לימודי נגרות וחשמלאות: לא בבית ספרינו
סכנת הסגירה בה נתונים בתי ספר מקצועיים רבים מעוררת ויכוח נוקב: האם מדובר במסגרת מיותרת שחלף זמנה, או בקרש הצלה עבור תלמידים רבים?
את הטון החדש קבעה לראשונה ועדת דוברת. "אנו סבורים כי אין זה מתפקידה של מערכת החינוך לעסוק בהכשרה מקצועית קדם-תעסוקתית", נכתב בדוח המסכם של הוועדה. "מספר המקצועות הטכנולוגיים הנלמדים כיום בבית הספר רב מדי, וחלק מהמקצועות הללו אינם צריכים להיכלל בתוכנית הלימודים הארצית". מעבר לקביעת המדיניות, המליצה הוועדה "לבטל למעשה את שיטת התקצוב על פי עלות ההוראה של כל מקצוע".
הוועדה אמנם הכירה בחשיבות "מקצועות עתירי משאבים בחינוך הטכנולוגי", אבל לאנשי משרד החינוך, כמו גם לראשי הרשתות לחינוך טכנולוגי כמו אורט ועמל, היה ברור כי בעתיד יצומצמו התקציבים. אם למגמות הטכנולוגיות היוקרתיות יש עוד סיכוי לחמוק מהפגיעה, הרי של"מגמות התעסוקתיות" (השם החדש למגמות כמו חשמלאות, מכונאות רכב, מזכירות, טבחות, נגרות וכו') ניבאו השנים הקרובות סגירה הדרגתית. יתרה מזו, גם ההמלצה להעביר את האחריות לבתי הספר המקצועיים ממשרד התעשייה והמסחר למשרד החינוך, עוררה התנגדות קשה באורט ובמקומות אחרים, שחששו כי המעבר יביא עמו פגיעה נוספת.
את המדיניות הזו המשיך פרופ' קני פרייס מאוניברסיטת באר-שבע, שעמד בראש ועדה לבחינת החינוך הטכנולוגי. הוא המליץ מצד אחד על שדרוג המגמות הטכנולוגיות-מדעיות, אך מן הצד האחר על "צמצום המסגרות שכבר אינן רלוונטיות", כפי שמסבירה ראש מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, חנה ויניק.
"המגמות הקדם-תעסוקתיות יעוצבו מחדש", אומרת ויניק, "ויותאמו לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. אין הרבה טעם בעבודה מוטורית תלוית מכונה ספציפית שכאשר היא נעלמת בגלל הקידמה, ישר רצים ללשכת האבטלה כי לא יודעים לעשות שום דבר אחר".
בקרב הגורמים העוסקים בנושא אין הסכמה על מספר התלמידים הלומדים כיום במגמות המקצועיות (כיתות י'-י"ב). הממעיטים מדברים על כמה אלפים בודדים, אחרים טוענים כי המספר מסתכם בכ-15 אלף בני נוער.
לפני כמה שבועות השלים מכון "גיאוקרטוגרפיה" סקר מקיף לרשת אורט שבחן, ככל הידוע בפעם הראשונה, את ההרכב החברתי של בוגרי בתי הספר התעשייתיים של הרשת, ואת מידת שביעות הרצון שלהם מתקופת לימודיהם.
כבר מהנתונים הראשונים בסקר זוכים דווקא הנימוקים של אלה הטוענים כי מדובר
על פי הסקר, החליטו 44 אחוז מהנשאלים ללמוד בבתי הספר התעשייתיים כיוון שביקשו ללמוד מקצוע, ו-43 אחוז אחרים בזכות המלצות שקיבלו. אבל נתון משמעותי לא פחות הוא ש-28 אחוז מהם הופנו על ידי בית הספר היסודי, או סולקו מבתי ספר אחרים. מרבית הבוגרים ציינו אמנם כי לא ניסו להתקבל למוסדות אחרים, אך הסקר קובע כי "אפשר להעריך שהדבר נובע מכך שהם הגיעו לבית הספר התעשייתי לאחר ששוכנעו כי הוא המתאים להם ביותר".
93 אחוז מהבוגרים תיארו את תקופת הלימודים שלהם כטובה או כטובה מאוד, ורובם גם הסכימו כי צברו ניסיון מעשי רב (65 אחוז ) ורמת המורים היתה גבוהה (61 אחוז ). בסך הכל, 55 אחוז מהבוגרים ציינו כי בית הספר תרם להם במידה רבה - בעיקר ברכישת מקצוע. 58 אחוז מהם השיבו שהם גאים לספר כי למדו בבית ספר תעשייתי.
