יש לי ציפור קטנה בלב
ג. פייגלע חושב שצפר מנוסה לומד להעריך את המעלות של ציפורי השיר. ויש הרבה. לא פלא שהביטלס הקדישו לאחת מהן פזמון
כאשר ראיתי את האושר שהאיר את פניו של מדריכנו בעת שהבחין בחנקן ערבות, כולו עשרה ס"מ ואולי עשרים גרם של ציפור, הבנתי שעוד ארוכה היא דרכי עד שאגיע למקומו.
מה שמעצבן במיוחד בציפורי שיר זו התזזית שלהן. הן לא מסוגלות לעמוד במקום בולט וחשוף יותר מקמצוץ של שניות. עד שאני מצליח לאתרן במשקפת ולכוון את הפוקוס, הן פורסות כנף ומדלגות לענף, קוץ, מוט של גדר או חוט חשמל אחר.
לא מעניינת אותי העובדה שציפורי השיר נמצאות עמוק בתחתית מארג המזון, מה שאומר שכולם מחפשים את נפשן ובעיקר את בשרן הרך. אני עומד על זכותי הצפרית להתבונן בהן ארוכות ולבחון את שלל צבעיהן ובמבנה גופן העדין.
יש לציפורי השיר תכונה עוד יותר מרגיזה והיא להסתתר בסבך של שיחים, קנים, ענפים ומה לא. אין פלא בכך שיש להן שמות כגון עלווית, שיחנית, קנית ועוד. וכדי להוסיף חטא על פשע, חנן הטבע את ציפורי השיר בקולות נפלאים, אותם מרבים הזכרים (הנקבות, בניגוד למין האנושי, שותקות ומאזינות)
להשמיע מתוך הסבך, כמין התגרות האומרת: "בוא נראה אותך מאתר אותי, צפר אומלל".
אבל הכי מרגיזה מכולן היא ציפור זערורית, בערך כגודלו של פשוש, הנקראת צטיה. זו נחנה בקול נפלא ובעל עצמה כזו שכל השומע אותו יחשוב שהוא בוקע מגרונה של ציפור בגודל של יונה לפחות. את הצטיה הצלחתי לראות רק במגדיר הציפורים. עשרות פעמים שמעתי את קולה הערב בוקע מהסבך ובמקרה הטוב הצלחתי לראות תזוזה של עלים וענפים ממקום בקיעת הצליל ואולי צל מעורפל של בדל זנב הנחשף לשבריר שניה.
עם הזמן, וככל שהתבגרתי מבחינה צפרית ופיתחתי יותר סבלנות וזריזות באיתור הגופות הזעירים והחמקנים הללו, התברר לי שציפורי השיר הן ללא ספק הציפורים היפות ביותר בעולם בעלי הכנף. שלא לדבר כמובן על כישוריהן הקוליים שהקנו להן את שם המשפחה שלהן. זה מסביר מדוע רוב השירים שחוברו על בעלי כנף נכתבו על ציפורי שיר, כמו למשל השיר של החיפושיות על השחרור (BLACKBIRD ).
אני יכול היום להבין את תגובתו הנזעמת של הצפר העיוור שפגשתי בחבל הדורדון בצרפת, כשפניתי אליו ושאלתי מה הוא רואה. זה לא היה בגלל השאלה חסרת הטקט (בהתחשב במצבו), אלא בגלל שפשוט הפרעתי לו להקשיב לשירתו הענוגה של אדום החזה (ROBIN ).
לצערי, עם כול הכוונות הטובות, לא איש בשורות אנוכי בכל הקשור לעתידן של ציפורי השיר בארצנו. עד לפני זמן לא רב, לא היה זה מחזה נדיר לצפות בחוחית מחלון דירתך או בשחרור מהלך על הקרקע בגינה שליד הבית או אפילו בנקר המתופף במקורו החזק על גזע העץ שממול.
היום, כדי לראות אותם אני צריך להצטרף לסיור בפארק או בשמורה כדי לראותם ולא תמיד תצפית כזו מתממשת. הסיבה לכך היא היתרבות בעלי החיים ובעיקר העופות האופורטוניסטיים - אלו שמסתגלים במהירות לשינויים שאנו בני
לכן, אם אוהבי אסתטיקה ויצורים יפים הנכם, קחו משקפת, צאו למרפסת ונסו לאתר ציפור שיר. אתם יכולים להתחיל אפילו בדרורים. כן, אינני מתלוצץ. אפילו הציפור ה"פושטית" הזו יפה להפליא. הקדישו כמה דקות מזמנכם היקר, התבוננו בדרורים (בזכרים כמובן) ותראו שאינני מגזים.
נא להמתין לטעינת התגובות
