בגוש קטיף כבר לא ישנים בלילה
השבועות האחרונים בגוש קטיף מזכירים סצינה מסרט "שבסופו נמצא את עצמנו כלואים בתוך צינוק, יחד עם כל חוסמי הכבישים הכתומים". יומן נצרים 10.8.2005
ערוץ ההתנתקות - סיקור מיוחד ב-NRG מעריב
אבל אנחנו לא מתבלבלים. הקייטנה הכתומה הגדולה היא טרגדיה שנראית קרובה מתמיד. אנשים אורזים, אנשים מגיעים עם מזוודות, חלק בוכים, חלק כוססים ציפורניים. חממות נעקרות כמו כלום. המשפחות כמו סיר לחץ. כל מי שמגיע לחזק, עם חיוך רחב על פניו, מצטופף עם משפחתו, לפעמים שמונה אנשים בחדר אחד.
כל השבוע אני מסתובבת ברחבי גוש קטיף, ומרגישה כמו בסרט מתח, דרמה, הומור ואקשן ביחד. כבר שנה וחצי העולם מתכונן לסרט הזה. עיתונאים מרחבי תבל ממלאים את הגוש. הם שכרו דירות באלפי דולרים והכינו רכבים חלופיים וטרקטורונים. מיטב הצלמים, העורכים, המפיקים והבמאים (''תן לי קצת יותר כתום בפריים... כן ככה. אוקיי, רגשות זה טוב, אם אפשר אז בכי'') הגיעו לכאן לקראת רגעי הדרמה הגדולים.
אני מסתובבת כל השבוע ברחבי גוש קטיף ורואה: האנשים כאן חזקים, אך עמוק בפנים יש צעקה גדולה ובכי שעומד להתפרץ. חוסר הוודאות סביב הימים הקרובים מכה בכל פינה. המחסומים, החיילים, השוטרים, הפלישות לבתים כדי למצוא מסתננים; החדשות והכותרות שסופרות את הימים לקראת הפינוי, כל אלה רק מוסיפים לבלבול. הרי אנחנו כל כך מקווים שלא יקרה כלום, אבל מסביב הכל משדר לנו שזה אכן עומד לקרות. אנשים כאן כבר לא ישנים בלילה. איך אפשר לישון בלילה?
איך מצאנו את עצמנו בצינוק?
השבוע פגשתי את חברתי ציפי. בחורה יפה ומדהימה בת 23, מדריכת אירובי ותלמידה באקדמיה למחול, שסיפורה הוא דוגמה נוספת לכך שמשהו לא ברור בחוקי המדינה שלנו. ציפי נעצרה בגין חסימת כבישים. היא לא תכננה לעשות את זה, אבל כשראתה את התנהגות השוטרים בכביש זה פשוט קרה לי.
חודש וחצי היא ישבה בכלא. כיוון שנהגה לשיר ולרקוד בתאה, שלחו אותה לצינוק מבודד בנוה-תרצה,
כשרצתה לכבס את בגדיה היחידים, אחרי שבוע שלבשה אותם, והציבה ארון על חלון הצינוק בשביל הפרטיות, פרצו חמישה שוטרים לתא והורו לה להצטרף אליהם כשהיא לבושה בבגדיה התחתונים בלבד. איך הגענו כולנו, יחד עם ציפי, לצינוק אפל ומצחין בנוה-תרצה?
עדכון אחרון : 10/8/2005 12:51