באנו לתת הכל, בעיקר את הלב
המסתננים לגוש-קטיף והאנשים שמבריחים אותם מצטיירים כפורעי חוק, אבל מדובר באנשים יקרים שסובלים כדי להקל על סבלו של אחר
תמר, בת 22, הגיע עם המשפחה לאחד היישובים בגוש: ''אנחנו מונים 12 נפשות. הגענו עם עוד שמונה משפחות בהרכב מלא. כולנו השארנו אחרינו חיים מלאים. אמא שלי ויתרה על קורס שנרשמה אליו בשווי של אלפי שקלים. אבי, ראש מוסד לימוד, ארז את המשרד במחשב, ומכאן הוא עורך תוכניות לשנה הבאה. אנחנו כאן כדי לתת לתושבים מה שאפשר, ובעיקר את הלב''.
תמר מוסיפה: ''אני מתנדבת בכל מה שצריך - עבודות משק בית, עזרה לדודם, הדרכה בקייטנה, עזרה במפעל. אמא מארגנת קבוצת תהילים ובריכה לילדים. זה קשה מאוד, אבל לא באנו לחגוג ולנפוש. מדובר בתנאים לא תנאים. אנחנו מכבסים פה ביד. הכסף שלנו נגמר על הוצאות מחיה לא שגרתיות.
''אתמול באסיפת התושבים סיפרה אחת התושבות שהיא נפלה לדיכאון אחרי שסגרו את הגוש, ולא רצתה לזוז. היא אמרה שמה שנותן לה את הכוח לקום בבוקר זה אנחנו. הידיעה שהגיעו אנשים מבחוץ כדי לחזק, הידיעה שיש אנשים שמוכנים להפסיק את חייהם בשבילה''.
ברוכה הבאה לימי האנגלים
ח' מתגוררת כבר שלושה חודשים באחד מיישובי גוש-קטיף עם עשר בנות נוספות. ''כשמגיע הבוקר אנחנו רק שואלות את עצמנו איך אפשר לעשות טוב לאנשים שגרים כאן'', היא מספרת, ''זה מתחיל בקייטנות ללא תשלום, בחיוך חם, בעזרה בעבודות החופש של התלמידים ובהקשבה לכל דבר.
"יחד איתנו יש עוד קבוצות רבות של סטודנטים, עשרות תלמידי ישיבה ובין 30 ל-40 משפחות. כיוון שאין לנו תעודות זהות, אנחנו לא יכולות לצאת או להיכנס, אז כבר יותר מחודש לא ראינו את המשפחה. אנחנו מכבסות את הבגדים אצל זרים, ומנותקות לגמרי מהחיים שבחוץ. אבל החיוך על פני האנשים כאן שווה את הכל''.
מאיה נדחקה למצב שבו נאלצה ל''הבריח'' אנשים לגוש. ''ביקשתי מהחברה הכי
טובה לבוא לבקר", היא מספרת, "פתאום סגרו את הגוש. המוקד הצבאי לא אישר לה לבקר, והייתי בשוק. פתאום מישהו אחרי מחליט אם החברה תגיע אליי או לא. אחרי שהתחננתי שוב ושוב יצאתי להביא אותה בעצמי. אחר כך ביקשו ממני להגיע למחסום ו'להתערבב' עם מסתננים. כשעשיתי את זה בכיתי. חיבקתי את החברה שהגיעה אחרי שלושה ימים ואמרתי לה: 'ברוכה הבא לימי האנגלים. תיזהרי שלא תגיעי לקפריסין', ופרצנו שוב בבכי''.
מאיה מסיימת: ''חברים נהרגו ונפצעו לי. אנחנו במתחים יומיים בגלל המצב הזה. אני פספסתי בגרויות. כאב לי שאני פועלת נגד המדינה, אני, שכל חיי חונכתי לתת לה את הכל. הרגשתי שאני בוגדת בה, אבל עכשיו המדינה בגדה בי, וזה הכי כואב''.
עדכון אחרון : 27/7/2005 17:40
נא להמתין לטעינת התגובות
