקה שלא משחקת את המשחק, שלא יצאה פראיירית".
ואת יצאת פראיירית?
"אני לא יודעת. אולי לא הייתי צריכה לחייך כשחנה לסלאו אמרה את מה שהיא אמרה. אולי הייתי צריכה לקום וללכת. באתי עם חיוך ענק והוא נשמר גם בשידור חי. היום, במבט לאחור, אולי הייתי מורידה את החיוך ועוזבת, או לפחות עונה לה באותו מטבע. היום יש לי גבולות מסוימים שאני לא אתן שיעברו אותם, בטח בסיטואציה בפריים טיים כשמישהו אומר לי משהו פוגע ברמה כזו, של לצחוק עלי ולהוציא דברים מהקשרם. לפגוע בבנאדם בשביל הרייטינג ה'נשגב' הזה. היום לא הייתי עומדת ומחייכת. פשוט הייתי הולכת. הייתי מבינה שאלה הקלפים שאיתם משחקים וזה לא מתאים לי. אף אחד לא יכול לנצח את הריאליטי. יש לו חוקים משלו וכנראה שהם לא מתאימים לי". (תגובת רשת: "טל הציגה כישורי ריקוד טובים ואנו מאחלים לה בהצלחה בכל דרך שתבחר").
כחלק מפרק ב', אגב, סירבה ל"הישרדות VIP" וכנראה גם ל"רוקדים עם כוכבים" ההודית, שאליה הוזמנה במפתיע. "אני לא אעשה עוד ריאליטי", היא מכריזה. "יש עבודה, יש חיים. אני לקחתי לעצמי חופש של ארבעה חודשים בשביל'רוקדים', ובזמן הזה לקוחות שעבדתי איתם בלונדון רצו אותי שוב. אבל לא הייתי זמינה להם, אז הם פשוט לקחו דוגמניות אחרות. אני דוגמנית, אני עובדת בזה. זה לא קמפיין שבא לי פעם בחודש. זה יומיומי. יש לי מערכת לקוחות בלונדון, בברצלונה, במדריד, במינכן, פעם באיסטנבול. אי אפשר כל שישה חודשים לעשות ריאליטי. זה לא החיים. עשינו פעם אחת, הבנו, לא מתאים ודי. אתה יודע כמה קשה היה לי לחזור ללונדון? הזיכרון של התעשייה מאוד קצר. אף אחד לא חיכה לטל ברקוביץ'. הנזק הוא בפאונד, לא בשקל".
כמו הריאליטי, גם התמונות ההן, מפלייבוי, עדיין תלויות במוסך התודעה הישראלי. אחרי כל נחיתה בנתב"ג ברקוביץ' תידרש לספר, כנראה לנצח, לחלוק חוויות ממה שבאירופה הולך כמו גרעינים. עירום
ועוד חלקי. לאחרונה סירבה להצטלם לשער "בלייזר" בכיכוב החזה. "דברים שהתאימו לי לפני שלוש שנים לא מתאימים לי כיום", היא קובעת. "הם רצו שאני אצטלם על השער טופלס, מסתירה, שרק רואים כזה בצד. זה לא משהו שמבחינתי עומד על הפרק כיום. אין לי בעיה עם הלבשה תחתונה, בגדי ים, אבל טופלס לא. הם התעקשו וזה ירד מהפרק".
אולי בגלל שכבר עשית את זה, אף אחד לא יסתפק בפחות?
"אני חושבת שבכל מערכת יחסים, גם אם זה בין תעשייה לדוגמנית, יש תמיד את ה'תן וקח'. כרגע, מבחינת התעשייה בארץ, ה'תן' שלי הצטמצם. אני לא מוכנה לתת שום דבר שאני לא יכולה לעמוד מאחוריו. ואם ה'קח' יסתפק בזה שאני לא אקבל שער, אז אני לא אקבל שער. זה לא בוער לי עכשיו. זה לא הכרחי לי. אני במקום של לעשות דברים שאני מאמינה בהם. זה שהשם שלי יהיה בעוד כותרת - פחות בוער לי".
