חיות נאציות או רופאים כשירים?
פרופ' משה צימרמן: הדילמה המוסרית שעמדה בפני הרופאים בתקופת השואה איננה ייחודית למשטר הנאצי והיא עולה בכל מערכת רפואית. גם כשמקצים כספים לתרופות מסוימות, זה סוג של מוסר המעדיף אנשים מסוימים על פני אחרים
"הרפואה בגרמניה ובשלוחותיה בתקופה הנאצית נתפסה לכאורה כרפואה כפויה, מטורפת או חסרת ערכים. אולם, אם נתמקד בליבת העניין, נגלה שבעצם אלו הן מחשבות מסולפות ועיוות האמת", אומרת ד"ר טסה שלוש, העומדת בראש המחלקה לבריאות, אתיקה ושואה באוניברסיטת חיפה. "במשפטי נירנברג ובמשפטים אחרים, הרופאים והמדענים נתנו הסברים מפורטים מאוד לאופן התנהגותם - הם לא התנצלו על מה שהם עשו אלא ניסו להסביר במונחים ומושגים מוסריים מדוע הם עשו את אשר שעשו".
דילמות מוסריות ואתיות עמדו בתקופת השואה גם בפני הרופאים היהודים: "בכדי להציל חיים, הרופאים היהודיים היו צריכים במקרים מסוימים לקחת חיים. לדוגמה, במחנות, רוב הנשים שהיו באותה העת בהריון, נשלחו לתאי הגז רק בגלל הריונן, ולכן רופאות יהודיות ביצעו הפלות בתנאים ללא תנאים", אומרת ד"ר שלוש ומוסיפה: "הם החביאו חולים במחלות מדבקות, הם רשמו אבחנות כוזבות ברשומות הרפואיות והם שיקרו. בבלוקים בהם התבצעו ניסויים רפואיים, הרופאים היהודים היו צריכים לטפל באנשים לאחר הניסויים ובמקרים מסוימים אף לעזור לרופאים הנאצים". בנוסף, מציינת ד"ר שלוש, כי ייתכן שהיו רופאים יהודים ששיתפו פעולה עם הרופאים הנאצים.
פרופ' משה צימרמן מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, מומחה להיסטוריה גרמנית, מתייחס לעיסוק בסוגיות האתיות ברפואה: "מדובר כאן בבעיה אמיתית גם של הנאציזם וגם של מקצוע הרפואה, הכפוף לערכים אתיים רחבים. רופא בתקופה הנאצית, גם אם קראו לו מנגלה, היה יכול להיות משוכנע על פי האידיאולוגיה הנאצית מעוררת החלחלה, שהוא עושה עבודה מדעית והומנית ממדרגה ראשונה. צריך לזכור שגם הממסד הרפואי, במקרה זה אגודת המחקר הגרמנית, תמכה ומימנה, מתוך אמונה שמחקר על תאומים או על חלבונים הוא ראוי".
"ניסויים בגזע 'נחות' דומים היו בעיני הרופאים אז לניסויים בבעלי חיים לטובת ריפויים של בני אדם. מרגע שמקבלים את ההנחות בדבר הירארכיית הגזעים, הניסויים ביהודים נחשבים לעבודה מוסרית ונקיה. אם אין ערכים אוניברסאליים שאין עליהם מחלוקת, וכל חברה קובעת לעצמה את העקרונות המוסריים שלה, אז מתקיים היגיון כזה, כמו ההיגיון הנאצי,
"השאלה ביסודה איננה ייחודית למשטר הנאצי, והיא עולה בכל מערכת רפואית. כאשר ממשלת ישראל או ממשלה אחרת מחליטה להקצות כספים לתרופות מסוימות, זה סוג של מוסר המעדיף אנשים מסוימים על פני אחרים. בשם איזה עיקרון אתה מתיר טיפול בבני אדם מסוימים ולא באחרים?
"הרופאים לא עשו את העבודה הזאת משום שהחליטו לבדם שחיי אדם אינם שווים. מי שעשה את ההירארכיה הזאת היא המערכת הפוליטית, והרפואה התנהלה תחתיה, אך לא התנגדה לכך מסיבות מוסריות אוניברסליות. גם היום מתקבלות החלטות שאיננו תמיד שמים לב לכובד המוסרי שלהן. במקרה של הפסקת הריון אם מגלים פיגור או תסמונת דאון, למשל, אנחנו נמצאים באותה דילמה, שמלווה את הרפואה מאז ומתמיד, ושהגיעה לשיא השלילי שלה בתקופה הנאצית".
נא להמתין לטעינת התגובות