עם זאת, הסקר רחוק מלצייר תמונת מציאות ורודה: כחמישית מהבוגרים השיבו כי בית הספר תרם להם רק במידה מעטה (בנות מרגישות כך יותר מאשר בנים, ותלמידים ממוצא אשכנזי יותר מחבריהם ממוצא מזרחי). מבין הבוגרים שהעריכו כי המסגרת החינוכית לא תרמה להם, 35 אחוז נימקו זאת בכך שלא למדו את מה שבאמת רצו, או כיוון שהם אינם עוסקים כיום בתחום שלמדו. 23 אחוז חשים כך מכיוון שרמת הלימודים בבית הספר היתה נמוכה, ו-21 אחוז מפני שלא קיבלו תעודת בגרות בסיום הלימודים (בוגרי בתי הספר התעשייתיים נבחנים בדרך כלל ב-14 יחידות לימוד ומקבלים תעודת מקצוע, א"ק).
הנתונים האלה לא מרשימים את ד"ר יוסי דהאן ממרכז אדווה לשוויון ולצדק חברתי. "החינוך המקצועי הספציפי הוא חינוך מיותר", הוא אומר. "כיוון שבוגריו לא מקבלים את כרטיס הכניסה האלמנטרי להמשך הלימודים, כלומר תעודת בגרות, וכיוון שההכשרה הנרכשת במהלכו איננה רלוונטית לתעסוקה העתידית של הבוגרים. אם לצבא או לתעשייה חשוב כל כך להכשיר מכונאים וטכנאים, מספיק גם קורס של כמה חודשים. באופן מסורתי, המגמות התעשייתיות הוכיחו שהן לא מקדמות את התלמידים שלהן, לכן מדובר במסגרות מיותרות, אנכרוניסטיות, שמנוגדות לעקרונות של צדק חברתי וגם להיגיון כלכלי. את המשאבים המצומצמים של מערכת החינוך צריך להשקיע יותר בקידום אמיתי של התלמידים ופחות בקניית מחרטות חדשות".
לא במפתיע, באורט מבססים את ההגנה על בתי הספר התעשייתיים בנימוקים של צורכי הצבא. "דוח דוברת מחק את בתי הספר התעשייתיים, ומנגד בצבא זועקים לטכנאים. המדינה ניצבת לפני משבר גדול מאוד", אומר מנכ"ל הרשת צבי פלג. "שלמה דוברת ומשרד החינוך בעקבותיו חשבו שכולם צריכים להיות היי-טק, אבל כשאני מסתובב בסדנאות המטפלות במטוסי האף-15 של חיל האוויר, אני פוגש בעיקר בוגרים שלנו. הצבא עצמו אומר שאי אפשר להכשיר טכנאים בתוך שלושה חודשים. המסגרות האלה הן צורך קיומי למדינה ולתעשייה".
ואולם הסקר שפלג הזמין מעלה תמונה מורכבת: כשליש ממסיימי בתי הספר התעשייתיים לא התגייס כלל לצבא, וכמחצית מאלה שהתגייסו לא עסקו במקצוע שלמדו בתיכון. יתרה מזו, רק ארבעה אחוזים מהבוגרים ציינו את השאיפה לקבל תפקיד בצבא, כאשר נשאלו במה תרם להם בית הספר. באשר לעבודה לאחר הצבא, נמצא ש-63 אחוז מהבוגרים עוסקים במקצוע שלמדו באופן חלקי או מלא בבית הספר.
פלג מאמין שמבחינת הילדים שמגיעים לבתי הספר התעשייתיים, מדובר בפתרון הטוב ביותר: "אלה מסגרות קטנות שמחזקות את התלמידים, מאפשרות להם להתקדם הלאה, וחשוב לא פחות - נותנות להם מקצוע לחיים. לא כולם יכולים ללמוד בתיכון רגיל. יש אוכלוסיית תלמידים חלשה שבאה בדרך כלל מבתים חלשים, ואי אפשר לשים אותם בכיתות של 40 ילדים, כאלה שלא מסוגלים לשבת שש-שבע שעות על הכיסא. התלמידים האלה לא מביאים הרבה יוקרה לאורט, אבל יש לי מחויבות גם לתלמידים החלשים. הם בסך הכל קבוצה קטנה מתוך 67 אלף התלמידים שלנו, אבל אני בכל זאת אוהב אותם ונלחם עליהם".
אבל בתי הספר האלה גם מתייגים את הלומדים בהם.
"התלמידים האלה ממילא מתויגים. כל אחד במערכת החינוך יודע בדיוק מי הם הילדים האלימים, אלה שלא לומדים, אלה שנשלחים מוקדם יותר הביתה כדי שלא יפריעו. הביקורת הזו מתעלמת מהמציאות בשטח".
ד "ר דהאן: "אחרי שמחדירים בילדים האלה במשך כל השנים שאין להם סיכוי במערכת הרגילה, ובכלל שאין מהם ציפיות גבוהות במיוחד, מה הפלא שרובם מביעים שביעות רצון מלימודיהם? בעידוד נכון ובהשקעה נבונה, גם התלמידים החלשים היו מפתחים ציפיות גבוהות יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
