לא לוועדת חקירה – כן לוועדת תרבות
ד"ר צ'לו רוזנברג סבור שיש לשנות את תרבות ניהול המדינה במקום להקים עוד ועדת חקירה
ידענו היטב שהחלטורה היא מלאכתנו, ש"יהיה בסדר " הוא ביטויינו, "סמוך עלי " מזמן הפכה לסיסמתו של כל ישראלי המכבד את עצמו. אז מה הפלא שבכל צעד ושעל אתה נתקל בזלזול, בגסות רוח, בשקרים ובטיוח?
מספר שנות קיומה של מדינת ישראל הוא כמעט כמספר ועדות החקירה שהיו לנו. כבר בשנות החמישים היו ועדות חקירה וועדות בדיקה בנושאים ביטחוניים, כך כוחנו עלה, ככל שהמדינה הזדקנה. ישאל האדם הסביר את השאלה המתבקשת: ומה קרה בעקבות כל אותן ועדות חקירה? משהו השתנה? הדברים תוקנו? לצערי התשובה היא לאו!
שום דבר לא יכול להשתנות, ואם כן, לרעה. ומדוע? משום שלא מדובר בתקלות או בשגיאות שנעשו כדבר יוצא דופן. מדובר כאן בתרבות שהשתרשה במדינתנו והיא שורש המחדלים.
מי לא מכיר את הביטויים: "תרבות הסמוך", או "תסמונת הראש הקטן" ומיני ביטויים שכל תינוק לומד ברגע הגיעו לאוויר העולם.
למען הצדק ההיסטורי יש לציין שתרבות זו אינה נחלת מערכת הביטחון בלבד אלא המדובר במחלה ממארת האוכלת כל חלקה טובה בכל תחומי החיים שלנו. יחד עם זאת, הגיוני היה לצפות שבתחום הביטחוני, שאמור להבטיח את עצם קיומנו, הדברים ייעשו אחרת. ולא כך הדבר. בכל תחום זהו אותו העם ואותה התרבות.
עתה, כשמתברר שמחסני החירום של הצבא לא היו מלאים, שהציוד שקיבלו החיילים במילואים היה חסר, ההספקה לא הגיעה
במשך שנים רבות התריעו רבים וטובים שללא עקירתה מן השורש של התרבות הזו, המדינה עלולה להידרדר לתהומות. כל מי שעסק בכך, כל מי שניסה לסייע, הפך להיות "אויב העם". וכך , מדחי אל דחי, הגענו לתוצאות שמונחות בפנינו.
הנה לקט של התייחסויות של גורמים מרכזיים בציבוריות הישראלית, ראשי מדינה, שרים, אנשי צבא וגורמים אחרים שבתוקף תפקידם, נחשפו לתרבות העבודה של הצבא ושל קברניטי המדינה.
"חובבנות, מבוססת על אלתור ורתיעה ממיסוד" - אבא אבן
"אין כל מיסוד של תהליך קבלת ההחלטות והוא שונה ממקרה למקרה ומאדם לאדם" - מרדכי גזית
"רוב ההחלטות התקבלו כהחלטות לא אחראיות, מקריות, לא שקולות ולא מבוססות על בדיקה וניתוח של האלטרנטיבות" - שלמה גזית
"בישראל לא קיים דבר כזה כמו תכנון מדיניות – לא לטווח רחוק, לא לטווח קצר ולא לטווח בינוני. האלתור, במיוחד בצה"ל הגיע לדרגה של מיתוס לאומי, וזה עובר גם לתחום קביעת המדיניות בדרג האזרחי – מדיני" - אליהו בן אלישר
"אין בישראל תהליך קבלת החלטות מסודר בשום שטח. מנושאי חברה וכלכלה ועד לביטחון אין שום תהליך מסודר, הכול שולפים מן השרוול. אנו מדינה מתנהלת ולא מנוהלת" - מאיר עמית
נשאלת השאלה האם זהו כורח המציאות או שמא דברים שניתנים לשינוי? התשובה חיובית, אלא שלשם כך יש צורך במנהיגות. לצערי הרב היא חסרה. היהירות והשחצנות הגיעו לדרגה שלא ידענו אותה. הפוליטיקה הקטנה, המפלגתית,שתמיד הייתה קיימת לצד הפוליטיקה הממלכתית, הפכה להיות לבולטת.
אל תוך התרבות הקלוקלת הזו נשאבו גם הצבא וגם האזרחים הפשוטים. המינויים המקצועיים של ראשי מערכת הביטחון לא נעשים על בסיס של נתונים אובייקטיביים אלא על בסיס הקרבה לפוליטיקאים אלה ואחרים. מתרבות כזו לא יכולה לצמוח תועלת. יש שיאמרו שתמיד זה היה כך. נכון, אלא שהממדים כיום הפכו למפלצתיים.
למדינת ישראל אין את הלוקסוס לערוך ניסויים, במיוחד בתחום הביטחון. ניסויים לא מוצלחים עלולים להביא , חלילה לקריסתה של המדינה. אי לכך, לא ועדת חקירה שתחקור את התנהלותה של מלחמת לבנון השנייה היא שתביא ישועה לעם היושב בציון.
יש צורך בשידוד מערכות רציני ביתר שיזעזע את המדינה וירעיד את אמות הסיפין שלה. הציבור נקרא לזעוק את זעקתו למען שינוי פני תרבות החלטורה. עלינו להתגייס כולנו למאמץ הזה כי בסופו של דבר, המדובר במדינה שלנו. וכמאמר המשורר, אין לנו מדינה אחרת.
הכותב הוא ד"ר צ'לו רוזנברג, היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של nrg מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