ברקוביץ' מתעקשת על מקום אחר בקריירה, בחיים, בדבר הזה החמקמק שנקרא מיתוג. "פעם זה היה נראה לי מגניב. ילדה מטבעון שבאה ללונדון וספרד ופתאום גילתה את האישה שבה", היא משחזרת. "הציעו לי לעשות 'פלייבוי' אחרי שבכלל צילמתי את 'רדיו רוק' בלונדון של ריצ'רד קרטיס (התסריטאי של "ארבע חתונות ולוויה אחת" ו"נוטינג היל" - א"ש). פתאום מטיסים אותי לספרד, אותי, הילדה הקטנה מטבעון. הכנסתי לחוזה עם פלייבוי שזה לא עירום מלא. טופלס, אבל לא עירום מלא. זה היה בשבילי סוג של כבוד. וגם גיליתי פתאום שאני סקסית. אני? סקסית? אחרי זה עשיתי את FHM, GQ, שאלה עוד מגזינים לגברים. זה היה מאוד נחמד. אבל זהו, מיציתי".
אבל כאן תמיד יזכרו את זה.
"בסדר, עשיתי גם הרבה דברים אחרים. יאללה. סקס מוכר ותמיד ימכור. אני מעדיפה להתרכז במשחק. המציאות שלי בלונדון היא לא 'פלייבוי'. לא חושבת שלמישהו בלונדון אכפת שעשיתי 'פלייבוי', זה לא איזה הו-הא. אז עשיתי פלייבוי. אז מה עכשיו? על המצבה שלי ישימו את הארנב?".
בינתיים, היא נערכת לפרק ג' ביחסי ישראל-טל ברקוביץ'. השלב שבו היא מקבלת תפקידים בסדרות וסרטים ומוזמנת תדיר לאודישנים. סמכו עליה, היא תבוא. גם מאל. איי הרחוקה. "אני מקווה שעוד שנייה אני חוזרת", היא אומרת. "הפסגה תהיה באמת כשיקבלו אותי כמו שאני. ברגע שזה יקרה, אני מביאה מזוודה וחוזרת. אפילו קניתי בית בטבעון לפני כמה שנים. אתה יודע מה מצחיק? לקמפיין שבזכותו יכולתי לקנות בית בגיל 24 בחרו בי גרמנים. נבחרתי להוביל קמפיין של חברת ההלבשה התחתונה הכי גדולה בגרמניה. הם בכלל לא ידעו שאני ישראלית וגם כשהם ידעו הם עדיין החתימו אותי". בינתיים , המשפחה לוחצת, החברים מתגעגעים. "אחי רועי אמר לי 'אין סיכוי שאת אחותי אם את לא הולכת לחזור לארץ'", היא מספרת. "אמרתי לו 'למה?', אז הוא אומר לי 'כי אהבת את סבא ז"ל, זה כאילו לירוק לו בפרצוף. הבנאדם עלה על אקסודוס, הגיע לארץ, סילקו אותו חזרה, חזר בלי אוכל ובלי מים, הקים בבית אלפא קיבוץ'. אמרתי לו 'אתה צודק, אני אחזור'".
את מצליחה בחו"ל, למה את מתעקשת לנסות בארץ?
"כי אני קודם כל ישראלית, כי זו השפה שלי. אני לא יכולה להגיד לך שזה הדבר הכי חשוב לי בעולם, אבל כן חשוב לי להקים פה בית, להצליח פה. אני יודעת שאני צריכה לעבוד מאוד קשה בשביל זה. אני אעזוב הכל אם אני אקבל פה הצעות שקשורות למשחק".
למה? כדי להרגיש שגם פה, במגרש הביתי את עושה את זה?
"כי זה בעברית. אין לי אגו בקטע הזה של 'תראו מה נהיה ממני'. בסופו של יום, כל מה שבנאדם רוצה זה חיבוק מהמשפחה שלו. אז כן, חשוב לי החיבוק הזה. במיקרו זה המשפחה, במקרו זו מדינת ישראל. חשוב לי שתחבק אותי".
