געגועים לסדאם
בן-דרור ימיני מציע שלא להחליף את בשאר אסד שמא יגיע במקומו בן דמותו של זרקאווי
ילדי עיראק, בניגוד לתעמולת הזוועה של "כוחות הקדמה" במערב (למשל, הרולד פינטר, שלאחרונה התבשרנו על זכייתו בפרס נובל), לא מתו בגלל הסנקציות של המערב. ילדי עיראק גססו בגלל סדאם.
הוא העדיף ארמונות על תרופות. הוא חילק סכומי עתק. זה היה הבסיס לתוכנית "נפט תמורת מזון", בניהול האו"ם, שככל שנודעים פרטיה, נחשפים ממדי השחיתות האדירה של כל הקשורים בה. בימי סדאם, לפני שלוש שנים, מילאו המונים במערב אירופה את הרחובות. טענתם המרכזית היתה, שארצות-הברית יוצאת למאבק למען שליטה בנפט.
האומנם? לפני מלחמת המפרץ הראשונה הגיעה עיראק לתפוקה של למעלה משלושה מיליון חביות ביום (מתוך תפוקה עולמית של 80 מיליון). לאחר המלחמה התפוקה ירדה לכחצי מיליון חביות. מאז שהחלה תוכנית "נפט תמורת מזון" ועד המלחמה האחרונה הגיעה התפוקה לכ-2.5 מיליון חביות ביום. כמעט כמו בימים שלפני המלחמה. כלומר, הסנקציות לא היו הסיבה למחסור בתרופות בעיראק. והיום?
למרות רזרבות הנפט, למרות השליטה האמריקנית, מפיקה עיראק רק 1.9 מיליון חביות ביום. פחות מהימים שלפני כיבוש עיראק. אלה העובדות.
למעלה מ-212 מיליארד דולר עלתה המלחמה עד כה. ההוצאות נמשכות בקצב של 5.5 מיליארד דולר בחודש. ההכנסות מהנפט העיראקי הן כ-1.5 מיליארד דולר בחודש. אמריקה לא רואה סנט אחד מהכסף הזה. גם אם היה מתחדש ייצור הנפט ברמה כפולה מזו שהיתה לפני מלחמת המפרץ הראשונה, וגם אם וושינגטון היתה גוזלת לכיסה את כל ההכנסות מהנפט - שני דברים שאין שמץ של סיכוי שיקרו בעתיד הנראה לעין - היא לא תצליח לכסות את ההוצאות ההולכות ומתרבות כתוצאה מהשקיעה בבוץ העיראקי.
צבאית, המצב גרוע יותר. סדאם סולק. אלא שבמקומו נמצא היום זרקאווי. ארצות-הברית סילקה מפלצת חד-ראשית, וקיבלנו מפלצת רבת ראשים - הטרור האיסלאמיסטי. עם המפלצת החדשה, שלא ניתנת לחיסול, גם משום שהיא מרובת ראשים - אי אפשר לדבר. ונזקיה של זו, בחשבון מתמשך, אינם קטנים מנזקיו של סדאם. הם כנראה גדולים יותר. גם לעיראקים וגם לאמריקנים.
הנה כי כן, המלחמה בעיראק מצטיירת כפארסה הגדולה ביותר של העשור הראשון במאה ה-21. וזה
בכלל לא ברור שהפארסה הזאת תסתיים בעשור הנוכחי. ועוד לא אמרנו מילה אחת על המחיר בחיי אדם, עשרות אלפי עיראקים, למעלה מ-2,000 אמריקנים. ועוד לא אמרנו דבר על העוינות הגוברת לארצות-הברית בעולם, ועל עלייה משמעותית בפעולות הטרור בעולם.
מוטציה של היטלר
העובדה שהמתנגדים הקולניים למלחמה בעיראק הורכבו בעיקר מעדר של שמאלנים רדיקלים שחזקים בהפצת עלילות נגד ארצות-הברית וישראל, לא הופכת את החלופה הנוכחית, הבוץ העיראקי, לאופציה טובה יותר. בדיוק כשם שהעובדה שבקרב מי שקרויים "מתנגדי הכיבוש הישראלי" יש גם אנטישמים שרוצים לחסל את ישראל - לא הופכת את מפעל ההתנחלויות לפרויקט רצוי.
סדאם, כבר אמרנו, הוא רוצח המונים. אבל במדיניות בינלאומית אחרת, ייתכן שסדאם הלחוץ היה הופך למוטציה שמזכירה יותר את מועמר קדאפי, נשיא לוב שחזר בתשובה והפך לחביב המערב, מאשר למוטציה של היטלר. סדאם, למרות ולמרות, היה חילוני. הידברות איתו - כן, עם הרוצח הזה - היתה יכולה להוביל לשינוי איטי. זה קרה בלוב. זה קורה בצפון קוריאה. זה היה יכול לקרות גם בעיראק.
וכל הדברים הללו נכתבים גם משום שבעצם הימים הללו, יש מי שמבקש לסלק מדמשק
את בשאר, בנו של רוצח המונים אחר - חאפז אסד. אסד, בדיוק כמו סדאם, הוא מנהיג שמצליח לשמור על מסגרת יציבה משהו.
לישראל יש עניין מיוחד במצב. הפעם מדובר במדינה שגובלת בנו. נכון שהיום נמצאות שם מפקדות הטרור הפלשתיני, אבל זה עדיין הרע במיעוטו. אם יקרה בסוריה מה שקרה בעיראק, בן לאדן וזרקאווי, הם או מוטציות שלהם, יחליפו את אסד ואת חאלד משעל. במקום דמוקרטיזציה, נקבל איסלאמיזציה וטרוריזציה. הדמוקרטיזציה בוודאי נדרשת. השאלה היא רק איך.
ועוד משהו. השבוע הכריז נשיא איראן שצריך להשמיד את ישראל. ממש במילים הללו. דוברים סורים חוזרים ומכריזים שהם רוצים שלום, תמורת הגולן כמובן. צריך להאמין להם. גם לאיראני וגם לסורים. אם יש עוד היגיון בראשנו, כדאי לנו להעדיף את הרע במיעוטו, בנוסח אסד, מאשר את הרע במלוא מפלצתיותו, בנוסח זרקאווי והנשיא האיראני.
עדכון אחרון : 28/10/2005 8:31
נא להמתין לטעינת התגובות