תחבק או יחבק, מה שבטוח יכול לרתק את ברקוביץ' לארץ זה גבר-גבר ישראלי עם כל המרצ'נדייז. עדיף מושבניק, עדיף מהעמק, עם נטייה לבית פלוס ירוק בעיניים. בקיצור, לא בדיוק אריק ברמן. אחרי הרומן ההוא, הקצר, התראיינה וסיפרה על מחסומים, על חוסר יכולת להתאהב, להיפתח באמת. הכל, היא טוענת, היה הצגה שהמשיכה אחרי הורדת המסך. מצג שווא מכוון לצד השני. "הייתי אחרי פרידה, אתה יודע איך זה, שוברים את הכלים ולא משחקים", היא מתוודה. "הייתי פגועה. זה היה ממש אחרי הפרידה מאריק. דווקא בגלל שאני בנאדם כל כך רגיש ודווקא בגלל שזה היה במקום כואב, אז הכי קל לשים את המסיכה של 'כלום לא כואב לי'. 'אני? מה פתאום'. כל בנאדם קצת אינטליגנט יכול לראות שזו ארשת פנים שמאחוריה עומד משהו מאוד שביר. אני בנאדם מאוד רגיש, כשאין לי תשוקה בחיים אני כבויה".
אז היום את במקום אחר?
"כן, אני מאוד פתוחה לאהבה, החיים הזוגיים שלי מאוד חשובים לי. התאהבתי מלא פעמים לפני זה, אבל איך אפשר לנהל מערכת יחסים כשאת טסה פעמיים בחודש ועוברת מלא מקומות?".
זה בטח לא תורם כשמדורי הרכילות מזמזמים על הקשר בין 'הרוקר לדוגמנית'.
"לא על זה זה נפל, ולא על זה זה קם. זה קרה וזה לא התאים, כי שני אנשים לא התאימו, בלי קשר לעבודה שלנו. לפני אריק יצאתי עם מישהו בלונדון שהוא בכלל לא מהתעשייה, החבר הראשון שלי לא היה מהתעשייה. אתה לא באמת בוחר. למרות שיש לי גבולות אדומים; אני לא אלך עם בנאדם נשוי, לא אצא עם לא-יהודי. השורשים שלי חשובים לי וחשוב לי איך הילדים שלי יגדלו. זה טאבו. אני לא יוצאת אפילו לדייט עם מישהו שהוא לא יהודי".
ומה עם הלב? חטף פעם חזק?
"כן, ברור. החבר הראשון שלי, של שלוש שנים, בגד בי ונפגעתי מאוד. נשבר לי הלב. חברה שלי שעבדה אצלו בעסק סיפרה לי. זו הייתה בגידה כפולה. גם חברה הכי טובה שלי ידעה ולא גילתה חצי שנה, וגם האהוב שלי לא סיפר לי. זה היה משבר אמון רציני, אבל היא לא חברה שלי יותר והוא לא בן הזוג שלי. אם היא הייתה מספרת שבוע או שבועיים אחרי, יש סיכוי שהייתי אומרת תודה. אבל חצי שנה? זה הרבה זמן".
את יודעת, טעויות קורות.
"לא. אני מאוד אולד-פאשן בעניין הזה. יש ערכים, יש דברים שחיים בשבילם. אהבה וזוגיות הן דברים מקודשים. התחייבת והחלטת, אז תעמוד בזה. כל הסיפור הזה פגע בי עמוק מאוד, השאיר צלקת, אבל למדתי לשחרר. היום אני באמת פתוחה לחוויות חדשות, אני לא סוחבת את זה יותר".
השורה התחתונה, למי שפספס: טל ברקוביץ' היא דף חלק ופנוי. כלומר, נכון לעכשיו, טרם הנסיעה להוליווד. ולא שהיא לא מנסה לשנות את זה. "אני מנסה ואני גם נפגשת ואני יוצאת, זה פשוט עדיין לא הולך. אני לא חושבת שאני כל כך חכמה בנושא הזה. זוגיות זה לא מקום שאני חזקה בו. בעבודה יש לי קבלות. יש אתר, אתה יכול להיכנס ולראות דברים שעשיתי. את חובת ההוכחה כבר מילאתי. מבחינה זוגית לא הוכחתי, לא עשיתי".
מרגישה בודדה?
"בטח. בסופו של יום כל אחד רוצה חיבוק גדול וקבלה ואהבה, לחלוק עם מישהו חיים".
גדלה בטבעון, ילדת עמק, טבע, כל החבילה. החלום הגדול היה ה"ניו יורק סיטי בלט". והיא הייתה בכיוון: בגיל 16 הצטרפה לבלט הישראלי, אבל אז הרופאים הודיעו לה שחלומות זה נחמד, אבל גם מפרקים. אלה, עם כל הכבוד, לא נועדו להחזיק קריירת בלט. "הייתי צריכה לאסוף את עצמי ולהגיד 'אוקיי, בואי נדגמן'", היא נזכרת. המעבר הצליח. בגיל 21 - גיל מופלג במונחים של דוגמניות - היא נכנסה לעניינים.
ברקוביץ' לא מקלון, לא עלה נידף, ולמרות חוקי המשחק האנורקטיים, עדיין נחשבת לאחת הדוגמניות הישראליות הסקסיות. מאחורי הכרומו מסתתרת עבודה קשה. "אני צריכה ללכת לחדר כושר פעם ביומיים, יש לי מאמן אישי", היא טורחת לציין. "אני לא מאמינה בלהרעיב את עצמי ואני לא נחשבת דוגמנית רזה, אבל אתה לא תראה אותי אוכלת פחמימות בלילה. אני גם לא שותה אלכוהול מעבר לכוס יין בארוחה. מבחינת טיפוח, אני משקיעה בסביבות ה-45 דקות כל ערב לפני שאני הולכת לישון, עושה פעם בשבוע מסז' בשמן שקדים. אם זו לא הייתה העבודה שלי, הייתי מרשה לעצמי להיות עוד שלושה-ארבעה קילו".
"חוק הדוגמניות" אם כן, תופס את ברקוביץ' בצד השני. בניגוד לרוב הקולגות, היא תומכת בקביעת משקל סף לכניסה לתעשייה. "ילדה בת 12 לא יודעת להבדיל בין מציאות לאשליה", היא אומרת. "התעשייה שלנו מוכרת יותר מדי אשליות. הבעיה היא שרק מי שבאמת חי ועובד בזה, יודע כמה זה אשליה, כמה בתמונות של הקוסמטיקה והקטלוגים הדוגמניות לא באמת נראות ככה. זה חלק מהאחריות שלנו לא למכור את האשליה הזו. אני רואה מה קורה".
למה רוב הדוגמניות בארץ יוצאות נגד החוק?
"אני חושבת שיש הרבה חוסר ביטחון בתעשייה שלנו. הבחורות הכי יפות הן הכי חסרות ביטחון. זה יכול להיות מפחיד שפתאום אין את הפוטושופ הזה שאפשר להסתמך עליו, שפתאום אנשים יידעו שאנחנו לא באמת נראות ככה. לגבי, אתה רואה איך אני נראית בטבעי. ביומיום אני לא מתאפרת ולא הולכת עם עקבים אם זה לא עבודה. הלכתי לא מזמן עם חברות לקניון לקנות כמה דברים, נכנסנו לחנות איפור והמוכר בחנות אמר לי: 'וואי, איזה יפה את, את משורטטת. את יודעת למי את דומה? זוכרת את הדוגמנית הזו, טל ברקוביץ'?'. חברה שלי אמרה לו 'זו היא', אז הוא אמר 'אין מצב. טל ברקוביץ' היא יותר אישה, עגולה, סקסית. את ילדונת'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם